"אם אתה לא בא-אין לך אמא יותר"
זה לא סיפור שלי,זה על חבר שלי. באמת כששמעתי את הסיפור כאב לי בשבילו,ואפילו קצת ריחמתי עליו. אוקי אז קצת עליו בכללי: הוריו התגרשו לפני 2-3 שנים,הוא גר עם אמא שלו. אבא שלו דתי,אפילו אפשר לומר רב ואמא שלו ההפך-היא אפילו די צוחקת עליו שהוא עם כיפה וכו'. הוא לומד איתי בית ספר,בית ספר דתי. בקיצור אז לאמא שלו יש חבר חדש,עניין רציני,אפילו יש דיבור על חתונה. לאותו חבר יש יום הולדת בחג,ומשפחתו החליטה לחגוג זאת עם "על האש",מה שכמובן אסור מבחינת הדת משום שהם מדליקים את האש וכו'. חבר שלי אמר לאימו שהוא לא רוצה לבוא בגלל הסיבה הדתית ואמא שלו,כמו שאמרתי מקודם שהיא לא בדיוק בעד כל הדת,אמרה לו את הדבר שבאמת כאב לי בשבילו לשמוע: "אם אתה לא בא,אין לך אמא יותר" בא נגיד שאימרה זו הייתה נאמרת במשפחה רגילה-הרי זה היה מזעזע כל אחד שישמע זאת, אז קל וחומר במקרה הזה שבו האמא היא הדבר היחיד בשביל הילד,הוא גר איתה,היא המחליטה בשבילו הכל. כמובן שחבר שלי לא יכל לעשות כלום,ולכן כפי שנראה הוא ילך,וכששאלתי אותו מה הוא יעשה הוא פשוט אמר לי: "זו אמא שלי,היא הכל,אפילו שלפי התורה אסור לעבור על משו גם אם ההורים אמרו, אני חייב לעשות את זה,גם אם היא תגיד לי נסוע בשבת,כיי היא הכל בשבילי" אני כמובן באמת לא ידעתי מה להגיד לו. מאוד הייתי עצוב בשבילו שהוא צריך לעבור את זה. לא משנה מבחינת הדת-גם מבחינת המשפחה,למה הוא צריך לדעת שאהבת אימו עומדת על כזה תנאי מטומטם?(סליחה על המילה) הייתי רוצה לשמוע מה דעתכם, מי צודק...מה עושים. וגם הייתי שמח לשמוע מפי רב איך באמת על חבר שלי לנהוג,כי כמו שרואים זה באמת מקרה קצת אחר של "כיבוד הורים" או "אי כיבוד הורים". שבת שלום.
זה לא סיפור שלי,זה על חבר שלי. באמת כששמעתי את הסיפור כאב לי בשבילו,ואפילו קצת ריחמתי עליו. אוקי אז קצת עליו בכללי: הוריו התגרשו לפני 2-3 שנים,הוא גר עם אמא שלו. אבא שלו דתי,אפילו אפשר לומר רב ואמא שלו ההפך-היא אפילו די צוחקת עליו שהוא עם כיפה וכו'. הוא לומד איתי בית ספר,בית ספר דתי. בקיצור אז לאמא שלו יש חבר חדש,עניין רציני,אפילו יש דיבור על חתונה. לאותו חבר יש יום הולדת בחג,ומשפחתו החליטה לחגוג זאת עם "על האש",מה שכמובן אסור מבחינת הדת משום שהם מדליקים את האש וכו'. חבר שלי אמר לאימו שהוא לא רוצה לבוא בגלל הסיבה הדתית ואמא שלו,כמו שאמרתי מקודם שהיא לא בדיוק בעד כל הדת,אמרה לו את הדבר שבאמת כאב לי בשבילו לשמוע: "אם אתה לא בא,אין לך אמא יותר" בא נגיד שאימרה זו הייתה נאמרת במשפחה רגילה-הרי זה היה מזעזע כל אחד שישמע זאת, אז קל וחומר במקרה הזה שבו האמא היא הדבר היחיד בשביל הילד,הוא גר איתה,היא המחליטה בשבילו הכל. כמובן שחבר שלי לא יכל לעשות כלום,ולכן כפי שנראה הוא ילך,וכששאלתי אותו מה הוא יעשה הוא פשוט אמר לי: "זו אמא שלי,היא הכל,אפילו שלפי התורה אסור לעבור על משו גם אם ההורים אמרו, אני חייב לעשות את זה,גם אם היא תגיד לי נסוע בשבת,כיי היא הכל בשבילי" אני כמובן באמת לא ידעתי מה להגיד לו. מאוד הייתי עצוב בשבילו שהוא צריך לעבור את זה. לא משנה מבחינת הדת-גם מבחינת המשפחה,למה הוא צריך לדעת שאהבת אימו עומדת על כזה תנאי מטומטם?(סליחה על המילה) הייתי רוצה לשמוע מה דעתכם, מי צודק...מה עושים. וגם הייתי שמח לשמוע מפי רב איך באמת על חבר שלי לנהוג,כי כמו שרואים זה באמת מקרה קצת אחר של "כיבוד הורים" או "אי כיבוד הורים". שבת שלום.
