אלימות נגד נשים: ריקי גל

[siv30]

התגובה למעלה היתה לשנדי

ועוד נקודה, סתם תחשבי על זה, אישה תבוא לבעלה ותגיד לו בא לי למות והא יהרוג אותה כי היא ביקשה, זה על אותו המשקל. מתי האדם יודע לממש את הצוואה של בן זוגו?

 

[shandy]

בהמשך לתגובתך אלי

סיוון חשבתי הרבה על הנושא המחלה שהכי מפחידה אותי היא מחלת האלצהיימר. ראיתי הרבה גוססים ומתים בימי חיי, יצא לי לשוחח עם אנשים שבני משפחתם חלו במחלות חשוכות מרפא אני חושבת שאנחנו לא יודעים מה באמת מרגיש חולה האלצהיימר, זה שאינו מסוגל להביע דעתו אינו אומר שהוא לא מרגיש סיפרה לי אשה שאמה נפטרה מאלצהיימר, שלפי תנועות עיניה של החולה היא ידעה האם האוכל טעים או לא, האם היא מרוצה מהמטפלת שלה או לא. זה שאנחנו לא פיתחנו טכניקות לתקשר עם אנשים במחלות שלא מסןגלים לתקשר איתנו, אינו אומר שאינם מרגישים אני באופן אישי לא מוכנה שינתקו אותי משום מכשיר, עד הרגע האחרון גם עם מכשירים אני בטוחה שאמצא דבר מה לעשות

אחרי מותי שיעשו מה שרוצים, אני חתומה לאדי כבר המון שנים

 

[siv30]

שנדי, לפחות אני בטוחה שאצל

חולה אלצהיימר הסבל פחות כי בשלבים מתקדמים הוא לא זוכר את ההיסטוריה של לפני שעה, ואני לא אומרת את זה בציניות, אני רצינית לחלוטין. לפעמים בורות היא ברכה.

 

[boon2]

כאן אני נעצר

שנדי, זה הגבול שלי, עד עכשיו דברתי רק על מיקרים שבהם ברור בעליל שמבחינה רפואית האדם הוא בשלבים סופניים (שאומנם יכולים להמשך מספר שבועות) או מתים מות מוחי אך הגוף ממשיך להתקיים בעזרת מכונות. אם נגלוש למחלות כרוניות שונות (כולל אלדסהיימר), איננו רוצים למצוא את עצמנו במצב שרופא או שופט יצטרך לקבוע את גורלו.

 

[shandy]

הבנת הנקרא

אתה מדבר על המתת חסד אני מדברת על הצד השני של המטבע, טיפולים רפואים כפויים

 

[boon2]

אופס, סליחה

 

[נויהאחת]

סיון, רק שתדעי, אני ובעלי עשינו

הסכם חיים, זאת אומרת אם מישהו מביננן יהיה תלוי באחרי, יסבול ואין שום סיכוי שיחלים, השני מוסמך חוקית לנתק אותו מהמכשירים. אחרי שראית את ארבעת הסבים שלי גוססים לאט לאט במשך שנים, סובלים ומאבדים לחלוטין קשר למציאות, זה הפחד הגדול שלי. למות זה חלק מהחיים, אבל לאבד את עצמך, זה משהו שהכי מפחיד אותי בעולם.

 

[siv30]

נויה אני לא יודעת מה זה תלוי

תלוי זה כאשר אתה על כיסא גלגלים אחרי תאונת דרכים קשה בה איבדת את כל הכשרים שלך למעט היכול להניד עם הראש כן או לא? דרך אגב המדען הדגול סטיבן הוקינג תחשבי עליו, מה האנושות היתה מפסידה אם הוא היה מבקש שיהרגו אותו...

