אמא שלי

[שלהבת3]

אמא שלי

קבלה היום את הטיפול הראשון. היא לא רצתה שאני אהיה לידה היא העדיפה את אבא שלי. היא התקשרה לבשר לי שהטיפול עבר בשלום אבל שאולי היא לא תרגיש טוב בהמשך. היא מאמצת גישה חיובית. הטיפול הוא לא מהחזקים ביותר. רציתי להביא לה פרחים אבל היא בקשה לא לבוא לבקר אותה בימים הקרובים אלא לתת לה להתאושש ולראות איך היא מרגישה.... זה כלכך לא טבעי מבחינתי אבל אין לי ברירה. לא בא לי לשלוח לה עם שליח. ממי שעבר את זה מה דעתכם? ובכלל-מה יכול לשמח אותה עכשיו אם בכלל או שפשוט להניח לה....? אשמח לתשובותיכם.

 

[ברנשית]

../images/Emo140.gifביקור אחרי טיפול

כל טיפול לכל אדם שונים הם, אני ביקשתי מהמשפחה והחברים לא להגיע סמוך לכימו' (ביום עצמו ), ולאט לאט נוצרה שיגרה שמי "שממרה " את דבריו - אנשים מאוד ספורים וקרובים, בא להיות איתי לאחר הטיפול, אשים שממש ממש נוח לי איתם (להקיא, לקטר, לשבת בחושך ולצאת לטיול לילי קצר) וכל השאר באו בימים הבאים ועזרו לי להעביר את הזמן. צריך להיות נורא רגישים ולראות מתי זה במקום ומתי הביקור ממש לא, לפעמים אנחנו אומרים לא לבוא ונורא רוצים שאנשים יבואו ולפעמים לא נעים לנו "להטריח" את כולם! אבל הטיפולים ממושכים וחשוב לכל אדם, לדעתי, שיקיפו אותו אנשים שאיכפת להם ממנו. אותי כל דבר קטן משמח ושימח, ספר טוב, מכתב, פינוקים קטנים ופרחים אבל הכי שימח שבאו חבריה.

 

[שלהבת3]

תודה רבה לך ברנשית../images/Emo24.gif

על החשיפה ועל השיתוף ועל התגובה אמא שלי בקשה ממני לא להתקשר ולהמתין בסבלנות וזה מאד קשה לי נראה לי לא טבעי שאמא לא תרצה שהילדים שלה יהיו לידה במצב כזה. ואבא שלי?מה הוא אשם? למה הוא צריך להיות שם איתה לבד? כנראה שעכשיו היא לא תשתנה ואני אצטרך ללמוד לקבל את המצב כמו שהוא. אנסה לקנות לה מחר משהו שאולי ישמח אותה. ונראה. תודה שהגבת לי. זה עוזר במשהו..... ושתהיי בריאה

 

[זוהרה7]

שלהבת לילה טוב../images/Emo24.gif

לניתוח שעברתי רציתי שרק בעלי יגיע איתי. אבל בתי הגדולה התעקשה להגיע גם כי בעלי חסר סבלנות ואולי יצא לשוטט לעשן כשאני אצטרך אותו. בסוף שניהם היו איתי. אבל אני חושבת שבמצב של הרגשה ממש רעה הייתי מעדיפה בלית ברירה את בעלי ולא את הילדים. גם במצב של עזרה אינטימית שלא אצטרך אני הייתי מעדיפה את בעלי על ידי ולא את בנותי. למרות שהוא חסר סבלנות. לגבי אמא שלי אני הייתי הכי קרובה אליה ואני ליויתי אותה יותר לכל מיני רופאים וטיפולים. כל כטוב. זוהרה

 

[שלהבת3]

