נכון אביבה,את די מכירה אותי..
עד לא מזמן מתווך התחרז לי עם פרסי,קמצן,תחמן,עקשן,ומיושן,ונסיבות חיי הלא ממש מסודרות,הפגישו אותי עם התחום הזה. מתווך הוא אדם שמפגיש בין רצונות נתמזל מזלי לעבוד עם לקוחות דתיים חרדים,וגם חילוניים,כי אני ממש בקו התפר של בני ברק,רמת גן. אני עסוק לא מעט בלבדוק את עצמי כרגע,בשלב זה של העבודה. בודק מדוע הייתי צריך להגיע לדירה,ולשמוע מבני הזוג שהיא קטנה,למרות שכבר תיארתי להם,גם את הגודל? ומיקרה טרי,מאתמול,על בחורה שביקשה לשכור דירת חדר,באה,ראתה,התרשמה לחיוב,וסיכמנו שהיום תגיע לראות אותה באור יום,והיום בצהריים,ואחרי שכבר נסגר אופרטיבית עניין המחיר,הלא יקר כלל,פתאום נסוגה לה לאחור בזמן, ומציעה לשלם מחיר הרבה יותר נמוך מזה שהיה מקובל עליה אמש,ואחרי מאמצים מצידי להוריד את המחיר... אז בין לקוח ללקוח,אני תמיד משתדל להגיע למצב של "התנהגות אופטימלית, בכל מימדי החיכוך שאני יוצר",כי כשיש מודעות בעיתונים על מספר דירות, וכשיש איזושהיא מגבלת זמן,(לענות לכולם,ולהתייחס לכולם),אני משתדל למצוא את שביל הזהב,השביל הכי קצר,הכי יעיל,במסגרת המגבלות,(הזמן),ושהוא גם הכי מתאים למקצוע כמובן. כי בתחום אחר,באותן סיטואציות,המילים משתנות,הגישה משתנה,הכל.. וגם בתוך העבודה,בתוך אותו שביל שאני משכלל מדי שעה,יש אימפרוביזציות, שינויים שמתחוללים,כי מדובר בבני אדם,שונים האחד מרעהו,עד אין סוף... חשוב שיהיה שביל זהב,וחשוב לא לעבוד שבלוני,אך חשוב להישאר בשביל,ואם להשתולל,אז בתוכו! קלעת בול,את מכירה אותי טוב,כשאני נתקל בהתנגדות לחתימה על הטופס שמוגדר "טופס התחייבות",(אצלי השם יהיה שונה...),אני נכנס לטראנס מהיר של מילים ושאלות,והלקוח נמעך אוטוטו,רק מהאויר שאני מוציא לעברו,וזה מסתדר..! עם זה אני מסתדר,ואת האמת? נכון,אין לי הרבה סבלנות לכאלה שקוראים,מסתכלים עלי כמו הפודל שלי, ופתאום משננים: "אבל תשמע,בוא קודם נראה את הדירה,למה שאני אחתום לפני.."? מסתבר שכאשר התגובה היא נדהמת,ומתקבלת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, הלקוח מתקפל,כי הוא כנראה עשה הצגה,ובסוף מה שהוא שמע ממני,זה מה שהוא חיפש לשמוע.. ישנם מקצועות שבעיסוק בהם,לא יהיה נכון לדבר תמיד מהלב,והעיסוק הזה,הוא אחד מהם,מכשול עיקרי,האויב שלי בעבודה! הכי כיף זה ללמוד בכל יום טקטיקה חדשה,כזו שמתגלה כ"עובדת",לטווח הארוך! כולם הרי שואלים את אותן השאלות,שחוזרות על עצמן,ומה שנשאר חוץ מהדבר הכי חשוב,שזה להביא את עצמי,זה למצוא את הטיעונים הכי טובים,לאורך זמן! אני מגיע לדירה שאני נמצא בה בפעם העשרים,ובכל פעם אני בוחן מחדש את כוחן של המילים שאני בוחר ע'מ לגרום לו להתקדם,ולא לסגת! כיף לי לדעת,שלמדתי את העבודה מאדם שמייצג אצלי את כליל השליליות באדם! (הוא יודע,הוא גם גאה בזה,ואני מזכיר לו כל יום...) בכל פעם אביבה,אני למד מחדש,שהיצור האנושי מחפש לא מעט שישפילו את כבודו באופן מסויים,בכדי שיתייחס באופן רציני למי שהשפילו,כן,ממש ככה,נוגד את כל הלוקשים שלמדתי ולימדתי,ואולי לא,כי כנראה צריך להיות מספיק בוגר כדי לשדר כח,לפגוע,ובד בבד,ללטף או לתת את ההרגשה שהוא עשוי לקבל ליטוף. זו הבגרות אביבה,התערובת הזו,מנסיון רב שלי באיטראקציה עם אנשים.. המבין יבין,לי נראה שדירסט דווקא יבין את הפן הזה יותר מכולם,אולי טעיתי ואפרופו הבעלים,אצלו זה קיצוני מדי,ובכל זאת הבן זונה מוכר לא רע! בלי עין הרע! ( אל תדאגו,בגלל ה"לילוכים",אני אקח אותו מחר אל מול המסך ואבקש ממנו לקרוא,והוא יצחק בצחוק גדול ובטח יאמר: אני מאנייק וגאה בזה..) זה סתם איזה טיפ שלי אביבה,למה שקורה בחיים שמאחורי הקלעים,ולא רק אצלי! כי תמיד יש את המעצבנים,שבוחנים אותך! ואם אתה משדר חולשה,אוכלים אותך,חוק החיים! ולי כייף שאני יודע להיות נחמד,אבל אתם זוכרים את השיחה על הכעסים? אז תחושת הכעס,אולי כי היא באה אצלי רק מאהבה(מהלב)(לא מהבטן),ממכרת! אפרופו כעס,ראיתי כאן היום הרבה כעס... פעם הגדירו אותי בפורום מסויים "הטרול של כל הזמנים",וזה הגיע לרמת סמנכ'ל ב"תפוז",שגם הרים אלי טלפון,ועף כמו טיל חזרה לחייגן שממנו הוא חייג אלי. אבל זה היה בהתחלה,כשלא גלשתי כלל דרך מחשב,אלא דרך טלפון נייד שובב, ורק עכשיו אני מבין,שאסור לשפוט,אף פעם,ובשום מצב,אף אחד! כי היום אני בפוזיציה אחרת...וכעס ווירטואלי,מבחינתי יצא קצת לטייל! ואם הוא יחזור,אני אמצא את עצמי שואל: "למה"? הרי יכולתי לא להתייחס,או אולי להרגיע,או אולי לא להגיע למצב הזה,אבל אז,איפה נתתי מקום לחופש? בהחלט סוגיה,דבר אחד בטוח רבותי,לא חשתי היום ממש נפלא כאן,כי ראיתי מכות ולא התערבתי,רציתי,ובסוף לא רציתי,וקצת השתגעתי מזה... הדיסוננס הקוגניטיבי,לא הצד החזק שלי...אבל יש מצבים,אצלי,שהלב מוביל..