אם היה בא ג´יני קטן ומציע לכן הצעה

[מרב.]

אם היה בא ג´יני קטן ומציע לכן הצעה

לחזור אחורה בגלגל הטיפולים לנקודת ההתחלה, ושם, במקום להתחיל את הסאגה הארוכה הזו, פשוט להיכנס להריון בנסיון הראשון, השני או השלישי- הכוונה ממש בהתחלה- הייתן לוקחות? זה תהייה שמתגלגלת אצלי בראש מאתמול בערב, בעקבות שאלה של חברה אהובה. חשבתי קצת ואמרתי שלא, לא הייתי מוותרת על השנתיים האלו- בשום אופן לא הייתי חוזרת אחורה ונענית להצעה שכזו. אפרט ואסביר אחרי שאראה את דעתכן, בינתיים אני מפנה את השאלה אליכן, בנות. יום סגול, מרב

 

[עמית@]

מרברב, איך שחשבתי על זה אתמול

את באה ומטילה את החבילה שוב לרגליי, אתמול היו אצלי שני החברים הכי טובים שלי, זוג אחד בטיפולים כבר שנתיים. ודיברנו, ושאלו אותי את אותה שאלה בדיוק. הטיפולים רעים לי, עושים לי תופעות לוואי שלא כתובות אפילו בחוברת.. גורמים לי להעלות על פני השטח את כל מה שאני שונאת בעצמי ובאנשים אחרים, גורמים לי לבכות וגורמים לי לרצות. אבל וקחו את זה בערבון מוגבל *מהרהרת רגע במהות המשפט שאני הולכת לכתוב עכשיו* יש בהם קסם. לא במובן של איזה כיף (חולני אמנם) אלא במובן של היכולת להעזר במשהו חיצוני על מנת למרק את הנפש, לדחות ממני החוצה ואלי פנימה רגשות ותחושות. ביכולת להפריד ולמדר, למיין לעצמי את שהתערבל זמן כל כך ארוך אצלי פנימה, ואצל יוסי. הרבה דברים צפו אל האור והרבה אחרים שקעו פנימה למקום שאולי אחרת הם לא היו מגיעים. אני לא דוגלת כל כך בהירואיות של "גאולה דרך הביבים" אבל קצת ביבים מעולם לא הזיקו לאיש (אבל למה זה חייב להיות דווקא בעניין כל כך רגיש? לאלוהים פתרונים) אני רוצה ילד אבל אני רוצה להיות אמא בריאה. ההריון של ההריון. (נראה לי שאני כבר מוכנה ללדת את ההריון שלי,

) אני לא הייתי מוותרת- אבל גם לא מוותרת על להכנס להריון, (אני רוצה גם פרנק שוויצרי וגם לירטה איטלקית) אני גם מחכה לזה וגם מצפה לזה. אצל כולנו *מניחה את מקל הדיבור ומפנה מקום לבא בתור* עמית

 

[ענת איתן]

בראבו , עמית... ../images/Emo25.gif

 

[רינתילה]

חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון...

אני חושבת שאת, וגם עמית, צודקות. אני אישית מרגישה שהיום אני אהיה אימא יותר טובה ובשלה מאשר כאשר התחלנו לנסות. למרות זאת, ההמתנה הזו מיצתה את עצמה אצלנו לדעתי. אנחנו כעת שמונה שנים מאז שהתחלנו לנסות להכנס להריון, וכבר לא יכולים לחכות יותר. רוצים שיצליח ומהר!!! מהקריאה בפורום הזה ברור לי שכולנו נהיה אמהות ואבות רגישים וטובים, ובטוח נדע להעריך את ה"מתנה" שקיבלנו ולא לקחת אותה כמובן מאליו. עכשיו רק צריך שה"מתנה" תגיע כבר...