זוהרה לילה טוב גם לך../images/Emo24.gif

ותודה שענית לי. זה מקל עלי לקרוא ככה את התגובות שלכם כי זה מראה לי שאני לא לבד ושאמא שלי מרגישה כמותכן לפני הניתוח לא הספקתי להגיע אבל הייתי בחוץ בזמן הניתוח וניגשתי אליה בהתאוששות אחרי. והייתי גם בבית החולים אבל רוב הזמן אבא שלי היה איתה. אין לי מושג איך הוא מתנהג אבל עשה רושם שהוא מאד סבלני ומטפל בה במסירות ובאהבה. אני מקוה שהוא סבלני. אני מקווה שהיא מרגישה טוב לא העזתי להתקשר הערב לפי בקשתה. מחר או שאתקשר או שאבקש מאחי לבדוק מה מצבה ואז אחליט מה לעשות. לא רוצה להפריע לה. זה כמו ללכת על ביצים. תודה רבה גם לך זוהרה! והרבה בריאות

 

[שלהבת3]

שאלה נוספת-לא סיפרתי לילדים שלי../images/Emo4.gif

וזה מאד מעיק עליי. כי אני לבד בסיפור הזה אבל לא רציתי להכביד ולהעיק עליהם שניהם בגיל התבגרות אבל קראתי באיזה מקום שעדיף ורצוי כן לספר לבני משפחה וכן לשתף כי אז אולי יותר קל. מה דעתכם? איך זה היה אצלכם?

 

[זוהרה7]

שלהבת יקרה לילה טוב../images/Emo24.gif

אני בעד לספר לילדים לפי הגיל ולפי ההבנה. אני חושבת שכאשר לא מספרים הם מפנטזים דברים יותר קשים. תמיד האמת יותר קלה מאשר הפנטזיות. זוכרת שלאחר איזה ביופסיה בשד נכדתי בקשה לראות. כמובן שלא עשיתי סטרפטיז את הראתי לה מהצד את התחבושות. ואמרתי לה מה עשו לי. והסברתי לה שזה לא כואב וזה נראה יותר גרוע מאשר זה באמת. תמיד גם כשילדי היו קטנים והיו צריכים לקבל זריקה או איזה טיפול הייתי מסבירה להם מה זה. אני חושבת שכאשר יש הכנה נפשית יותר קל. אני לא יודעת מה בנותי מספרות לנכדים אבל כאשר שואלים אותי אני משיבה את האמת בצורה קלילה. זוכרת לפני שנים כשלאחי היה גידול בראש והוא אושפז ואיבד את ההכרה. סיפרתי לילדי שהיו קטנים שהוא במצב קשה ויכול להיות שהוא ימות. וכדי שזה ישמע להם יותר קל אמרתי להם שיש מצבים שעדיף למות מאשר להיות צמחים או סיעודיים קשים. בני הקטן היה אז בן שמונה וגם אותו שיתפתי. לילה טוב. זוהרה*

 

[שלהבת3]

זוהרה../images/Emo24.gif

טוב שאת פתוחה אצלי הילדים שלי בגיל ההתבגרות. הבת שלי הגדולה עברה תקופה לא קלה בחיים שלה האישיים ובכלל שני הסבים שלה מהצד של אביה חלו בסרטן. הסבתא החלימה והסבא חולה בשנים האחרונות ולא קל לה עם זה. לגבי הסבתא-אני לא חושבת שהיא יודעת. אני פוחדת להפיל עליה תיק נוסף. בגלל זה שאלתי. אמא שלי אמרה לי שלא חייבים לספר אלא אם תהיינה תופעות שלא ניתן להסתיר ואז.... אולי היא צודקת. אני בינתיים מתאפקת.

 

[ציפורלילה]

לספר לילדים

אני חושבת שכמו בכל סיטואציה בהתמודדות הזו, זה משהו שצריך לבדוק עם כמה וכמה קריטריונים. אולי זה יקל עליך כשעוד אנשים במשפחה יידעו, אולי זה יקל על אימך וזה יספק לה עוד חברה בזמנים שהיא צריכה להשאר בבית, וזה גם יקל מבחינת העובדה שלא יצטרכו לספר להם או ישתדלו להסתיר מהם מידע. את מכירה את כל הנפשות הפועלות ואת יכולה לדעת איך דברים ייראו אם תספרי לילדים. אני מסכימה עם זוהרה לגבי מה יכול לעבור לאנשים בראש כשהם לא יודעים את האמת. אני גם חושבת שלמרות המצב, את צריכה לדאוג קצת יותר לעצמך.

