לא, היא אמרה לך במילים מאוד עדינות שלא תוכל להסתדר בלעדיה
ממש לא
היא כנראה אמרה את מה שאני אומר שהיא אמרה-שאני אעריך אותה אפילו עוד יותר לאחר לכתה.
ורק אז תעריך את כל מה שעשתה עבורך.
ממש לא. מה שכן, אולי אז אני אעריך אפילו עוד יותר.
נראה לך שמחפ יצליח לשרוד מחוץ לבית הוריו?
למה לא? אני גאון אתה יודע...
חוץ מזה שגם אחרי שאעזוב ההורים ימשיכו לתמוך אז בכלל מה הבעיה?
בביה"ס הוא היה בכיתת חינוך מיוחד
אני לא. הייתי בכיתת מתקשים. ובשנה שלפני רצו בכלל להקפיץ אותי כיתה.
אתה מודע לעובדה שהם מפגרים ושאין להם שמץ של מושג מה הם עושים, כן?
אפילו צה"ל הבין שאין טעם לגייס אותו.
התבלבלת. לא שירתתי כי אני מלך ומלכים לא משרתים. מלכים נותנים פקודות.
ולמה אתה לא שירתת, אם מותר לי לשאול?
זה צריך להיות טוב...
ראשי תיבות של השם שהוא טוען שזה שמו (מאור חיים פז).
אין צורך להגיד "טוען". זאת עובדה ידועה ומוכרת שאני לעולם לא משקר ולכן אפשר לקבל את כל דבריי מיד וללא היסוס או הטלת ספק. שמח שיכולתי לעזור.
נדמה שגם אתה וכמו
דיברגנט נזקק לאיזו אלוורה טובה. שמחתי לעזור.
הוא
כתב ששובץ לכיתת מתקשים:
צפה בקובץ המצורף 104842
ומבלי שאפילו הייתי מתקשה, אלא הייתי תלמיד בסדר גמור, ומקומי בכלל היה, וכאמור בתמונה המצורפת, בבית-ספר למחוננים. רק תראה כמה שהם מפגרים.
היה אפשר לחשוב שאולי הם למדו משהו במאה וחמישים השנים שלאחר שתומאס אדיסון נזרק מהבית-ספר בכיתה ב' כי הוא היה "טיפש מידי מכדי ללמוד משהו" או במאה השנים שחלפו מאז שאיינשטיין כונה "כלב עצלן שכלום לא יצא ממנו", אבל מסתבר שלא
אבל טוב, נו, מורים. אלו הרי אנשים שנכשלו בחיים ועובדים בשביל 7,000 בחודש. זה לא כאילו שציפינו ליותר מידי, כן?
אבל זאת בעצם בדיוק הסיבה למה זה לא צריך להיות תלוי בהם, אלא צריכים להיות מבחנים אובייקטיביים ורציניים למדידת שכל. חבל שאין כאלו כי אף-אחד אף-פעם לא טרח להמציא כאלו (חוץ ממני, אבל עוד לא שחררתי את המבחנים שבניתי בתחום)
מסתבר שהפסיכולוגים הטרום-פזיים חשבו וחושבים שיותר חשוב לבנות מבחנים אשר מודדים את יכולות המוח במקום את תוכן המוח
העיקר שאחר-כך אנשים מתפלאים ששניים מתוך כל שלוש תלמידים בכיתות ובתי-ספר למחוננים הם בכלל לא מחוננים, ושעל כל מחונן אמיתי שיש בכיתות ובתי-ספר למחוננים, יש תשע שלא.
לאחר שסיימתי את הבית-ספר ודילגתי על הצבא כי אני מלך ומלכים לא משרתים, מלכים נותנים פקודות, ומבלי שבית-הספר והמורים יכולים עוד לעמוד בדרכי, השלמתי את הבגרויות החסרות כמו גם ניגשתי לרמות הבגרויות המותאמות לרמתי.
לא עוד מורות למתמטיקה שנותנות לי ציון מגן ("ציון מגן", כן?
) של 33 שמוריד לי את הציון הסופי ל-67 אחרי שבמבחן עצמו אני מקבל 100.
לא עוד מורים לאנגלית שמגישים אותי למבחני בגרות ב-3 יחידות כי זה מה שהם חושבים שהיא רמתי, ושבהם אני מקבל 100 בזמן שרמתי היא שבע יחידות, ואחרי הבית-ספר אני עושה חמש ומקבל ציון סופי 80 (אחרי שלא למדתי בכלל), כי לעשות את העוד שתיים זה מיותר ולא באמת כזה יקדם אותי, אז אם לא עשיתי בבית-ספר בגלל כשליו את השבע שהייתי צריך, אין טעם להשלים לשבע אחר כך.
לא עוד מורים ומורות שלא מקבלים אותי למגמת מדעי החברה כשאני בכיתה י' בטענה שאני לא מתאים לשם, וזאת בשעה שאני גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה מכיוון שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגיל 16 ובאותה השנה ממש, ללא כל מאמץ ניכר או ראוי לציון וללא כל לימודים בנושא, לא בבית-ספר ולא באוניברסיטה, ועוד ועוד סיפורים מקסימים בסגנון
