אם היה בא ג´יני קטן ומציע לכן הצעה

[נוג]

אם היה ג´ני שמציע לי

הי, הייתי לוקחת את ההצעה כי זה היה אומר שכרגע היו לי התאומים מקסימים שאיבדתי.. מצד אחת התקופה מלמדת ונתנה לי המון אבל מצד שני כל הסבל. אם אני חושבת על הכללים אז, שהוא היה לוקח הכול .ולא הייתי מכירה ונמצאת עם החצי השני שלי, שהוא מקסים תומך ועושה את כל ההבדל בטיפולים הפעם(זה סיבוב שני שלי) אז המסקנה היא אני רוצה את החיים שלי כמו שהם. רק אני מקווה לא לחכות הרבה זמן. נוג

 

[רוני@30]

העשרה ולמידה מטיפולים לעומת מילדים

מאוד מאוד מעניין לקרוא את הדיון הזה... אני מסכימה עם הגישה שאומרת שתקופת הטפולים מעשירה אותנו ומלמדת אותנו הרבה על עצמינו, על חיי הזוגיות שלנו ועל החיים בכלל וההתמודדות איתם בפרט. אבל גם ילדים מלמדים אותנו הרבה. וכמו שכולנו השתננו בתקופת הטיפולים, אנחנו גם נשתנה - או היינו משתנות - עם המהפך הלא יאומן של להיות הורים. לרובנו, גם לי, אין ילדים. ולא משנה כמה קרובים אנחנו לאנשים עם ילדים - נראה לי שאין דרך להבין את גודל השינוי והחוויה - ברמה הרגשית והמעשית, עד שלא נהיה שם בעצמינו. אני מנסה להאמין בגישה קצת פאטאליסטית שאומרת ´קורה מה שצריך לקרות´ - ומנסה להתמודד עם המצב בעזרת המחשבה שאומרת שאני כנראה צריכה ללמוד משהו מהתקופה ומהתהליך, ושכנראה עוד לא הגיע הזמן שלי להיות אמא. ככה שכן - אני מנסה לקבל את הטוב שבתקופת הטיפולים ולהתייחס אליה באורך רוח. אבל אם היה ג´יני? אני הייתי מוותרת על ההתמודדות עם הטיפולים ומסתפקת בכל מה שכרוך בהתמודדות עם הילדים

רוני

 

[orly_lucky]

הייתי מוותרת בשמחה ../images/Emo8.gif

בתור אחת שיש לה ילד (בן 4 וחצי) שהגיע ללא מאמץ וללא טיפולים ולכן אני מכירה את המצב משני הצדדים, אני פוסקת חד וחלק (לגביי לפחות) - הייתי מוותרת על הסיוט הזה ברצון. עד היום אני לפעמים משפשפת את העינים ואומרת לעצמי אולי זה סתם חלום רע ותיכף אני אתעורר.. אז נכון שהזוגיות מתחזקת ולומדים המון על בן הזוג ונדמה שמערכת היחסים תשרוד בעתיד הכל, ונכון שמגלים מהי סבלנות ורצון עז שמתחדשים כל חודש מחדש ונכון שהכמיהה לילד רק הולכת וגוברת, אבל... גם לקום בלילה לתינוק שבוכה, מחלות ולילות ללא שינה הם ניסיון "נפלא" לבחון את מערכת היחסים ואת העזרה ההדדית בין בני הזוג בגידול ילדם, אבל רק עם הדבר האמיתי מרגישים את האושר ואת התמורה להשקעה. אז שוב לגביי השנה האחרונה היא הקשה ביותר בחיי, הכאב הפיזי והנפשי, האכזבות והרצון, הבכי והיאוש הם הדברים האחרונים שהייתי מברכת עליהם. אז מאחלת לכולנו רק טוב וסליחה על הפסימיות

 

[אפרת**]

חשבתי על זה לא מעט

ולא רק עכשיו. אתם יודעות מה. לא. בדיעבד אם הייתי יכולה לבחור לא הייתי רוצה את הטיפולים האילו. אז מה אם זה מחזק את הזוגיות ומעמיד אותה במבחן ונותן לנו להעריך יותר את בן הזוג??? לא רוצה את הסבל הזה. רוצה תינוק שבוכה בלילה בלי כל הגונאל F הזה ובלי כל מיני כאבים ושאיבות של בייציות והחזרות של עוברים וכל השבועיים המתסכלים האילו של לחכות לבטא. הייתי מוצאת לעצמי דרכים אחרות לחיזוק הזוגיות

אפרת.

 

[love joy]

דעה קצת שונה...