גלי

 

[שלהבת3]

ציפורת../images/Emo24.gif

אני צריכה לדאוג קצת יותר לעצמי זה נכון אבל למה את התכוונת? לא ממש הבנתי. תודה.

 

[איילת האביב]

היי שלהבונת

אני חושבת שציפורת שלנו התכוונה שאת, כמו כל אמא פולניה, כל הזמן חושבת עד כמה ומה יהיה נוח לזה או אחר, וקצת קצת שוכחת את עצמך. אם יהיה לך נוח בסיטואציה שילדייך ידעו, עשי זאת ואם לא , אז כשיתאפשר יותר בעינייך!!! האנשים היחידים שלפיהם את צריכה להתאים את עצמך, אלה הוריך, שהם, הם בתוך זה. השתדלי יקירתי להמשיך בשגרה של עבודה ובית, כדי לשמור על איזו שהיא שפיות וגם להמשיך ולעשות את הדברים שאת אוהבת, אם זה סרט טוב, או מסעדה וזאת בלי רגשות אשם בבקשה. שימרי על שלהבת למענך יקירה. אביבה

 

[שלהבת3]

תודה לך איילת האביב-נרגעתי....../images/Emo45.gif

זה בדיוק מה שאני עושה. ממשיכה בשגרת החיים שלי. קצת נרגעתי. הייתי אצל אמא שלי אתמול. היא מרגישה טוב בחילה קלה וזהו. אז לבינתיים שלב א' עבר בשלום. תודה רבה לך.

 

[זוהרה7]

שלהבת יקרה לילה טוב../images/Emo24.gif

בכוונה עניתי לך מהצד שלי של אמא. ברור לי שאם אצטרך עזרה ברחצה (כנראה אצטרך לעשות כריתת רחם ושחלות)אעדיף את בעלי וגם כל עזרה אחרת אינטימית. תחשבי על זה שבני הזוג רואים גם בחיי היום יום את בני זוגם בצורה הכי אינטימית וזה טבעית שגם במצבים קשים יעדיפו את בני זוגם. לילה טוב. זוהרה*

 

[שלהבת3]

זוהרה-לגבי רחצה

מנסיון של אמא שלי רק בפעם הראשונה לאחר הניתוח האחות עזרה לה והראתה לה איך לרחוץ את התפרים ולאחר מכן אמא שלי התרחצה לבד. יש בבי"ח כסא ואפשר לשבת. ההחלמה מהניתוח היתה יחסית מאד טובה. מקווה שגם אצלך זה יהיה ככה בהצלחה והרבה בריאות

 

[זוהרה7]

שלהבת שלום - יש לי עוד בעיה

חוץ מכל מהענינים הגניקולוגיים והאונקולוגיים אני עם תשישות כרונית ופיברומיאלגיה ואני מאוד חלשה בלי לזעזע אותי עם ניתוח. למשל היום כבר שעה אחת וחצי בהצהריים ועוד לא היה לי את הכוח להיכנס לעשות אמבטיה. כמובן שאעשה זאת מתי שהוא. אבל יש ימים שבלי טראומות חיצוניות אני די סמרטוטה. לכן אני די דואגת למרות שאני משתדלת לא לחשוב יותר מדי. כמו תמיד מקווה לטוב ומקווה להפתעות לטובה. כל טוב. זוהרה*

 

[איילת האביב]