 

[נויהאחת]

אני לא סטיבן הוקינג, אני אני, ואני

בוחרת שלא לחיות את חיי אם הם מלאים רק בסבל, ובאיבוד כל מה שהייתי בעודי בחיים. זיו, יש לי בעייה עם המיליטנטיות שלך, מה העניין, אין לי זכות לדעתי, אני חייבת לחיות כי את החלטת? חוץ מזה חשבתי שזה פורום שנקרא נשים וקריירה, אז למה כל מה שיש פה הן ססמאות פמינסטיות? סתם חומר למחשבה

 

[siv30]

תיקון קל זה סיו מתוך סיון ../images/Emo13.gif

שנית אין כאן שום סיסמא פמניסטית ושום מיליטנטיות. את לא חייבת לחיות אם את לא רוצה, אבל כמו שאת יכולה להביע את דעתך בנחרצות גם אני יכולה בנושאים שנראים לי חשובים. סתם קוריוז, אני משערת שבפורום פמניזם נושא של המתת חסד אולי לא היה עולה כי אין לו נגיעה ממשית לשם. שלישית, הפורום פתוח את יכולה להתחיל שרשורים או סתם לשלוח לי מסר מה מעניין אותך ועל מה לך בא לדבר. אני מצטערת אם נראתי לך תוקפנית, כנראה לא הבהרתי עצמי כראוי. מקווה שעכשיו זה יותר ברור.

 

[בן1234]

על המתת חסד... תקראו

אני בעד המתת חסד.. ואני רוצה לכתוב כאן שיר שאני מאמין שמי שיבין אותו יסכים איתי... אה ודרך אגב, הגעתי לכאן מהעמוד הראששי, אז מצטער אם זה פורום לנשים בלבד או משהו... טוב, הנה השיר: I can't remember anything Can't tell if this is true or dream Deep down inside I feel to scream This terrible silence stops me Now that the war is through with me I'm waking up, I cannot see That there is not much left of me Nothing is real but pain now Hold my breath as I wish for death Oh please, God, wake me Back in the womb it's much too real In pumps life that I must feel But can't look forward to reveal Look to the time when I'll live Fed through the tube that sticks in me Just like a wartime novelty Tied to machines that make me be Cut this life off from me Hold my breath as I wish for death Oh please, God, wake me Now the world is gone, I'm just one Oh God, help me Hold my breath as I wish for death Oh please, God, help me Darkness imprisoning me All that I see Absolute horror I cannot live I cannot die Trapped in myself Body my holding cell Landmine has taken my sight Taken my speech Taken my hearing Taken my arms Taken my legs Taken my soul Left me with life in hell

 

[יונית א]

האם התופעה צוברת תאוצה או המידע

הופך לשקוף יותר. פעם לא דיברו על אונס. פעם לא היה מונח של "גילוי עריות" בכלל קיים פעם לא הכירו "אלימות כלפי ילדים" היום- המידע יותר שקוף. יש יותר התמודדות ,יותר תלונות, יותר טיפול (אולי). קשה להשוות נתונים, כאשר אין "בסיס להשוואה". האם ב2003 היו יותר מקרי תקיפה נגד נשים מאשר ב1983? אפילו אם ניקח בהנחה כי מדובר רק על מקרי תקיפה עליהם הוגשו תלונות במשטרה- או מקרי תקיפה שנשים הגיעו למעון לנשים מוכות כלומר מקרים מדווחים. הרי ב1973 לא נעשה איסוף נתונים-ולכן אין אפשרות להשוות ולהחליט אם יש גידול או לא. לא משנה לעובדה כי תלונה של "סלבריטי" על תקיפה כנגדה- מעלה את המודעות, מעודדת נשים אחרות אולי להתלונן או לטפל ויש לכך השפעה מצטברת. אני זוכרת את האירוע של מלכת יופי (לימור אברג'יל?) שנאנסה. האומץ שלה לא להסתתר מאחורי חרושת השמועות, אלא לצאת לעיתונות ולצבור עם האירוע- היו מדהימים בעיניי. חשיפה חשיפה ועוד חשיפה הם אלו שעשויים לגרום לצמצום התופעות של אלימות נגד נשים.

