אלכסנדר

[lightflake]

אלכסנדר

לא מצאתי ברשת את החומר שחיפשתי לגבי מה בדיוק קרה לאלכסנדר כשהגיע וכבש את פרס. אני מתכוון מבחינת שינוי רוחני שהוא עבר שם. מישהו יודע או יכול לקשר לכתבה ברשת?

 

[ihtiyar]

לפני הרבה שנים...

היו חפצים שנקראו (תרתי משמע) ספרים, וגם בהם אפשר היה למצוא חומר. נכון, לא תמיד הוא היה שיטחי כפי שקורה הרבה פעמים ברשת... אחד הספרים שמו אנשי יוון מתוך "חיי אישים" של ההיסטוריון הרומי פלוטארכוס, אשר חי במחצית השניה של המאה ה-1 וראשית המאה ה-2 (תרגם לעברית א. א. הלוי), ובו פרק גדול אודות אלכסנדר (אלכסנדרוס, כך בתרגום הנ"ל). בסוף הפרק מוזכרים גם "השינויים הרוחניים" שעברו על אלכסנדר. כשמדברים ב"שינויים רוחניים" מקובלת עלי הקביעה הזאת של פלוטארכוס: איומה היא היִראָה התפלה, שמילאה בהבלים את אלכסנדרוס ועשאתו גדוּש פחדים, בדומה למים הזורמים תמיד למקומות הנמוכים. לא רק את אלכסנדר.

 

[lightflake]

נדמה לי ששמעתי על זה

זה היה עשוי מהרבה קלפי עץ דקים לא? כמה מוזר! תודה על ההמלצה, אין לי את הספרים הללו, ה"רוחניות" לפעמים עושה את ההיפך הגמור ממה שכותב פלוטארכוס, ממלאת את האנשים שגיונות של גדלות למשל.. אבל לפעמים גם בתחושת חיבור ואחדות מאוד נרחבת לכל הדברים והרבה חמלה, אני מחפש אם זה גם קרה לאלכסנדר וכיצד.

 

[Y. Welis]

קלף = עור כבש שיובש, לא עץ.

בעבר הרחוק יותר - 1500 שנה לפנה"ס, היו מקרים שספרים נכתבו על לוחות עץ. אבל הדרך המקובלת היתה בחריטה על חימר, או ציור בצבע על חרס.

 

[lightflake]

זה היה בסרקזם לגבי "ספרים"

 

[ihtiyar]

הנה קצת על ה"רוחניות" שאתה מחפש:

"אלכסנדרוס התמכר עכשיו לסימנים אלוהיים, נעשה נבוך ובהול ברוחו, ולא היה שום דבר קטן, מהדברים הלא-מצויים והמוזרים, שלא ראה בהם אות ומופת, וארמונו נתמלא מקריבי קרבנות, מטהרים וחוזים". כן, זה קרה גם לאלכסנדר, כפי שקרה לעוד מנהיגים בהיסטוריה שליבם הלך אחר תעתועי ה"רוחניות"

 

[lightflake]

אוקיי תודה זה מעניין

אני מעוניין לחפש מה קרה לו בהקשר זה בפרס דווקא... ידוע לך? אגב, שים לב שאתה מכניס את הדיעה האישית שלך לניתוח ההסטורי, אם זה בכוונה אז אחלה, אבל אם לא זה עלול לשבש חקירה הסטורית. אולי אם היית חווה את אותן חוויות לא היית אז מכנה אותן "תעתועים"...

 

[hastings]

זה התחיל עוד קודם

נתחיל מזה שאלכסנדר גדל עם תחושת ייחוד, וההצלחות שלו כפקד הגבירו את זה. אחת מנקודות הציון החשובות ביותר בתהליך זה הייתה עם כיבוש מצרים, כאשר הוא התעקש שיעריצו אותו לא רק כמלך אלא גם כאל, שהוא יוכר כבנו של האל אתון (אם זיכרוני אינו מטעני).

 

[lightflake]

תודה,

ידוע לך אם הוא עבר טקסים רוחניים כלשהם במצרים לפני שהחשיבו אותו לאל או שזה היה בעיקר פוליטיקה?

 

[אלי ו.]

מענין שגם במקורות המדרשיים שלנו

אלכסנדר מתואר כמי שמתענין באמונה ובהתנהלות המקומית. יכול להיות שהוא מה שקוראים היום "חיפש את עצמו".

