תיקונים ועריכה
הקידושין והגירושין הן אבני בוחן כבדי משקל.
אפשר למצוא בספרי המוסר הרבה מאוד אזהרות שמי שלא עושה דבר מסוים כמוהו כגוי, או כעובד עבודה זרה, או כשופך דמים, ומצווה מסוימת שנחשבת קלה, מוכיחים שהיא יותר חמורה פי כמה ממצווה אחרת שנחשבת חמורה ממנה.
ונשאלת השאלה האמנם כגוי? או עובד ע"ז, או שופך דמים וכו'. או שזו רטוריקה של דרשנים? כמו שאומרים באידיש על דיבורים אין מכס.
לכן יש לבדוק את הצד השני של המטבע. אם אכן אינו יהודי, לכאורה אפשר להלוות לו בריבית, ויכול להיות גוי של שבת. ואם הוא עובד עבודה זרה, אז אי אפשר להשלים אתו מניין. תאר לך כל מי שכעס אין להשלים אתו מניין. ומי שנחשב לשופך דמים שיברח לעיר מקלט...
אלא מה, יש לבדוק מה באמת ההלכה. מי שקידושיו תופסים וטעונים גירושין, ואם הוא יחלל שבת עם עדים והתראה בזמן שיש סנהדרין יהיה חייב מיתה, סימן שהוא יהודי.
ואם כדבריך כל מי שאינו שומר תורה ומצוות "אינו כישראל" אזי לכאורה אשתו לא צריכה להיות עגונה אליו, ותוכל לצאת ללא צורך בגירושין. (אחרי שהתברר שהיה מקח טעות ואינו רוצה "להקים בית המבוסס על עבודת ה'" והוא נשאר "גוי" וגוי קידושיו אינם תופסים ומבוטלים מעיקרא)