אם בהחלטה גורפת היו כל הרקדניות מופיעות

[ניצת הורד]

אתה מתכוון שהרקדניות הן קורבן של חברה שמרנית

גם במצרים וגם בארץ ואין להן שום שליטה על זה שמתייחסים אליהן כפתיינות? היום התקשרה אלי גברת ובקשה להזמין אותי לרקוד כהפתעה ליום הולדת של חבר לעבודה בבנק. הרי ברור לכל שאם מזמינים רקדנית בטן כדי ל"הפתיע" חבר לעבודה בעבודה המטרה היא להביך אותו למצהלות ההמונים. ברור לגמרי שלא את אומנות המחול המזרחי הם מחפשים, אלא את הגימיק. רוצים בחורה חשופה (בודאי צעירה וחתיכה ) שתעשה טיזינג למסכן הביישן וזה יהיה בידור לכל החברה בבנק. זה הוכיח לי בפעם המי יודע כמה שהיחס לסוג המחול הזה הוא בלתי נסבל. כמובן שסרבתי (כמו תמיד) והיה קשה לי להתאפק ולא להשתלח בגברת על הטעם הרע הזה . אין לי ספק שתמצא המישהי הזו שתעשה את העבודה הזו ומי אני שאשפוט אותה? היה שלב שעבר לי הרהור בראש להגיע בלבוש נזירה למקום ולרקוד ריקוד דרמטי מופנם ועצוב. זו היתה יכולה להיות יופי של הפתעה....

 

[י ע ל י ק]

גדול../images/Emo6.gif

 

[keren alfasi]

למה ככה?

הוזמנתי להופיע בפני קשיש בן 87 מרותק לכסא גלגלים, על ידי אישתו. היא אמרה שהיא רוצה לשמח אותו, שהיא יודעת שהוא אוהב תופים ונראה לה שזה יעשה לו טוב. כשרקדתי מולו (והוא אפילו לא הצליח לחייך) לא הרגשתי כמעוררת שמחת חיים. חיפשתי מה ישמח אותו. נזכרתי שלפעמים לראות את השמחה של האחר מזכיר בתוכנו את אותו הדבר. וזה הספיק, פעמיים הוא הצליח למחוא כפיים וכולם נורא התרגשו מזה. כמה פעמים אני מזומנת למסיבות הפתעה לגברים על ידי הנשים שלהם. אז מה? למה להפוך עצמי לקורבן? אני כל כך נהנית מההופעות האלה, אני חוגגת את הנשיות, היופי, החושניות, השובבות, הערמומיות, ובעיקר את נשימת החיים - שמחה. זה הכל. זה מה שיפה במחול המזרחי העממי, זה שיורד על העם. הוא נועד לשמח. לגרום לאנשים לצחוק, לחייך, להשתולל, להזיז את הגוף, להיות רוח שטות, לנער את עול החיים לרגע, לשמוח ולהנות. אם היו מזמינים אותך למסיבת הפתעה לחברה? האם זה בסדר? אז הריקוד הוא לא פתייני? מבחינתי לשמח גברים זה לא פחות חשוב מלשמח נשים. גם הם זקוקים לרקדנית שתצית את אש השמחה, השחרור והחיות. ואם הם לוקחים את זה למקום שמביך או לא נעים לי, אני ידועת איך להפוך את זה ולנווט את זה למטרה לשמה באתי - ל ש מ ח. פשוט וזהו. לפעמים זה מצריך ממני לשחרר את הרצון בתוכי ש"יראו אותי" במובן של ללמד את הקהל להראות לקהל להיות האומנית. אני מזכירה לעצמי שאני כבר כזו - רואים אותי, אני מקצועית, אני יודעת שהריקוד הזה הוא אומנות והרבה מעבר. אז אם אני יודעת, זה בהחלט מספיק לי. כל שנותר לי הוא לשמח את האנשים הטובים שהזמינו אותי. גם קרה שהזמינו אותי וציינו בשמחה שזה יביך את האדם. אז מה? אני לא שותפה בחייו. מי אני שאקבע דעה על חבריו שרוצים להביך אותו. אולי הם עושים את זה ממקום של אהבה ועזרה לחבר? מי אני שאקבע על חייו? אני גם לא אשמה שהוא נבוך וגם אין לי מושג ממה (על מה הוא חושב, אין לי שליטה). יש לי שליטה רק על מה אני חושבת. בפעמים שהאדם היה נבוך, אמרתי לעצמי איזה מזל שהזמינו אותי. אני כל כך עדינה ורכה ואוהבת ומכילה - אז אם כבר להיות נבוך - אז טוב שזה איתי. כל הופעות המבוכה מסתיימות בשמחה והודיה של המובך. ואני שמחה שהייתי שם בשבילם. עברנו את זה ביחד, ליוותי אדם בתוך המבוכה. והם גילו שבעצם זה לא כל כך נורא ואפילו הם נהנו ואולי רק אולי (אני לא באמת יודעת) גם הרגישו שריקודי בטן זה לא מה שהם חשבו... קרן אלפסי