 

[אולה *]

אני הייתי מוותרת

הייתי בהריון לפני 3 שנים, וכבר אז ידעתי שזה הזמן המתאים. הייתי מוכנה להיות אמא. ואני בטוחה שהייתי אמא טובה. זה נכון, שב-3 שנים האלה הזוגיות שלנו עברה מבחן א-ד-י-ר. אני הכרתי את בעלי מכל מיני זוויות, שלא בטוח שהיו נתגלות כ"כ מהר ללא המכשולים שעברנו. היום אין לי נפש קרובה יותר ממנו. ואני מודה כל יום על זה. א-ב-ל: כואב לי נורא כשאני רואה את אהובי משחק עם הילדים של החברים, כשהוא משכיב אותם לישון. הוא נהדר עם ילדים. ואני בוכה על זה שהדבר נמנע ממנו ביום-יום. הוא יהיה אבא הכי טוב בעולם. ואני רוצה שזה יקרה יום אחד קודם. לכן, אני הייתי מוותרת על התקופה הזאת, הייתי מוותרת על 2 הפלות, צילום רחם, הזרעות והפריות. וגם הייתי מוותרת על נסיעות לחו"ל אחרי כל נפילה קשה.

 

[מיכל ק-ש]

מרבי, גם אם היה בא ג´יני גדול ומציע

לי את אותה הצעה הייתי אומרת שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לחזור לנקודת ההתחלה ולהכנס להריון בנסיונות הראשונים. אפילו, אם לומר את האמת, לא בנסיון ה-7 וה-8. כי אצלי, רק אחרי קצת פחות משנה נפל אסימון מאוד גדול ורק אז הרגשתי שהגעתי לשלב שבו אני באמת באמת מוכנה לקראת הריון, אמהות והשינויים העצומים בחיים. וחוץ מזה, בתקופה הזו למדתי המון על עצמי, על בעלי ועל שנינו ביחד. אבל, הייתי מוכנה לסגור עם הג´יני דיל, על הריון אחרי שנה ואפילו אחרי שנה וחודשיים. כי עכשיו זה כבר TOO MUCH בשבילי. וזה הפך להיות TOO MUCH כבר לפני כמה חודשים. אני כ"כ מוכנה ומבושלת, ממש כבר WELL DONE. מה שכן, כשאני אהיה בהריון ובמיוחד כשיהיה לי כבר תינוק, אני בטוחה שבעלי ואני כ"כ נעריך את הנס הזה וזה יעזור לנו להעביר שעות וימים קשים שכל הורים טריים עוברים עם ילדים. ודרך אגב, למה איחולי יום סגול? מצרפת לך את דגל הגאווה, גם בגלל שהוא הדגל הכי צבעוני ומקסים שאני מכירה וגם בגלל הגאווה שאני חשה עכשיו, כשאני חושבת על כל התקופה שעברתי ועל ההתמודדות המכובדת שלי איתה (רוב הזמן).

אוהבת, מיכל

 

[הרמוניה]

מצטערת לקלקל את הקונצנזוס-אבל כן

הייתי מוותרת. אני מרגישה שחלק כל כך גדול מההתלבטויות עשיתי עד היום שמגיע לי שמעכשיו זה ילך חלק.... אבל מה לעשות אין ג´יני הרמוניה

 

[מרב של ערן]

אפשר לבקש יום כתום?

כי זה מה שהייתי מבקשת מהג´יני. לא. לא הייתי מבקשת לחזור אחורנית בזמן ופשוט להכנס להריון ממש בהתחלה. מהצד זה בטח נשמע חולני. שהרי מי יבקש לעצמו שנים של כאבים פיזיים, וגרוע מכך, שנים של כאבים ומועקות נפשיות. מי יבקש לעבור את דרך הייסורים הזו כדי להגיע למשהו שמרבית האנשים/נשים בעולם רואים בו דבר פשוט כל-כך, טבעי כל-כך. אם הג´יני היה מבטיח לי שאת מה שצברתי כאדם ואת מה שצברנו כזוג בתקופה הזו, אוכל לקחת איתי חזרה ורק אצליח להרות בלי גלגלי עזר, אז כן. אבל אם אצטרך לחזור לנקודת התחלה ולאבד את כל מה שצברתי בדרך, אז לא. תודה. לא בטוחה שמה שעברנו יעשה אותנו הורים טובים יותר. לפעמים אני אפילו חוששת שהילדים שלנו יהיו הרבה יותר מפונקים ממה שאבא שלהם היה (ותאמינו לי שהוא היה ילד מפונק מאוד). אני גם לא ממש בטוחה שאני יודעת מה המדד להורות טובה. אני כן יודעת שאנחנו הרבה יותר מוכנים להיות הורים ממה שהיינו לפני שנתיים. לכן גם החלטנו לפתוח בהליכי אימוץ. מרב

