אלימות על רקע תכנוני (רצח גדי ויכמן)

ש מים

New member
החברה משתנה, העולם משתנה

ייתכן שיש קשר בין הטכנולוגיה להסתגרות חברתית ולתופעות א-סוציאליות, כמו גם לאלימות. יש הרבה מחקרים על כך, אבל תמיד אפשר לטעון שדווקא בחברות חסרות טכנולוגיה האלימות גדולה יותר (ע"ע אפריקה).
בכל אופן זה לא הנושא. ואת הדיבור על זה אשאיר לעו"סים, לפסיכולוגים ולמתכננים החברתיים.
אבל אני בהחלט מסכים שיש קשר הדוק בין צפיפות אורבנית לאלימות. ויש קשר הדוק בין קהילתיות (או חוסר קהילתיות) לאלימות. את זה ניתן לפתור ע"י תכנון פיזי נכון.
 

העוג

New member
אתה בעצם הזמנת אותי לכאן מפורום א"ל

אם המאמר הזה עושה משהו לגבי התייחסותי להכנסת גורמים חברתיים/מתכננים למע' ולמוסדות התכנון זה להביא לזלזול
בהנחה שהגורמים הנ"ל תומכים באופן גורף במאמר.
אם לא יהיו לבני נוער ושאר אזרחים מהשורה פארקים לשבת בהם גם בערב, הדקירה הבאה תהיה באיזו סימטה חשוכה- ע"פ התכנון המתבקש כאנטי תזה לתכנון הקיים של פארקים ומרחבים פתוחים בשכונות.
אפשר לשבת על הברזלים גם אם אין פארק, אפשר להעביר דאחקות ושכטות על רקע מוזיקה רועשת גם בקסבה צפופה ובקיצור, אתה וכותב המאמר מחפשים את המטבע תחת הפנס המאד לא נכון.
הפתרון הוא חינוכי כשהחינוך בא גם דרך נוכחות משטרתית ואכיפה של כל זרועות החוק.
הפתרון הוא שמוקדים משטרתיים ועירוניים יפסיקו לזלזל באזרחים ובתלונותייהם ואב שילדותיו לא יכולות לישון עקב הרעש, לא יצטרך בכלל לרדת ולהתעמת עם החוליגניים א. כי לא יהיו חוליגנים בפארק, כי לתלונה הראשונה יגיע כח שיקנוס את החוליגנים כבר על השלכת פסולת, שבירת בקבוקים ועוד לפני הרעש הגדול ויסלק אותם לאלתר, [הפארק שייך לאותם שכנים שממסי הארנונה שלהם הוא הוקם ומתוחזק והם לא צריכים להדיר את רגלי ילדיהם ממנו בגלל קליפות גרעינים ושיירי מזון על הרצפה, ריח שתן מבין השיחים, מתקנים הרוסים ושברי זכוכית מסוכנים לילדים -וזה בשעות היום].
ב. כי אם בכל זאת יהיו שם חוליגנים, המענה המשטרתי יהיה מיידי ויעיל.
אם כבר יבחר האיש לדבר עם המרעישים, [נגיד כי הוא חס עליהם ולא רוצה שיפתחו להם תיק], האוירה הציבורית והענישה צריכות להיות כאלה שאותם אנשים יידעו שממש לא כדאי להם לנגוח, להכות, לענות בכלל ולא כל שכן לדקור.
בקיצור, הבעיה היא לא בתכנון המרחב הציבורי אלה בפשיטת רגל של המדינה בכל הקשור לבטחון האישי של האזרח [ ע"ע מענה המשטרה לתלונה על גנבים בביתך - נסה ותיווכח]. ואם כבר תכנון ציבורי שונה של אותם פארקים - לא כתחליף לנוכחות תדירה ולמענה מיידי של כוחות שיטור, תוספת של מצלמות אבטחה במקומות "מועדים" לפעילות בני נוער, בפיקוח מוקדן בחדר בקרה - וע"ע רעיונות 'אח גדול' דומים בפרוייקטים כ'עיר ללא אלימות'.
 