 

[סיגל ציפורי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

קרן יקרה, קראתי כל מה שכתבת בעמוד זה. תענוג לקרוא אותך!! ו... אני מסכימה עם הכל. פשוט הכל. שאעבור ואסמן לך

על כל ההודעות?

בחרתי לי את זאת, כי הרגע ממש חזרתי מארוע יומולדת 50 למישהו קצת נבוך שאשתו (הבכלל לא נבוכה) הזמינה אותי לארוע. גם החברים שלהם היו קצת נבוכים בהתחלה, אבל כמה סיפוק ושמחה זה נותן לי כל פעם מחדש לראות אותם אחרי שהמחסום נפרץ, משתוללים, שמחים, מניעים את גופם בדרכים שלא ידעו שאפשריות עבורם... פשוט תענוג! אכן מצווה לשמח גם גברים, הם לא אשמים שהם גברים

 

[תמרה חבצלת השרון]

לקרן אלפסי - אהבתי את מה שכתבת

זה בדיוק מה שאני מרגישה ועושה. כל מילה שלך - פנינה! יישר כוח! בברכה תמרה

 

[ניצת הורד]

דברייך מעוררים בי רגשות מעורבים

מצד אחד אני מאוד מקנאה ומתפעלת מהשלמות והבטחון וחוסר ההיסוס וזה שאת רואה את עצמך כמביאה את האור והשמחה לעולם ואין לי ספק שזה בה מאהבה ומצד שני אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאת בוחרת לא רק להתעלם מכך שיש אנשים שלא אוהבים שיביכו אותם. אלא גם מתימרת להיות זו שתפקידה לשחרר את העולם ממבוכה . את רואה את הדברים מהזוית שלך בלבד , החשיפה נוחה לך ושכולם יתרגלו....ולבסוף ישתחררו.. אני מוצאת שיש פה מסר כפול ולא רק שלך אלא גם של רקדניות בטן רבות אחרות שלא מבינות את הקשר בין המינון הגבוה מידי של המיניות (הבא לידי ביטוי גם בלבוש החשוף וגם בתנועות) לבין המבוכה והרתיעה של חלק מהאנשים מהאומנות הזו וכפועל יוצא גם חוסר הכבוד כלפי הרקדניות. אני מאוד מעריכה את הרקדניות שלאורך כל הדרך לא רואות את עצמן כקורבן ולא מתלוננות על התדמית הרעה של הריקוד הזה אלא מבינות שזו הבחירה וזה מחירה.