 

[siv30]

כפיה בין "ידידים"

ישנם מחקרם על אונס שמצביעים שהרבה מהמקרים של אונס מתבצעים בין אנשים שהכירו קודם לכן (בעל- אישה, ידיד- ידידה, מכר- מכרה). הצעד הראשון היא אי ההסכמה בין הצדדים שלכל אחד מהם יש את הזכות להגיד "לא". לפעמים זה גם מאוד קשה לאחד הצדדים לקבל החלטה חד צדדית של הצד הזני וכל זמן שההחלטות נעשות מתוך הסכמה של שני הצדדים הכל טוב ונהדר אבל כאשר מתגלעים חילוקי דעות פ-ת-א-ו-ם היא/ הוא הופכים אלימים בצורה בלתי נסבלת (החל מהטרדות טלפוניות וכלה באונס/רצח וכל שאר המרעין ובישין). אני חושבת שבמקרה הזה הגבולות הטשטשו מעבר לאי הסכמה הבסיסית שלהם שבמערכת היחסים הזו כל אחד מהם זכאי לקבל החלטות. חבל. http://women.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=2100&id=456218

 

[שש שבע]

מענין מה איך מטפלים בענין

במקרה שלה, ואיך הבמקרה של סתם אישה מהשורה.

 

[siv30]

נראה שצריך להיות הבדל?

אני חושבת שבמקרים האלה מטפלים אותו הדבר בין אם האישה היא מהישוב ובין אם היא מפורסמת כי באמת הפחד חילחל לתודעה של המשטרה.

 

[עכבר כתום]

תקיפה מינית, לא מה שחשבת

נכון. בניגוד לכל הסרטים וגם בניגוד לעיסוק המציצני של התקשורת, מיעוטם של מקרי התקיפה המינית הם "כמו בסרטים" כשזר תוקף בברוטאליות קורבן חסר ישע. לרוב התוקף והמותקף מכירים זה את זה. לרוב ה"כח" של התוקף הוא לא פיזי אלא מניפולטיבי. לרוב "חוסר הישע" של המותקף הוא לא דבר אינטואיטיבי שמתגלה במבט שטחי על פרטי הארוע. אם לתמצת את כל התורה על רגל אחת אז הדרך האפקטיבית ביותר למזער נזרים של תקיפה מינית היא .... להגיב. הנוסחה מאוד פשוטה "עדיף להגיב מאשר לשתוק". ייתכן שיש תגובות אפקטיביות יותר אבל מה שבטוח הוא ששתיקה היא התגובה הגרועה יותר. לגבי השאלה אם הטיפול שונה, אני מניח שכן. מדובר בעניין שזכה להד תקשורתי ולכן יהיה עליו איזשהו מעקב. זה לא אומר שהתוצאות של הטיפול יהיו טובות יותר בהכרח. אבל מה שבטוח שהוא יטופל אחרת ממקרה שלא זכה להד תקשורתי כזה. אישית מקריאת הידיעה , עולות לי כמה תמיהות כשהגדולה ביותר היא איך בדיוק יודעים מי האיש ועדין לא הצליחו להגיע אליו. כדי להטריד טלפונית צריך איזה טלפון. לכל טלפון יש כתובת (גם לטלפון סלולרי אין שום בעיה לקבוע את המיקום שלו) אם הוא איים לפגוע בה פיזית, הרי שהוא צריך להיות במקום קרוב אליה כדי שהאיום יהיה אפקטיבי. בקיצור סיפור מוזר, שאו שהוא מרמז על אוזלת יד של המשטרה, או, שמה שסביר יותר להניח, שהוא מרמז שלא מספרים לנו את כל הפרטים. עכבר

 

[shandy]

למה האמא משתפת פעולה

עכבר כתום תסביר לי, למה כשיש גילוי עריות במשפחה, והאם בדרך כלל יודעת מזה, ושותקת,במקום להגן על ילדיה למה לא תובעים אותה על שיתוף פעולה עם האנס, על כך שלא מילאה את תפקידה כהורה לגונן על ילדיה תמיד אני שומעת שרק תובעים את האבא ומה עם האמא?