ש מים

New member
ברוך הבא!

קודם כל: ברוך הבא לאורח מפורום אמנויות לחימה!


ולענייננו:
1. קצת קשה לי לקחת על עצמי ללמד מישהו שלא מהתחום את כל תורת התכנון, ועל אחת כמה וכמה בנושא כ"כ חדשני ומיוחד כ-"תכנון למניעת אלימות". אז - קודם כל - אשמח מאוד אם מישהו/הם מהחברים כאן יוכל/ו גם כן להתגייס למלאכה.

2. כדי ללמוד (בעיקר בתחום התכנון) צריך קודם כל להתרוקן מדיעות קדומות ואז להקשיב/לקרא בעיון.
3. עכשיו אנסה להתחיל...


א. בשום מקום לא טענתי, לא אני ולא אף גורם/מסמך/תיאוריה תכנונית שיש לצמצם/לבטל את השטחים הפתוחים בעיר! אדרבא, ככל שעולה הצפיפות כך יש צורך גדול יותר במרחבים פתוחים! הבעיה היא לא עם הכמות, או עצם קיומם של השטחים הפתוחים, אלא עם תכנונם. ויש הבדל ענק!!
ב. כפי שכתבתי קודם לכן (קרא בבקשה פוסטים קודמים) וכפי שעולה במסמכים ובמאמרים שכבר צירפתי, "תכנון מונע אלימות" מבוסס על אלמנטים רבים. חלק מאוד מאוד קטן - ברמת המיקרו - הוא נושא השצ"פים (שטחים ציבוריים פתוחים). חלק יותר חשוב (והוא המאקרו למעשה) מדבר על התכנון הפיזי של השכונות. תכנון שבראש ובראשונה קורא ל-"קהילתיות" וליצירת "קהילה". אחת הדרכים ליצור מרחב כזה - קהילתי - הנה תכנון "כלפי פנים". כלומר - המרחבים הציבוריים ירוכזו במרכז השכונה (וכאן, מן הסתם, תשאל: "אז איך מגדירים את גבולות השכונה?". ובכן, אחת הדרכים להגדיר שכונה היא ע"י יצירת "באפרים" = מרחבים מפרידים בין מרקמים בנויים. הבאפר יכול להיות פארק ברמה גבוהה יותר, או כביש ראשי או כל עורק תשתיות אחר, או "סתם" מכשול/אלמנט פיזי. ע"ע נחל הירקו, או הטופוגרפיה של הכרמל/חיפהן...). עוד דבר שיוצר מבנה של שכונה הוא "מדרג": מדרג שירותים, מדרג תשתיות/כבישים וכו'. תפיסה שאני מאוד מזדהה איתה מדברת גם על יצירת "שכונה סגורה", כזו שלא "עוברים דרכה". ע"ע ימית, או קצרין (אם כי האחרונה היא דוגמא קצת פחות טובה, בעיקר בגלל הגודל) אם אתה מכיר/זוכר, או אפילו קיבוצים ומושבים. התפיסה מבוססת על ההנחה שבקהילה קטנה ובשכונה סגורה יש יותר "בקרה סביבתית": כולם מכירים את כולם, והבקרה וביקורת גדולים יותר, ובנוסף, "אלמנטים זרים" מושכים מייד תשומת-לב ונתונים לבקרה וביקורת גדולים יותר.
ג. ברמת המיקרו מדובר על מגוון עצום של פרטים: החל מתאורה (עוצמה, כמות, מיקום, לו"ז), המשך באלמנטים ושימושים שונים במרחב הציבורי (למשל: מיקום הספסלים, מיקום עמודי התאורה), וכלה בשימושי הקרקע ("עירוב שימושים"...).
ד. מובן שכל נושא התכנון חייב להיות משולב עם החינוך! וגם עם אכיפה. אחרת זו באמת ברכה לבטלה.


זה בערך, מאוד על רגל אחת.
 

ש מים

New member
סוגיית הגודל...