 

[ניצת הורד]

בה מאהבה= בא מאהבה

 

[י ע ל י ק]

לדעתי המבוכה

אינה פועל יוצא מהריקוד עצמו או מהלבוש החשוף, אלא אך ורק מהדיעה הקדומה (ממה שמכניסים לנו לראש מינקות) מי שמראש מגדיר את הריקוד כסוג של חשפנות ירגיש מבוכה בכל מקרה, גם אם תרקדי בחליפת חלל ואפילו ירגיש מבוכה רק למשמע הרעיון שעומדים להביא עבורו רקדנית. מכאן שהשינוי בקוד הלבוש לא ישנה את הדיעה הקדומה (ובמצרים זה בדיוק מה שקרה). באשר לשאלה השניה - האם נכון או לא לשתף פעולה עם הבכתו של בעל החגיגה, זה לא קשור בהכרח לתחום של ריקודי הבטן ותלוי באופי שלנו. אני למשל מאד לא אוהבת מסיבות הפתעה ואת כל הקטע הזה שמביך ולפעמים אפילו מבהיל ולכן משתדלת לא לשתף פעולה עם התארגנויות מהסוג הזה. חוצמיזה שגם תחושת המבוכה שלנו עצמנו היא צד במשוואה הזו. אני עצמי מרגישה מבוכה כאשר מישהו נבוך ממני

 

[keren alfasi]

ניצת הורד היקרה

ראשית, אני מודה לך על הדיון שאת יוצרת על השיתוף והפתיחות. אני מרגישה שהדברים שאת מעלה באים עמוק מתוכך ואלה דברים שבאמת יוצרים בתוכך קונפליקט ושאלה. אני גם מודה לך כי את מעוררת אותי ו"מדליקה" אותי ובזכות שאלותיך אני מתעוררת לחיים. הדיון כאן אין בו מטרה הוא רק שיתוף של דעות ותחושות. אין לי מטרה לשנות אותך או את חשיבתך. אני משתפת מתחושותיי בלבד, מה זה יעשה או לא יעשה, לא בשליטתי ולא בכוונתי. מורתי, מירי אלון, היתה אומרת לי "מה אכפת לקרן האור היוצאת מהשמש מה היא מאירה". זו המהות, זה מה שהיא, קרן אור, כך מבחינתי אני מתהלכת בעולם. אני לא רוצה לשחרר את העולם ממבוכה גם לא רוצה לקבע מבוכה. אין לי שום אינטרס. אני קרן אם ארצה וגם אם לאן. במסיבות בהם מזמינים אותי כביכול "להביך" חבר/בעל.... אני שמחה שאני נשלחתי לתפקיד, לא בגלל שבכוחי או רצוני להוציא את האדם ממבוכתו. אני שמחה שאני נבחרתי להיות שם כי במילים ארציות - כשהקהל או המזמינים מבקשים ממני "להציק" לאדם ואני רואה שהוא לא שמח מזה ושזה מביך אותו, אני זו שנמצאת שם כדי לא למלא אחר בקשתם. אני משתמשת בהומור - למשל מי שאומר לי "תזמיני אותו, אותו" אני אומרת לו "לא, אתה בעצמך תקום" וככה אני חשה שאני נותנת מרחב לאדם המובך. העדינות, האהבה, התום ועוד דברים שהם הקרן שאני, מעניקים לאירוע תחושה/אנרגיה אחרת שלעיטים מפוגגת את תחושת הנבוכות. ושוב לא בגלל שפעלתי או הובלתי לשם. דבר נוסף שמוביל ומנחה אותי בחיי הוא העקרון שדברים שנאמרים או נעשים מתוך מקום של אינטימיות (לא מינית), קירבה וביחד - הכוונה כשהלב שלי בחוץ רוטט ביחד עם האנשים שאיתי - אני לא יכולה לפגוע. המקומות בהם למדתי שאני פוגעת היו המקומות בהם לא הייתי ביחד. בהם הייתי בניתוק מהאנשים שסביבי. כך שאם כשאני מוזמנת להופיע אני מסכימה לחשוף את ליבי ולהיות בקירבה וביחד עם האנשים שהזמינו אותי, לא יקרה שאני פוגעת בהם, מביכה אותם. למשל יש את אלה עם הפרצוף המבועס (כל החיים), לפעמים אני מתכופפת אליהם כדי שמבטנו ייפגשו ונותנת להם מבט מבועס כמו במראה - מיד הם מתפקעים מצחוק ולפעמים נשארים מחייכים לשארית הערב. אחר כך הם אומרים שעשיתי להם שמח (אפילו שישבו עם פרצוף מבועס כל הערב). יש פעמים שהשמחה באדם היא פנימית, וכבר לא ניכרת בהבעות פניו (זה קורה לי הרבה עם קשישים). אבל אחר כך הם מספרים לי כמה שמחו מבפנים וכמה הערב נתן להם הקלה, הפוגה מהמכאובים. לפעמים הם מסבירים לי שכואב להם בגוף כך הזמן וכל כך שקשה להם לחייך והריקוד משכיח מהם לכמה רגעים את הכאב וזו הקלה מבורכת. התיחסותי למיניות היא כזו. כל דבר שמתביישים בו ומסתירים אותו (מעבירים אותו לחושך, לארון, מכסים) הולך וגדל בתוך החושך. הפחד ממגנט עוד פחד, הפחד ממיניות אם אסתיר אותו (בליבי או במלבושי) ילך ויתפח למימדים עצומים ומפלצתיים. לעומת זאת כשאני מגלה וחושפת את הפחד שלי ורואה שהעולם נשאר איתי (האנשים סביבי לא נבהלים ובורחים) ועדיין אוהבים אותי אז הפחד קטן וקטן. פחד שנחשף, באור קטן. כרקדנית בטן, המיניות שבי חשופה ואני בוחרת בכך - ולכן אני יכולה לחגוג את מיניותי (כמו עוד הרבה דברים אחרים) ומי שמסכים ורוצה להצטרף אלי לריקוד יכול להצטרף למסע שבו חוגגים את קיומנו, את מיניותינו, אהבתנו והוויתנו בעולם הזה. מי שלא מעוניין - אני מאוד מכבדת אותו, את הבחירות שלו והרצונות שלו, אני לא "מציקה" לו, או דוחפת אותו, או "מצילה" אותו או מושכת אותו. ואהבת לרעך כמוך - זה כל הסיפור. שוב אני רוצה להבהיר - שאני רק משתפת, אני מאוד מאוד מכבדת כל אדם שבאמונתו חי. אני חווה את הדברים כפי שאני חווה, זו דרכי, והדרכים הן רבות וכל הדרכים דרך אחת. תודה לך ניצת הורד