 

[עינתפ]

ואני בדילמה יותר גדולה...מצד

אחד, אם הייתי נכנסת להריון עם תחילת הטיפולים , לא היה לי היום את הבן המקסים. אבל 13 טיפולים, אכזבות . כבר אמרתי דילמה?

 

[מרב.]

אז זהו, שזה לא עובד ככה

לקחת איתך את כל מה שהרווחת וגם להיכנס להריון במכה ראשונה- אי אפשר לאכול מהעוגה וגם להשאיר אותה שלמה

התובנות באות ביחד עם ההתנסויות, והתובנות העמוקות בדרך כל הן התווית שעל התנסויות אישיות כואבות במיוחד. אני לא יודעת אם יהיו לנו ילדים טובים יותר, אם נהיה הורים טובים יותר מאחרים, אבל אני יודעת שנהיה הורים שידעו להעריך את דרך יצירת פרי בטנם, נהיה הורים עשירים יותר בנסיון ואהבה ורכות- בודאי יותר מהרגע שהתחלנו את התהליך, ועוד משהו- זה עוד לא עמד במבחן המציאות כמובן, אבל בשנתיים האלו ראינו כל מיני ילדים והורים והחינוך שבאמצע, ובהחלט הוסכם על שנינו ש"לנו לא יהיו ילדים כאלה!!" למרות שסייגתי ואמרתי לאבי שאני רוצה לראות איזה שלולית הוא יהיה למרגלות ילדיו ונראה אותו קשוח

 

[טלי2]

התלבטות קשה

מצד אחד ודאי שהייתי רוצה כבר להיות אמא, לאחוז בילדי הרך באהבה אין קץ, ולהנות ...גם מהקשיים שבגידול הילד...הרי כבר מראש חיכיתי שאהיה בשלה, עד שבכלל התחלתי לנסות ולהביא ילד לעולם.... ומצד שני, ככל שעובר הזמן מתגברת בתוכי התחושה שהתקופה הזאת היא מחויבת המציאות בשבילי, היא מחייבת אותי להתמודד עם דברים שלא התמודדתי קודם, תמיד כל מה שתכננתי קרה כפי שרציתי, והנה הפעם זה לא בשליטתי, וכנראה שהייתי צריכה ללמוד זאת, שנים שלא הקדשתי ממש התייחסות לגוף שלי, והנה עכשיו אני מקדישה לו כל כך הרבה תשומת לב, אז כן, אני מרגישה שהייתי צריכה לעבור את מה שעברתי, ולנסות וללמוד מזה, למרות הכאב, הפחד, הכעס, העצב וכל שאר הרגשות שצצים בי עם כל חודש שעובר ושבו אני עדיין לא בהריון... אבל כבר עכשיו יכולה להרגיש את התמורות והשינויים שחלו בי ואני שמחה, עד כמה שאפשר, על שהשתניתי...