זוהרת העצובה,אין לך מה לדאוג

הכוחות, החשק, המרץ, הכל הכל חוזר.......אך הוא לוקח את הזמן שלו, הגוף שלנו חטף משהו רציני ועם גמר הטיפולים אנו רוצים וחושבים: "זהו" נגמר! גם אני חטאתי בזה ולא היתה לי סבלנות והיית חוטפת מצבי רוח כי הגוף שלי סרב לי, היה לו את הקצב שלו שלא מצא חן בעיני, אך למדתי ללכת עימו צעד צעד, להישמע לו ולהתחיל להאמין ולסמןך עליו שוב, על הגוף שלי. היום, שנה אחרי, הוא מחזיר לי במנות כפולות, הוא שוב אוהב אותי ושוב נושא אותי לאן שאני רוצה, אומנם קצת יותר בעצלתיים, אך כמעט כמעט בסדר לגמרי. אז זוהרת יקרה, עוד טיפ טיפה סבלנות, מבטיחה ! איילת האביב

 

[זוהרה7]

תודה - איילת האביב../images/Emo24.gif

מהפה שלך לאוזניים של אלוהים. אני בכל זאת מודאגת. כי התשישות והפיברומיאלגיה זה כרוני והיום אין שום טיפול חוץ מאשר טיפול סיפטומטי. וככזאת אני מאוד חלשה גם בלי ניתוחים, בלי הטמוקסיפן, ובלי כל הבלגן שמסביב. הניתוח בשד מאוד החליש אותי להמון זמן. אבל אני כל הזמן עם תקווה שההמשך יהיה יותר קל. אני עושה דמיון מודרך וחושבת מחשבות חיוביות. וכשמגיע מחשבה שלילית אני מצליחה להחליף אותה די מהר בחיובית. מקווה לטוב. שתהיה לך רפואה שלמה וכל טוב. זוהרה*

 

[שלהבת3]

זוהרה שלום../images/Emo20.gif

פעם שמעתי שיש תרופות נגד דכאון שניתנות גם לחולים במחלה שתארת האם את מקבלת תרופה כלשהי? מה עם תוספות של ויטמינים? בכל מקרה אני מבינה אותך ותמשיכי לחשוב מחשבות טובות וחיוביות זה תמיד עוזר. תרגישי טוב.

 

[זוהרה7]

שלהבת יקרה - ../images/Emo24.gif

אכן בתור חולה בתשישות ובפיברומיאלגיה כרונית נותנים תרופות סיפטומטיות ויש הרבה חולים שמקבלים גם משהו אנטי דיכאוני. במבחנים שעשו לי אני מתמודדת ממש יפה. ואני לא צריכה לטפל בדיכאון. כמובן שפה ושם רוחי נופלת. כמו כאשר לא התאוששתי כמצופה לאחר הניתוחים בשד. ועכשיו קשה לי להסתגל לטמוקסיפן וכל יום יש לי תופעות לווואי אחרות. לפני כמה ימים היו לי הבזקים בעיין שמאל בצד. ומאז חולשה של הראיה. כמובן שאני צריכה לתאם תור לרופא עיניים. יש ימים שהפנים נורא מגרדים לי. היום עדיין לא מצאתי את הכוחוח להתקלח ולהחליף פיגמה או להתלבש. אתמול בשמונה בבוקר הייתי כבר אחרי מקלחת וגם לבושה לכבוד עוזר הבית. כמובן שנתתי לעצמי וי גדול. זרקתי את וילון האמבטיה כדי שלא תהיה לי ברירה אלא ללכת ולקנות חדש וחשבתי שהיום אעשה זאת אבל אין לי כוח. כנראה היום כבר לא אצא. יש לי רשימה ענקית של משימות וכאשר אני מבצעת משימה אני מסמנת אותה. מחר יש לי משימה להגיע ליום הולדת של נכדי. מקווה להגיע. כמובן שקודם אתקלח וגם אתלבש וגם אתמרח וכולם יגידו לי כמה שאני נראית טוב. תודה לך וכל טוב. זוהרה*

 

[איילת האביב]

זוהרה הזכירה לי מין קטע יפה

זוהרה הזכירה לי מין קטע יפה שמצאתי על "איך משחקים אותה" עם המייק אפ והחיוכים שלא ידעו ושלא יחטטו וידעו מה באמת באמת הולך כאן בפנים, בתוך הבטן שלי. איילת האביב