כן. אני מניח שזו שאלה שעשויה לצוץ (ובצדק): מה הגודל האידיאלי לשכונה?
על שאלה זו אין לי תשובה חד-משמעית. אבל ברור שיש 2 קטבים קיצוניים:
1. שכונה גדולה: שהייתרון בה הוא מגוןן שירותים ואפשרויות (כלכליות ותרבותיות). והחיסרון הוא כמובן החשש מאיבוד הקהילתיות.
2. שכונה קטנה: הקהילתיות בה גדולה (אגב, יש כאלה הסולדים דווקא מ-"עודף אינטימיות", ומעדיפים לחיות באנונימיות העירונית הגדולה), אך קיים מיעוט שירותים ואפשרויות (תעסוקה, בילוי, חברה).

לדעתי הגודל הוא תלות של המבנה החברתי (החברתי-כלכלי) וההטרוגניות/הומגניות החברתית (אגב, בנושא זה - של שכונתיות וקהילתיות - יש לנו בהחלט מודל למידה: אום-אל-פחם למשל... ובכלל הישובים העירוניים הגדולים במגזר הערבי).
 

ש מים

New member
חידוד נוסף - "שטחים פתוחים"

שטח עירוני פתוח לא חייב להיות גן-ציבורי או פארק (שריק בלילה ומזמין פורענות). דוגמא מצויינת לשטחים עירוניים פתוחים ושימושיים, גם בלילות אפלים, אתה יכול לראות למשל:
כיכר העירייה (ולא השירותים הציבוריים) בת"א.
הרחבה שמול קניון חבס בכ"ס.
הרחבה שמול בית-רוטשילד בחיפה (למרות שהיא די קטנה).
המושבה הגרמנית בחיפה.
ואם אני לא טועה (לא הייתי שם המון זמן) הטיילת של צפון רעננה.
 

