אם על כל מקרה בו פלסטינים היו גונבים צאן מיהודים ו/או זורקים עליהם אבנים ו/או בקבוקי תבערה, למחרת ישראל הייתה פועלת בנחרצות בכפר הרלוונטי, המקרים האלה היו ככל הנראה מפסיקים תוך זמן קצר. אלא שהמדינה לא יכולה או לא רוצה לפעול כך, מה שלא מותיר למתיישבים ברירה אלא לעשות זאת בעצמם.
זה אגב לא מה שמעיד על היעדר דו-קיום. היעדר הדו-קיום נלמד מהשלב שלפני, זה שאת מדלגת עליו בנינוחות, בו הותקפו היהודים לראשונה על-ידי הערבים. חריגים עד מאוד אם קיימים בכלל המקרים בהם מתנחלים* פועלים כך בכפר ערבי מבלי שזה מגיע כתגובה למשהו שיצא מאותו כפר.
אז כמובן שאפשר לטעון שעדיין אסור להם לפעול כך וזאת עמדה לגיטימית לחלוטין. אבל בכל זאת רצוי שטרם גיבוש העמדה כל התמונה תונח בפני המגבשים, ושהסיפור לא יתחיל באיזשהו מקום באמצע רק כי כך התקשורת הישראלית ו/או אינטרסנטים אחרים החליטו להעביר אותו לצרכנים.
* אגב בחלק גדול מהמקרים כלל לא מדובר במתנחלים, אלא בכאלה שהגיעו ממקומות אחרים לחלוטין. אבל זה כבר דיון בפני עצמו.