 

[dvd2000]

אכן כן הרקדניות הן קורבן ../images/Emo13.gif

ולא משנה מה תעשנה הרקדניות הן תמיד יהיו מאושמות בכל מיני אשמות , לדוגמה במצרים האשימו את הרקדנית דינה בזה שכמה נערים אנסו צעירה שהיתה עם גלביה בגלל שדינה הופיע עם גלביה .

 

[נאוהאהרוני]

מותר להגיב??

סליחה שאני אומרת את מה שאני עומדת לומר .. אבל בדיוק השבוע הייתה לי שיחה נוקבת עם קולגה מהמקצוע שלנו.. לא נעים לי לומר, אבל כרקדנית יחסית טובה ואחת ש"נחשבת" אני מעידה על כך ש: יש לנו חרא של מקצוע !! אנחנו בסופו של יום לא יותר מבידור זול!!! לא מעניין את האנשים מי היא מי אלא מי לוקחת יותר זול בשביל לנענע את התחת שלה בארוע שלהם!! חברים עם היד על הלב, באמת שעשיתי דברים גדולים ונחשבים בתחומי אבל לעיתים אני מתפללת לאלוהים ושואלת אותו למה רצה שאהיה דווקא רקדנית. לא יכולת לעשות אותי טובה ככה רק במקצוע אחר?? דווקא רקדנית??? דווקא מזרחי??? דווקא במדינה הזו??? דווקא בתקופה הזו??? הלוואי ולא הייתי בתחום הזה אלא בתחום אומנותי אחר שהרבה יותר קל להעריך!!! מה זה חשוב מה את לובשת?? שמלה חוטיני או ביקיני??? הבל הבלים. נאוה אהרוני

 

[bellikbom]

ניכרים מתוך דברייך הרבה כאב ותסכול

זה נכון שהכשרונות שלנו הם מתת אל. אבל את הבחירות שלנו בחיים .אנחנו עושים!!!!!. זה לא שאלוהים רצה שתהיי רקדנית מזרחית . זו אהבה שלך. זה הרצון שלך זו התשוקה שלך , זו הבחירה שלך. אגב, יש לך אתר מקסים. ואת רוקדת נפלא!!!!!