העוג

New member
ברוך הנמצא

את ה'רגל האחת' תרם לי בזמנו סעדיה מנדל, ואני כמעט בטוח שהוא א. לא זוכר, ב. אולי אפילו לא ממש התכוון. במספר מפגשים לא ארוכים, הוא תרם מזמנו לקבוצה שהתעתדה אז להקים ""ישוב אקולוגי"" בנגב, אני הייתי חלק ממנה וגם קרובת משפחה שלו שסחבה אותו לתת לנו מספר מושגים בתכנון. האיש דיבר אז לעניין, אם כי אם תשאל אותי מה הזכרון העיקרי, אגיד לך שהרעיון שכל מקום צריך מעין אבן שואבת או במילותיו של מר מנדל - "פורום" במובן הרומאי, כשמה שהרשים אותי הוא השילוב עם ה'פורום' של משפטים בלטינית שלא הייתה מביישת עו"ד בריטי - ובקיצור לטינית קולחת של אירופאי משכיל.
בתקופה שבאה אח"כ, התעניינתי מאד בתכנון סביבתי מהצד של המתיישב ולא של ארכיטקט, העניין דעך מעט כשהסתבר לי שהמדינה והמוסדות המיישבים כבר תכננו את היישוב כחבילה סגורה ודי סטנדרטית וזהה לשאר הישובים הקהילתיים וה"אקולוגי" הוא מן השפה אל החוץ כדי למשוך אנשים שמאסו באותו השטנץ אל אותו השטנץ,
ושחבריי הם אוהבים בעיקר לברבר אבל לא משתדלים ממש לקדם את ההתיישבות ממש.
בגדול, שכחת גם את ה.
ה. רצון התושבים או במילותיו של ס.מ. "ווקס פופולי ווקס דאי" - התכנון הטוב ביותר לא יכול למשוך את התושבים החוזרים עייפים מיום עבודה אל שטח פתוח אך עם יתוש או שניים ולא ממוזג, וללא הרגשת הפרטיות בבית, אם לא יוצרים איזשהו רצון להפגש ביחד.
כך אתה רואה שאפילו חדר האוכל הקיבוצי, קרס אל מול השאיפה של הישראלי לפרטיות במזגן שלו ומול הטלביזיה שמשדרת את אותו זבל בשידור חוזר ב.. ערוצים.
כמובן, שיוזמה חופשית יכולה לעשות את ההבדל - מחד, בישוב קהילתי בנגב שגרתי בו, ראש ועד התושבים התגאה באזני שהצליח לסגור מסעדה של שכן ואכן הישוב שלו היה בית קברות לאנשים חיים לגדולת ולתפארת...
מאידך, אפשר לראות מה עשה בזמנו שוסטר [ שהיה בתפקיד אח"כ נשיא סלובקיה] בעיר שעמד בראשה ובה למדתי - קושיצה, עם כל גינות הבירה שאפשר לשבת בהן בערבי הקייץ ושיפוץ העיר העתיקה שם ממקום קומוניסטי אפור לאחד המרכזים העירוניים היפים באירופה. [ואגב תכנון מונע אלימות, יישמו שם רעיון יפה בשיכון הצועני של בתי קומות, אבל כל קומה היא חלל ענק עם מקום להדליק בו אש מרכזית - יותר מדורה מאח, רק עם ארובה יעילה, ומרפסת סביב כל הקומה, כך שהתאימו את הדיור המתוכנן 'מלמעלה' לפלח אוכלוסיה קשה, לרצונות ולתרבות של אותו פלח אוכלוסיה שלפני זה היה מחרב כל מקום שמיישבים אותו בו].
דוגמא אחרת לרצון ההמון שמנצח את המתכנן, גם היא באה משם - כל חבורות המחליקים שהשתלטו על כיכרות מונומנטליים שלפני מבני ממשל קומוניסטים, כש.. תכלס, הם הכניסו למקום קצת חיים וגם, מי שעסוק בלנסות לשבור לעצמו את הראש ביצירתיות עם הסקייטבורד על שיפועים ומדרגות, מתעסק פחות בלנסות לשבור לאחר את הראש [ להניח להם זה גם סוג של מניעת אלימות].
כך שלא רק 'פיקוח על אלמנטים זרים' ויצירת אלמנט הסתגרות , אני אפילו לא בטוח שזה הדבר הכי טוב בשכונה לא טובה, וגם לא רק תאורה ותכנון הספסלים, אלה בעיקר נסיונות יצירתיים למשוך אוכלוסיה 'מהוגנת' לשטחים הציבוריים ולנסות לפרוש את השהות שלה על פני מה שיותר שעות ביממה.
וזה, על רגל אחת מפי ההדיוט.
 

ש מים

New member
בכלל לא הדיוט. אחלה דברי טעם!

ואת סעדיה מנדל אני זוכר לטובה, מפרוייקט "יפו העתיקה בנתניה", שבסוף לא קם (ובמקומו קמו שכונות "האגמים", "האירוסים" ועוד כל מיני ערימות בטון אנונימיות, כולל כאלה שעדיין לא קמו, ועתידיות לקום).

וקצת התייחסות קונקרטית לדבריך:
1. תכנון - לדעתי - לא צריך להיות כופה, אלא "מאפשר". המתכנן אמור/צריך לתרגם את רצון הציבור לשפת המעשה (וכמובן בתוספת אותה "יכולת ניבוי" שאמורה להיות לו, הודות לנסיונו ולימודיו).
2. הבעיה (לפחות בדוגמת הישוב שהבאת) שהמתכנן כפוף למזמין/לבעל ההון, ולה אינו דווקא הציבור שעבורו מתכננים.

3. אני מאוד בעד ש-"הציבור יגיד את דברו". תכנון טוב לא אמור ליצור עובדות קשיחות, אלא להיות גמיש (והלוואי שהיינו מצליחים בכך יותר).

תודה על תרומתך המעניינת לפורום הזה. אני מקווה שנמשיך לראות אותך כאן.
 

ש מים

New member
"קריסת החזון הקיבוצי"...