 

[זוהרה מצליחה החודש]

אולי זה לא ממש אובייקטיבי עכשיו

למרות מה שעברנו אני לא מצטערת על התקופה, אני חושבת שבעיקר למדנו בה, כל אחד על עצמו וגם באופן זוגי. אני חושבת שזה חיזק את הקשר והוסיף לו מימד נוסף, של יכולת התמודדות משותפת ותמיכה אין סופית. וחוץ מזה, היכרנו אנשים נפלאים דרך הפורום, שוודאי לא היה יוצא לנו להכיר בדרך אחרת. זוהרה

 

[נועם@בת]

גם אני חושבת שהתקופה הזאת תרמה

לי המון. הכרתי אנשים נפלאים כאן בפורום. עברתי בעצמי שינויים, גם בחיים האמיתיים וגם בחיים הורטואלים. אני- שהמקלדת החריפה שלי היתה ידועה לשמצה בצ´טים השונים

הצלחתי לטהר את המקלדת ולהפוך אותה למשהו רך ותומך. כן... לא רק את המקלדת. הפורום הוציא ממני חום רכות ותמיכה שלא שערתי שקיימים בי. אבל אם זה היה ג´יני נחמד, הייתי מבקשת ממנו לעבור את הכל ובכל זאת להיות בהריון לפני גיל 40

ג´ינים יכולים לעשות כאלה דברים, נכון?

חבר לימד אותי פעם שהחוכמה בחיים היא להפיק תועלת מכל מה שעוברים, ולצאת טובים יותר וחזקים יותר מהכל. אני לא בטוחה שלא הייתי בשלה להיות אמא קודם, אבל אני יודעת שמה שעברתי בשנים האחרונות בנה אותי ותרם לי. אז כמו שאמרו כבר למעלה, אני הייתי מבקשת גם וגם

נועם

 

[כבר אמא]

חשבתי הרבה זמן מה לענות

ואני עונה עם המבט שאחרי, כשכבר יש לי ילד מטיפולים מצד אחד הייתי מקבלת את הצעת הג´יני ואולי היום כבר היו לי עשרה ילדים

מצד שני לא לא הייתי מוותרת על התקופה הזו - כמה שזה נשמע נורא! למדתי בתקופה הזו על סבלנות על עמידה במצבי לחץ על התמודדות עם כאב והכי חשוב למדתי להכיר את בעלי ואת עצמי מתמודדים במצבים כאלו ועוברים אותם יחד ומתחזקים מהם. והיום אני חושבת שאני אימא יותר טובה(אנחנו הורים יותר טובים) ממה שיכולתי להיות - אימא יותר סבלנית שכל הדברים מתגמדים לעומת הילד הבריא והמאושר. אני יודעת להוקיר כל רגע מאיותנו הורים. רק דבר אחד הייתי רוצה שהתקופה תהיה קצת יותר קצרה ואנחנו טיפה יותר צעירים.

 

[מרב.]

וואוו, זה מצחיק- אבל אני שמחה

אני שמחה שכל אחת יודעת להעריך ולאהוב את השינויים שחלו בה ובזוגיות בשנתיים האלו. זה מצחיק, אבל- אני אוהבת את התקופה הזו ולא הייתי מוותרת על מילימטר אחד בה. אבי אמר אתמול שאי אפשר לעשות סיכומים, כיוון שאנחנו עדיין לא בהריון. זה נכון, אבל בכל זאת, אני שמחה מאוד שעברתי את כל השנתיים האלו. אנ לא בטוחה שאם יקח לנו עוד שנתיים של נסיונות גם עליהן אברך, אבל לעת עתה- אני מודה. כי השנתיים האלו עשו אותי אדם הרבה יותר טוב, וללא ספק אני אדע להעריך כל רגע בהריון, להעריך את נס הבריאה, נס הלידה. כשרק התחלנו בנסיונות והייתי בטוחה שאוטוטו, היה רצון לילד, אבל ללא ספק הוא היה חיוור וחלוש לעומת מה שאני מרגישה היום. אבל זה לא רק זה. זה החוויות הזוגיות המשותפות, המשברים הקשים בדרך, הדמעות שנשפכו לרוב והעצב שמאיים להטביע, זה ההומור שנוצר והשפה המשותפת, זה היד שלמדה להזריק- ידו האהובה של האיש, וההבנה והתשוקה ללא מילים לאותו החלום. וזה גם השינויים שחלו בי לאו דווקא בהקש הזה, אלא במישור המקצועי אישי, ההליכה לקראת עצמי, לקראת מה שאני באמת רוצה לעשות בחיי, הבנה שהחלה להכות שורש באותן שנתיים ימים. וזה אתן, בנות, זה הפורום, הנשמות היקרות שהכרתי כאן, אנשים יקרים שלא הייתי מוותרת בעד שום הון שבעולם על הזכות להכירם, לקשור עימם קשרים כה עמוקים על רקע משותף כואב. אין שום סיכוי שהייתי חוזרת אחורה בזמן... אבל כן הייתי מבקשת מהג´יני להיות רזה יותר

