צריך להבין דבר פשוט
האנשים שנלחמים בנו הם אנשים שהתגוררו בכל חלקי ארץ ישראל, או בניהם, עד שנת 48. האנשים האלה ימשיכו להילחם כי אין להם שום כוונה ללכת למקום אחר. רק פיתרון שיאפשר להם להסתפק במדינה מעבר לקווי 67, יכול להצליח. כל עוד אנחנו מתעקשים להתעלם מסוגיה זו אנחנו נשלמים בקורבנות. כהוכחה אני יכול להזכיר לכולם את אשר קרה בשנת 73. לפני מלחמת יום כיפור גולדה מאיר קיבלה איתותים מהמצצרים שהם מוכנים להגיע לשלום איתנו בתנאי שנחזיר להם את סיני. גולדה צחקה (שיכרון הכוח) ואמרה שבלי שארם היא לא מוכנה לשום הסבם. ומה היתה התוצאה? קיבלנו את מלחמת יום כיפור עם אלפי הרוגים, ולבסוף החזרנו את כל השטחים תמורת הסכם פחות טוב. מי שלא מבצע מהלכים בעצמו, מעמדת כוח, סופו שיבצע את אות המהלכים אבל מעמדת נחיתות, במחיר יקר. את הלקח הזה כולנו, כולל הימניים, חייבים להפנים.