היום הייתי מבקשת מגיני שישמור על מחמל ליבי (בני הנסיך הקטן וגם על הבעל היקר) ואולי דברים נוספים אחרים, אבל... הייתי מוותרת בשמחה על הדרך הארוכה. אני הייתי מספיק מוכנה ומבושלת לילד משלי כבר כשהתחלנו לנסות. נכון התבגרנו יחד והתגברנו על קשיים, אבל אני מאמינה שאפשר גם בלי זה. מניסיון אני ממש לא מאמינה שהשנים הרבות של ההמתנה עושים אותנו הורים יותר טובים. כן הם הופכים אותנו ליותר דאגנים אך מי אמר שזה טוב! בנוסף אני גם לא חושבת שסף ההבנה והסבלנות שלנו עולה בגלל שנות הסבל שעברנו, כי כשילד צורח לילה שלם ללא סיבה הנראית לעין, הסבלנות שלנו תלויה רק באופי שלנו ולא במה שעברנו. בנוסף הזמן וטבע עושים את שלהם ולכן במהלך גידול הילד אנחנו לא זוכרים כל דקה מה שעברנו על מנת להביאו לאוויר העולם וטוב שכך!!! כי הילד לא אשם! אז אם השיכנוע העצמי הוא שנהיה הורים טובים יותר, לצערי זה לא תלוי כלל בזה אלא האופי ובהתנהגות של כל אחד ואחד ממכם. לגבי הגיבושון הזוגי, אני מוצאת את גידול הילד כגיבוש רציני הרבה יותר. אני הייתי רוצה ילד שבא רק מאהבה לא רוצה רופאים, לא רוצה מחטים, לא רוצה בדיקות ולא רוצה שלילים. אז מכיוון שכשאני מאחלת ברכה למשהו אני בדר"כ מאחלת להם רק מה שהם מאחלים ומייחלים לעצמם, אני מאחלת לכולכם ילד מתי שרק תרצו שיגיע. אוהבת אותכם ומודה על התמיכה המתמדת LOVE JOY

 

[עידית ד]

ג´יני בוא כבר.... ../images/Emo3.gif

קשה לי להחליט ואני חושבת כמו אבי (הג´ינג´י) שאולי קצת לא נכון לסכם כשאנחנו עדיין לא בהריון. אז נכון שאני מגלה הרבה על הזוגיות, על עצמי ועל אנשים בכלל ונכון שההפסקה שלקחתי מהטיפולים מלמדת על חוזק מסויים שלא ידעתי שיש בי ונכון שמה שמחזיק אותי זה האנשים המדהימים שפגשתי דרך הפורום אבל התשוקה הזו להריון ולידה חזקה מכל דבר מה שהייתי מבקשת מג´יני זה כך: 1. ללכת כמה שנים אחורה (ויש לי רזומה דיי ארוך של נשואים 5 שנים וזוגיות של 11 שנה) ולהתחיל לנסות להרות הרבה הרבה קודם. 2. להכנס להריון תוך מקסימום חצי שנה 3. להכיר את האנשים הנפלאים שהכרתי דרך הפורום בחדר לידה או בגן הילדים ומה כבר ביקשתי הא?! עידית

 

[סוכריה על מקל]

אני לא ממש יודעת ../images/Emo5.gif

מצד אחד, החלום הזה, של להפסיק לקחת את הגלולות ואחרי חודש לראות שני פסים - נשאר בגדר חלום רחוק אבל אחד כזה שקשה לוותר עליו ככה בהינף יד. אם מישהו היה מציע לי את זה אז - בטוח שהייתי הולכת על זה. אם היו מציעים לי את זה היום - הייתי אולי מבקשת "הנחה", שזה יקרה בטיפול הנוכחי?... מצד שני, למדתי כל-כך הרבה בתקופה הזאת, על עצמי, על בעלי (שאין לי מילים לתאר את ההתפתחות והשינוי שהוא עבר מאז), על אנשים שאני יכולה לסמוך עליהם וכאלה שלא, על שאיפות וחלומות וכמה רחוק אני אהיה מוכנה ללכת כדי להגשים אותם, על סדרי עדיפויות... אז אפשר אולי בבקשה לחזור לעניין ההנחה, ולקבל חיובי בעוד 3 שבועות? בבקשה?

 

[ליהי האחת]

שלום לכן

שמי ליהי ואומנם אני לא חלק מהפורום המקסים שלכם והגעתי לכאן בעקבות הפניה של מנהלת הפורום דרך פורום מנהלים אך גם אני עברתי טיפולי פוריות (אומנם לא הפריה אבל כמעט והייתי שם) עם שני ילדי הגדולים וילדי השלישי הגיע כמתנה לא מתוכננת. אם הייתי מוותרת על כל התהליך עם הגדולים אף פעם לא חשבתי על זה עד שקראתי את השירשור שלכם אבל בעקבות ההריון הלא מתוכנן עם בני הפעוט אני יכולה להגיד שהתהליך עם השניים הגדולים רק הכין אותי טוב יותר לאמהות. ההריון השלישי היה לי הקשה מכל כי כמו שכבר כתבתי הוא לא היה מתוכנן והפער היה קטן והיה לי מאוד קשה לקבל אותו. התהליך של הקבלה היה קשה ומתיש ולא פעם שאלו אותי אם ברצוני לעשות הפלה, תמיד עניתי שעבדתי כל כך קשה עם השניים הגדולים אז על מתנה לא מוותרים. אני שלמה עם החלטתי ללא שום ספק אבל אני בטוחה שאם התהליך איתו היה כמו עם אחיו הבוגרים ההריון בטוח היה עובר בצורה חלקה ולא עם כל כך הרבה קשיים (נפשיים בעיקר אבל גם פיזיים). למרות שגם לזה יש את הקסם שלו והקשר שלי עכשיו לבני שהוא בן 4 חודשים הוא קשר מאוד מיוחד אולי דווקא מכיוון שלא רציתי אותו. ליהי ברגע של פתיחות ומחשבות...