אחלה נושא לדיון.
חסרים לנו כאלה דיונים בתקופה האחרונה. אף על פי שכבר אמרתי את זה בעבר, אומר זאת שוב: האשמה העיקרית נופלת בעיקר על המקום בו האומן מופיע. כמובן שיש אומנים כמו שלמה ארצי שלא מתביישים לדפוק מחירים. אתן דוגמא: בעוונותי, לפני כשנה פלוס, היה לי הרכב והייתי הסולן וכותב החומרים. על הדרך הייתי אחראי גם על היח"צ והבוקינג. בזמן הזה ראיתי לא מעט חוזי בוקינג, מהמקומות הקטנים והציוד המחורבן (וכך חוזה פחות דרקוני), ועד למקומות הגדולים היותר עם חוזה דרקוני שאתה חייב מינימום אנשים אחרת אתה צריך לשלם למקום. בעלי המקומות האלה לא פראיירים, וזה בא לא פעם על חשבון האומן, שצריך להתחלק בין כ"כ הרבה גורמים שנשארים לו (על-פי חישוב שלי) כמה מאות שקלים במקרה הטוב. שוב, אני לא מדבר על הופעות סולד-אאוט של משינה, ד"ר קספר וחברים. למי שבמיינסטרים הרבה יותר קל. הדוגמא הקלאסית היא אסף אבידן. מוזיקאי שהיה בין ראשי האינדי הישראלי יחד עם גבע אלון ועוד כמה בולטים, וטראח נכנס לפלייליסט עם כמה סינגלים מוצלחים והתחיל להכפיל מחירים (!) בהופעות. מבאס. לגבי הסמים - מרבית התעשייה משתמשת בהם, למעשה אני בספק מי לא. זה לא מגניב אותי. אפשר לפתח את השאלה - האם יצא לך לראות אומן מסומם עולה על הבמה?