 

[ihtiyar]

כמה נקודות:

1. הציטוטים כולם מובאים כלשונם. זה המקור ההיסטורי שבידי. בידיו של פלוטארכוס עמדו הרבה מאוד מקורות היסטוריים אותם הוא ניתח (על טיב הניתוח שלו אפשר להתוכח, אבל לא על בקיאותו במקורות). ההתיחסויות האישיות שלי - זכותך להתעלם* מהן, כמובן. 2. מה לעשות, ודעתו של פלוטארכוס היא כפי שציטטתי ("היִראה-התפלה שמילאה בהבלים את אלכסנדרוס"). 3. כתבת: "זה עלול לשבש חקירה היסטורית". נחמד, באמת נחמד. אבל כשאתה יודע מראש איזה דברים ספציפיים אתה רוצה למצוא, אפשר לכנות זאת בהרבה שמות, אבל לא "מחקר" (היסטורי ו/או כל מחקר אחר). * אני סבור שדיווחיו של פלוטארכוס לא מתאימים ל"מחקר" שלך, לכן תתעלם ממנו.

 

[ihtiyar]

נקודה נוספת:

כתבת אלי: "אולי אם היית חווה את אותן חוויות לא היית אז מכנה אותן "תעתועים"...". מסכים ב-100%. אני מכיר גם בהיסטוריה וגם כאן ועכשיו אנשים שחוו "חוויות רוחניות" עמוקות, וחלקם אף בטוחים בכל הוויתם שמדובר במציאות הקונקרטית ולא בתעתועים. לא כולם מאושפזים, אגב. קרה בעבר, וקורה גם בימינו אלה שאנשים כנ"ל משמשים כמורים רוחניים. חלקם מרפאים באמצעות חוצנים, מפרשים את אלוהים, מתקשרים עם הוויות קוסמיות, מנבאים את העתיד וכיוב'. ודאי שלא נוכל להכחיש את עצם קיומם, או את ה"רוחניות" שהם חוֹוִים. היו אנשים שעברו שינוי פנימי של הכרת המציאות החברתית בתקופתם, והחליטו לשנות אותה. למשל גורבצ'וב עם הגלאסטנוסט והפרסטרויקה, גנדהי ותורת "אי האלימות" שלו, הרצל והתנועה הציונית, וכד'. כמדומני שאינך מחפש "רוחניות" מהסוג של גורבצ'וב, הרצל או גנדהי, לא כן?

 

[lightflake]

אני לא חושב שהרוחניות של הרצל וגנדהי

שווה, בחלקים מסוימים כן אולם גנדהי מלבד הראיה החברתית היה בכל זאת גם מתרגל מדיטציה ו(לפחות מנסה) להבין על מה דיבר בודהה... בכל אופן, אני רק נותן לך ביקורת בונה, אתה לא חייב לקבל אותה. לאורך כל ההיסטוריה הרוחניות והחוויות הרוחניות עיצבו את הדרכים ועשו אולי את השינויים הגדולים ביותר הידועים (הקמת הדתות לדוגמא החלו לרוב מחוויות של בני אדם אחדים כמו משה, בודהה, לאו טסה, ישוע, מוחמד) אם להשקפתך כל אלו היו צריכים להתאשפז כחולי נפש אז אני רואה בכך בעיה במחקר הסטורי רציני אבל זו זכותך המלאה לא לקבל את השקפתי.

 

[ihtiyar]

חוויות רוחניות

יש והיו "חוויות רוחניות" גם לסבונרולה, חומייני, צ'רלס מנסון, בן-לאדן, "הזקן מן ההר" (מיסד כת החששינים), שבתי צבי... 1. אין זה מענייננו אם הרצל נישק מזוזות או לא, אם גורבצ'וב ביקר רק בימי ראשון בכנסיה, או אם גנדהי אכן הבין למה באמת התכוון בודהה. אף אחד מהם לא ניסה לסחוף אחריו אנשים לאמונה הפרטית שאותה הוא חווה. השלושה הללו ודומיהם פעלו בדרך של שינוי חברתי-פוליטי, למטרה מוגדרת בזמן נתון. לא היתה להם אמת אלוהית או כל אמת נצחית אחרת, להבדיל מהרשימה החביבה של ה"רוחניים" שבה פתחתי. 2. כל אחד מהרשימה דלעיל יכול היה להפוך גם למיסד דת חדשה כדוגמת ישוע, מירזא חוסין עלי, מוחמד וכו'. אלה שהצליחו ליסד דת חדשה (או מישהו אחריהם יְיָסד דת חדשה בשמם) היו אלה שהצליחו לגייס כוח פוליטי. את זה הבין כבר במאה ה-13 מחבר הספר De Tribus Impostoribus (ככל הנראה חיבר אותו פרידריך השני ההוהנשטאופן). ...אבל זו זכותך המלאה לא לקבל את השקפתי...