העלת נושא כאוב ועצוב (לפחות עבורי, אעפ"י שאין לי שום קשרי דם קיבוציים, אבל "כמה מטובי ידידי" וכו'...).
ככל הידוע לי, הסיבות לקריסה עדיין נחקרות ועדיין אין תשובות ברורות. בכל אופן, מהמעט שאני יודע, "קריסת חדר האוכל הקיבוצי" לא נבעה דווקא מעצלות ועייפות החומר, כפי שניתן להבין מדבריך, אלא כתוצאה מהריבים, היריבויות ואבדן הקהילתיות והחברות. מפירות הביאושים של "ההפרטה".
לדעתי חדר האוכל עבד ותיפקד נפלא כל עוד החזון הקיבוצי כולו תיפקד (והאידיאולוגיה שיחקה תפקיד). וזה דווקא מעיד על תכנון נכון ומצויין! אבל ברגע שהכל קרס, כל המסגרת קרסה, התכנון הפיזי כבר לא התאים. ואולי היום - כאשר רבים מהקיבוצים עוברים מין תהליכים של "פינוי בינוי" - יווצר מבנה אחר, שכן יתפקד ויספק מוקדי מפגש חברתיים, שיתרמו (ואולי - אינשאללה - יחזירו) ליצירת מסגרת חברתית-קהילתית חזקה וטובה.

משאללה!
חמסה חמסה!
 

עוזי ק

New member
אילו טיעונים מצחיקים

בדיוק השבוע היליתי בתערוכה במינכן והשתכנתי לי בצימר בסמיכות מדהימה לאיזור התערוכה.

האיזור הוא שכונה חדשה לגמרי שנבנתה על חורבות שדה תעופה ישן.
כל השכונה כוללת בתים בני שלוש עד ארבע קומות בצפיפות יחסית גדולה, ממש נראה סלמס מודרני.

אך בין קבוצות הבניינים יש שטחים ירוקים נרחבים ביותר.
השכונה צמודה (מרחק רגל \ אופניים) לתחנת תחתית, כחצי שעה ממרכז העיר.
בתוככי השכונה בכל רחוב שני יש בית קפה או קיוסק \ מכולת קטנה. הירקן מסתובב עם הטנדר בימים קבועים, ובמרחק הליכה \ אופניים יש מרכז מסחרי עם כל הנדרש משרוך נעל ועד חנויות אופנה ומסעדות. גם איזור התעסוקה המשמעותי של מגרשי התערוכה של מינכן במרחק של 15 דקות הליכה מקצה השכונה. בגב השכונה פארק גדול מאד המאפשר לתושבים לנשום אויר ולעסוק בספורט.

האם ריבוי השטחים הפתוחים באיזור מוביל לגידול באלימות? אני רק הייתי שם שלושה ימים.
 

ש מים

New member
אכן מחקר רציני...

"3 ימים בצימר".

תודה על הכנות. חבל על הנחרצות.
 

ש מים

New member
כנראה שלא הבהרתי מספיק את הטענות

1. אני לא טוען ש-"שצ"פים מביאים פשע", אלא יש לתכנן - גם את השטחים העירוניים הפתוחים - בצורה מושכלת וחכמה, כזו שלא רק שתמנע פשיעה, אלא גם תסייע במיגורה.
2. ברור לי לגמרי שהורדת רף הפשיעה לא יכול בשום אופן להתבצע ע"י כלי אחד בלבד, אלא ע"י מגוון כלים (שכולם נכנסים תחת גג "התכנון"). התכנון הפיזי הינו אחד הקלים (אולי האחרונים והפחות קריטיים מבין הכלים). לדעתי הכלי החשוב ביותר הינו חינוך

3. אני חוש בשבזאת מילאתי את אפשרויות ההבהרות. אז אגיב רק אם יהיו טענות/אמירות שלא הובהרו על-ידי עד כה, או שלא נתתי עליהן דעתי.
 

ש מים

New member
אכן מחקר רציני...

"3 ימים בצימר".

תודה על הכנות. חבל על הנחרצות.
 
למעלה