 

[flamenca]

dance is the toughest art form

you have to be physically fit (to move all those muscles!!!), you have to be a musician - understand the rythem and match the dance movements with the music, you have to be a historian - study the culture, the history and the origins of the dance, you have to know how to paint - to do your own stage makeup, match the colors of you entire outfit, have a sense of style to create a beautiful composition on stage. you also have to be an actress, because knowing how to bewitch your audience requires that.... No other art form - painting, sculpting, acting, singing, playing a musical instruments - is as demanding as dance. That's why only people who truely love dance become dancers. We don't do it because it's an easy job. We do it because we simply couldn't settle for anything else! yom tov lekulam

 

[נאוהאהרוני]

לפלמנקה ואליק בליק בום היקרות.

מה שכתבתם אכן נכון ומשכנע. פלמנקה . כל מה שכתבת אכן ידוע ונכון.אבל את מי זה מעניין חוץ את ציבור הרוקדות בעצמן? (וגם חלקן לא מבין בזה כלום...) ואליק בליק , נכון שאנו עושים את הבחירות שלנו.על כך אין לי שום טענה או חרטה. יש אנשים שנולדים עם כשרון מסויים שמפתחים אותו למקצוע וזו אכן בחירה. את גם בוחרת איך את מציגה את הריקוד. מה את לובשת. הבעיה היא שאני לא מדברת עלינו , אלו העוסקים בדבר אלא על רוב הציבור שלא מעריך ולא מבין ועל כך שאין לצערי מן "מכון תקנים" לריקודי בטן בארץ. התיסכול שאת מדברת עליו הוא לדעתי בעיה כוללת ולא עניין אישי שלי. אני חושבת שכל רקדנית מקצועית צריכה להיות מוטרדת עד מאוד כשהיא רואה כל מיני "רקדניות" שנכנסות לרחבת הריקודים במקרה הטוב או מטפסות על שולחנות ועל בארים במקרה הרע עם שטרות בחזייה (למען יראו ויפנימו את הרעיון) ,בחליפה קרועה ומרופטת ומורידה את הרמה של כל הנושא שנקרא "ריקוד בטן". כלומר כל מה שאנחנו מנסים ליצור כל השנים,להרים את הסטטוס ולהפוך את המחול הזה ל"תרבותי" כנראה לא הולך בארץ. לדעתי אין אפשרות לאסור על פי חוק, על רקדניות מסויימות להופיע או ללמד או לגבות סכום מינימום כזה או אחר, כי אנחנו מדינה דמוקרטית וכל נסיון שלך להציב חוקים וגבולות בעניין יצטייר כגזעני ונגד זכויות הפרט (או איך שקוראים לזה.) למה לא להודות שבסופו של יום, בעיני הציבור את בסך הכל רקדנית בטן בהכללה, פשוטה,זולה, פרחה, נטולת השכלה, ועוד כל מיני פירגונים (אפילו שאת לא) ובאת בסהכ לעשות קצת שמייח. "עזבי אותנו ממוזיקליות ותווים וקונצרטים. זה לא פרמטר חשוב." ושימי לב שכל הפורום הזה ברובו מתעסק רוב הזמן בהתנצלויות והגנות על המקצוע, סיפורים על זלזול,חוצפה, ועוד מיני תופינים. אז אני מרימה את הכפפה ושואלת קבל עם ועדה: אנחנו לא בידור זול להמונים?? תקנו אותי אם אני טועה.

