אל עצמי

maskrelease8

New member
אל עצמי

אני ועצבות , שלי(אילו יכולתי לאחסן אותך
לשלוח הרחק ממני)
הבוקר ביקרת אותי בסערה ,שוב התעוררתי בתחושה מעיקה
את אלופה בלגרום לי להרגיש אשמה
ככל שניסיתי לעשות שינוי ולהשתחרר ממך קצת, להדוף או לרסן
את לא מניחה ,טלטלת את נשמתי רציתי כל כך פסק זמן ממך, ולא הצלחתי להיפרד
אני מבקשת ממך הניחי לי הניחי לי-לעשות כרצוני.
נמאס לי לחתור לשלמות, להיות שיפוטית ,או צדקנית
שונאת אותך מקוננת בתוכי ,מנקרת בלי הרף במוחי.
כל כך הרבה תהפוכות של רגשות ,מכאובים אבדן, חוותי ,מלאת את כולי
עד שלא נשאר מקום לאחר.
את לא חושבת שהגיע הזמן שאפסיק לקחת על עצמי יותר מידי,
אז הוא שתעזבי ,או שתחיי איתי בשלום
את לא מבינה אני מנסה לעשות שינוי ,לתקן את הטעויות ,לשפר את עצמי
את לא מוותרת רק לפעמים לעתים רחוקות יוצאת להפוגה קלה
שכחתי איך לבכות חיצונית לחוש את הדמעות, עיניי יבשות . שכחתי גם כיצד לאהוב
מצאתי את מי להאשים. את האדם הקרוב אלי ביותר-את עצמי
בתוכי
 

maskrelease8

New member
משה משה משה רון

אמרת שתבוא בריצה למי שקורא לך
למרות שכתבתי לעצמי,יהיה נחמד לשמוע תגובתך לנאמר
 

משה רון

New member
רק על עצמך לספר ידעת...

את יודעת, לפעמים בלי לרצות ובטח ללא מודעות אנחנו בוחרים להישאר
במקומות המוכרים לנו,גם אם זה מקום כואב וקשה לנו.
כמו עץ הנאחז באדמתו, ואם יעבירו אותו לאדמה אחרת הוא יקמול.
ולמה אנחנו נתקעים במקומות המוכרים לנו? משום שבהם אנחנו יודעים
את החוקים, חשים את ההרגל ולומדים לשאת ולהסתדר.
כדי לעשות שינוי צריך להשתחרר מהפחד, הפחד מהלא מוכר.
העצבות לא תעזוב אותך אם את לא תעזבי אותה.הזכרונות והכאב
לא ירפו אם לא תרפי מהם. זה קשה קשה מאד, הכי קל לתת עצות אני יודע.
אבל כרגע, במסגרת הזאת, אני יכול רק להקשיב ולחבק,ולחזק.
בטח עוד מעט יהיו פה הרבה וביחד זה מרגיש יותר קל נכון?
ואם תרצי לספר קצת ולפתוח יותר,זה בסדר אנחנו כאן בשבילך.
 
למעלה