מרב

 

[סאני המצליחה]

אני הייתי מוותרת. ../images/Emo88.gif

לא רוצה את כל הסבל והייסורים האלה. רוצה שהזוגיות תצמח ותגדל מתוך הורות, ולא קשיים לפני ההורות. לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן לעבור את "חוויית" הלידה המוקדמת של התאומים ואיבודם. ועוד אחרי כל כך הרבה זמן של סבל, זריקות, הזרעות ועוד. הייתי רוצה "להיכנס להריון מהריח". פשוט להיזדיין , להנות ושאחרי תישעה חודשים שיהיה תינוק. למה לא? אני לא חושבת שמישהו היה רוצה לעבור את מה שאנחנו עוברות, בעד שום חיי זוגיות טובים/חזקים/יציבים יותר, ממה שהם היו לפני. אם תחשבו על כך טוב טוב. עימכם הסליחה. סאני.

 

[אולה *]

סליחה? על מה, סאנו´ש?

אין לך שום סיבה להתנצל.

אולה

 

[oritgz]

הסיפור שלי... ../images/Emo9.gif

האמת היא שקצת מוזר שאני כותבת ביחס לדרים אלו. אני מרגישה שאין לי זכות להגיד כלום אחרי שאני קוראת את מה שעובר על רובכן. אז נכון שאני עוד חודש וקצת בת שלושים ואחת ונכון ששלוש שנים אני מנסה להכנס להריון, ורק עכשיו עברתי IVF ראשון שנכשל. בכל זאת קצת מוזר לי אולי בעצם לעכל את העובדה שאני נימצאת באותה קבוצה באותה סירה עם כולכן, וכנראה שזאת הסיבה שאני רק צופה מהצד ולעיתים רחוקות כותבת. בכל מיקרה אני מניחה שהיתי רוצה כמו כולכן ללא יוצא מן הכלל להיכנס למיטה להנות ולדעת שיש סיכוי שאולי בסוף החודש המחזור לא יגיע.... אבל מישהו חכם פעם אמר אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה... לפחות עכשיו אני יודעת שזיון הוא לכייף ולא לילדים. בנימה אופטימית זו אני אתחיל את הטיפול השני ומקווה גהג´יני יעזור

 

[מיטלי*]

לא הייתי לוקחת.... ../images/Emo31.gif

גם אני הגיתי בנושא הזה, ואני חושבת שהשנה ורבע בה ניסינו להיכנס להריון תרמה המון להבנה שלי עד כמה אני רוצה הריון, גרמה לשנינו להיות יותר בשלים להריון ולילד, לימדה אותי המון על הגוף שלי והכירה לי את הפורום הנפלא הזה ופורום הריון אחרי.... מה שכן הייתי מוותרת זה על הדמעות שנשפכו כל חודש, הדיכאונות שליוו את ימי המחזור והלחץ בשבועיים לפני, אבל כנראה שאי אפשר בלי זה....

 

[ענבל **]

מצטערת להיות שלא בקונצנזוס...

אבל למרות "התרומה" של טיפולי ההפריה להבנתי את עצמי את בן זוגי, הייתי ברגע מחליפה את אותן שנים וחודשים ושבועות של דאגות התלבטויות ובעיקר בכיות.