 

[אשתהר]

אנחנו מחליטות מה אנחנו

אני אישית האמנתי בתחילת דרכי שהתדמית הגרועה תשתנה.חשבתי שכל מי שיחשף לריקוד יתאהב בו כמוני ויראה אותו כמו שאני רואה ומתפעלת (בשבילי המורה היתה לפחות חצי אלוהים) אבל היום, אחרי ניסיון, אני כבר לא מאמינה שזה ישתנה אי פעם. לא במדינה שלנו. זה פשוט לא מושרש בתרבות שלנו כמו בתרבות הערבית למשל. (איזה כיף להופיע בפני ערבים, הם יודעים להתייחס לריקוד כמו לאומנות אמיתית, הרי במצרים השתחוו ברחוב לרקדניות גדולות שהיו עוברות....) למה אני עושה את זה בכל אופן? כי אני אוהבת את הריקוד והמוסיקה, אני מרגישה שאני מקבלת ונותנת אהבה לקהל ושמה את הסטיגמות בצד. (שידוע לי שהן קיימות, פעם מישהי שאלה אותי "ומה אין למורה לריקוד תוארררר??"), באותם רגעים אני מרגישה מלכה, מעל ל"תארים" למינהם שמסתכלים פעורי פה ("מה איך היא עושה את זה?"), אם הם רוצים או לא, האירוע "קופץ" לו אחרי הופעה לחפלה שמחה בה כל "תואר" היתה מתה לדעת איך להזיז את עצמה (יש אפילו חצופות שניגשות אלי "איך עושים ככה? תראי לי"...כמובן שאני מחייכת ומנפנפת אותה.) וכל "תואר" היתה מתה להראות מיליון דולר בחליפה מהממת וכל "תואר" היה מת שהחברה שלו תיראה כך ותדע לזוז כך. אחת ממורותי הותיקות סיפרה לי פעם סיפור על מסעותיה בתורכיה עם הצוענים- (להבדיל כמובן...) הצוענים נחשבים ברברים, שיכורים וכייסים. אבל, כשהם מופיעים מול העשירון העליון (שלא רואים בהם יותר מאשפה), כולם בהלם מהתנועות, המוסיקה , מהכישרון. לא חשוב שאחרי ההופעה הם יכולים לבזבז את כל הכסף על שתיה ולהתעורר באיזה ביב... באותם רגעים- הם מעל כולם. בסרט "זיכרונותיה של גיישה" נאמר בסוף - "אנו מציעות עולם של יופי, עולם של אומנות, עולם של פנטזיה."

 

[ORTAL12341]

דווקא קהל ערבי

הוא בדרך כלל הכי בוטה!!!! מהניסיון שלי..... אין הרבה הבדל אבל אם כבר משווים, בחוויה שלי הם הרבה יותר גסים

 

[נאוהאהרוני]

עורי עורי אשתהר בת ירושליים מה לך כי תסומי

עינייך בעלטה כה שחורה??? הופעת פעם בפני ערבים??? נהנית?? את בטוחה???? מי מתייחס לריקוד הזה כמכובד? ועוד אצל הערבים?? את בטוחה שלא התחילו איתך? ?? אולי קיבלת טלפונים עם גניחות בלילה??? לא קרה שהתקשרו ורצו להזמינך כנערת ליווי??? מי שהופיעה אצל ערבים מכירה את התופעה הזו. ומי שתגיד שלא פשוט איננה דוברת אמת. בעיקר הערבים ובעיקר המוסלמים רואים ברקדנית פריחה( שלא לומר פרוסטיטוט...) הרי בעמוד זה ממש הביא לנו דויד(י) קטע עם פיפי עבדו ש"מואשמת" בריבוי נישואים ,פרחיאדה בהתגלמות ומה לא.. על מה את מקשקשת?? יש הבדל בין מה שאת מרגישה ומה את חשה כשאת רוקדת או לומדת או מלמדת (אם את מורה) א ב ל יש הבדל בין זה לבין בתכלס איך ה צ י ב ו ר ה ר ח ב מתבונן בך וכיצד הוא ממתג אותך על פי מקצועך בלבד. עוד לפני שהוא הכיר את טוב ליבך חוכמתך, שנינותך, תחביבייך ושאר מעלותייך. למה לא להצביע ולומר "המלך הוא ערום"!!! בנות יקרות. עם כל הכאב והצער , הרי אינני מתנשאת או מביטה מהצד כיוון שאני בתוך המערכת הזו. וזה לא שאני בפיתחה של הסבה מקצועית שקל לי להביט לאחור ולבעוט במקצועי הקודם. ממש לא. אני עדיין רוקדת וכנראה שאמשיך לרקוד אם ירצה השם (ואני) אבל חאלאס נו. אנחנו רקדניות בטן, בידור זול שלא מוכנים להשקיע בו כסף (זוכרים את ההיא שחיפשה רקדנית ב 200 שח???) פשוטות, עם מקצוע שכמה שננסה להרים לו את הראש והמורל, אין מה לעשות. הוא נשאר נמוך. בוץ שוקע מהר בכל מים שתשימו אותו. יום מרנין. תגיעו למופע אצל דורית ייני מחרתיים יום שלישי 27/11/07 יהיה שמייח ואני מבטיחה שלא זול. אבל איך הקהל יקבל את מה שיש לנו לתת??? לעולם לא נדע מה עובר במוחם של אנשים.