 

[lightflake]

תראה קודם כל מה זאת אומרת מה מעניינינו ומה לא

מענינינו.. השאלה את מי שואלים מה מעניין אותו.. לדעתי האמונות/תרגולים-רוחניים/טקסים/פולחן/חוויות רוחניות אישיות וכו' הם נושא מרתק ובפירוש לעתים בעל משמעות היסטורית עצומה (כמו בדוגמאות שהבאתי). אני לא יודע אם אתה עוסק במחקר בתור תחביב או באופן מקצועי אבל בכל אופן כדאי שתשים לב שאתה מכניס את הגישה האישית שלך לעניין מאשר לנסות להסתכל בספקטרום רחב ובאובייקטיביות (ככל שניתן) על הנתונים ולנסות להתחקות אחר הדברים כפי שהיו בהוויתם. כדוגמא, כשבוחנים את משמעות האל בחקר של דת מסוימת ואת הטקסים, הפולחן האמונה והחוויות של העוסקים בדבר, לשאלה אם יש אלוהים או אין אלוהים אין כלל משמעות. החשיבות היא שמבחינת המאמינים האל קיים והאמונה קשורה בחוויות ופולחן מסוים שגוררים השפעות מסוימות. אם אתה, החוקר, באופן אישי מאמין או לא, באל זה או אחר, לא רק שזה כלל לא חשוב, אלא עליך להזהר שלא להכניס את ההשקפה האישית שלך לתוך המחקר ההסטורי. מקווה שעכשיו זה יותר ברור. באמת שאין לי כוונה לפגוע בך, בן אדם, חשוב גם לדעת לשמוע ביקורת, וכמו שאמרתי אתה לא חייב לקבל אותה.

 

[ihtiyar]

בקצרה:

1. כתבת בראש השרשור הזה: "לא מצאתי ברשת את החומר שחיפשתי לגבי מה בדיוק קרה לאלכסנדר כשהגיע וכבש את פרס. אני מתכוון מבחינת שינוי רוחני שהוא עבר שם. מישהו יודע או יכול לקשר לכתבה ברשת?" שמח לדעת שכך נראית פנייתו של חוקר הסטוריה. 2. לא, אינני חוקר, אלא דילטנט מוחלט, אך בכל זאת מעדיף לחפש ולקרוא במקורות ההיסטוריים, ולא ברשת. 3. תודה על השיעור במתודולוגיה היסטורית שקיבלתי ממך. נסה ליישם אותה

4. שוב: תודה

 

[קוכולין]

גנדהי בהחלט האמין באמת נצחית

הוא היה הינדי אדוק, וכל השקפתו היתה מושרשת בהינדואיזם. מצד שני, הוא לא רצה לכפות את ההינדואיזם על אף אחד אחר. אבל הוא בהחלט האמין, וגם אמר כל הזמן, שההינדואיזם לדעתו מייצג את האמת הנעלה ביותר.

 

[ihtiyar]

../images/Emo127.gif

הבעת את הכל בפיסקה: "מצד שני, הוא לא רצה לכפות את ההינדואיזם על אף אחד אחר". לגיטימי לעבור שינויים נפשיים/רוחניים (רק בול עץ וגו'), אבל ברגע שאדם המגיע להשפעה פוליטית בטוח שהאמת המוחלטת בידיו, ומוטל עליו להחיל אותה על כל בני האדם - כאן מתחיל האסון. שנותיו של גנדהי כעיתונאי בדרום-אפריקה, היו שונות מהתקופה שבה אירגן את מרד אי-האלימות. גם שנותיו של הרצל כעיתונאי עד משפט דרייפוס היו שונות משנותיו כהוגה ומנהיג התנועה הציונית.

 

[Boogieman]

"לא רצה לכפות את ההינדואיזם"?

ברור שלא, הרי אי אפשר לכפות הינדואיזם. אתה נולד הינדו, או שלא, ופה זה נגמר. בערך כמו ביהדות, רק בלי גיור.

 

[קוכולין]

לא נכון בכלל

אף על פי שאין הליך המרה מסודר, אוכלוסיות שלמות הומרו להינדואיזם (לא בכפייה!) במהלך ההיסטוריה ההודית- כמו קבוצות אוכלוסיה גדולות בהודו ובסרי-לנקה. נכון שזה בעייתי, כי לא ברור לאיזו וארנה (או קסטה, במונחים המערביים) אתה משתייך- אבל ככל הנראה שזה עניין למסע ומתן חברתי במשך הדורות. ההינדואיזם המודרני של המאה ה-20 (למעשה, מאז ההתפתחות שהחלה ב'רנסאנס של בנגל' במאה ה-19) מקבל מצטרפים חדשים ברצון. הכרתי לפחות הינדי מערבי אחד, ולפי הידוע לי ישנם נוספים.