 

[אשתהר]

אז אני שקרנית??

כן, הופעתי המון אצל ערבים, וגם ערבים-נוצרים. קיבלתי יחס עם הרבה כבוד והערכה, אם בהתנהלות של המופע ואם במחמאות המנומסות שהגיעו אחרי זה. בואי נחשוב לרגע...למה לי להמציא שהופעתי ולא ניתקלתי בתופעה שאת מתארת? אין לי מושג אפה הופעתן... שמרתי מרחק יאה כמו תמיד וזהו. באותו אירוע הציעו לי להופיע אצלם בשבת בי-ם וכמה שרציתי, אני לא יוכל להגיע. להתחיל איתי?? למה, הישראלים לא מנסים? בצורה הכי בוטה ומסריחה שיש?? אגב, זה קהל שלי ושל המפיקה השניה וידוע להם שאני נשואה (הישראלים בד"כ אומרים : "אז מה גם אני נשוי"....חלאות) בפעם הבאה נארח בליין רקדנית ידועה שאמרה לי שהיא "שמחה להופיע בפני ערבים ושמחה שהיא תורמת לקירוב לבבות". אגב, בליין היו ערבים שבכלל לא היית מאמינה שהם ערבים (אם יש לך קונוטציות שליליות לגביהם), לבושים יפה, מתנהגים בנימוס, בעלי מקצוע כמו עורכי דין ורופאים (לא שזה אומר משהו מיוחד, סתם לצורך הויכוח), כןןןןןןןןן נהננו מאוד, היתה חפלה אחת הטובות שהייתי בה עד היום, הורגשה במיוחד השימחה והחיבור העמוק למוסיקה. את וכל המפקפקות למינהן מוזמנות בשבוע הבא....בכיף.

 

[נאוהאהרוני]

טוב . לא הבנת כלום ממה שאמרתי. חבל. יום טוב.

 

[אשתהר]

נידמה לי שהבנתי עכשיו- אמרת שאני

שקרנית וגם סתומה.....יפה מצידך. וזה רק בגלל שניתקלתי באירועים שונים משלך והעזתי להביע את התרשמותי מהם... מה לא ברור? אמרת שזכית ליחס מחפיר ולא יכול להיות משהו אחר ואני אמרתי ההיפך. מעולה. ואגב, לכולן- נימאס כבר מכל הגעיות והבכיות, מי שלא מתאים לה או שיש לה בעיה בקבלה של דברים-שתמשיך הלאה. לפעמים כשמקבלים דברים הכל נעשה קל יותר. לא אומרת שבחיים לא ניתקלתי ביחס מגעיל (מה שיכול לקרות גם לא בהקשר של רקדנית), אבל כשבוחשים בשאלות כאלה ודיונים כל שני וחמישי זה ניקרא הזמנה אנרגטית. לא תזמינו - לא יגיע. או שיגיע פחות. ועוד משהו- אני בניגוד לשאר דווקא אמרתי שאני לא מאמינה שיחול שינוי לגבי יחס ותדמית של רקדנית. ולא חשוב כמה נפיץ את הבשורה התדמית אכן קיימת.