אמא של...

מלמלה

New member
ענת הי´

ככה לפחות לפי דברי אחותי הגדולה אני דווקא מאוד מוחמאת מזה ודיברתי על כך עם אחותי הגדולה היא סיפרה לי שפעם היא נוהגת הרכב שלידה מצפצף לה והנהג הצעיר פותח את החלון ושואג אמא של ........... הוא מגיע היום מהצבא תגידי לו להתקשר אלי כך שנראה לי שיש לך עוד הרבה שנים להיות אמא של........ וכן כאן אני ממש לא אמא של....
 
אני לא חושבת שמישהו יכול לתאר

לעצמו כמה אני מחכה לרגע שיפנו אלי בתואר הנכבד: אמא של שגיא". כשאני מתקשרת לטיפת חלב/לרופא או לכל מקום אחר, הקשור בשגיא, אני מזדהה כ: "סיגל-אמא-של-שגיא". זה חלק ממני. הוא חלק ממני. אני אמא שלו ואני זקוקה לכינוי הזה. נו...יאללה...שיקראו לי כבר ככה
 

מאיה10

New member
אז תחליפי כינוי לאמא של שגיא ../images/Emo8.gif

ותזכירי איך קוראים לך
 
אחרי ש"שידרגתי" את עצמי מהכינוי

בתקופת הטיפולים וההריון (סיגל היי-טק) וקיבלתי הרבה מיילים ומסרים אם זו אני (רק עם כינוי חדש), את רוצה שאי אחליף עוד פעם?
וד"א - הכינוי "אמא של שגיא" היה תפוס כבר... לפחות את החתימה הכנסתי כמו שרציתי.
 

אורית ג.

New member
אני עם האמהות/אבות-של

והבת שלי כבר בת 6.5 ובכל זאת כשפונים אלי "אמא של יסמין" - יש לי שמחה כזו בלב. לא כי אני רק אמא ובכלל לא מרגישה שזה מחק את האישיות שלי או שהפונה לא מעריך שיש לי (המון
) אישיות כי זה חלק מהותי ממני ובעיקר כי זה משמח אותי . ובמיוחד (אולי בינתיים) אני שמחה שאני "על שם " הבת הגדולה. בזכותה אני אמא
וכבר קרה לי פעמיים , שאנשים שראו אותי עם הילדה, איך שאני ששה לכל שגיונותיה ומלותיה שאלו אותי (ברחמים? בהבנה?) אם "חיכיתי לה הרבה זמן" (כאילו שאמהות לילדים שעברו טיפולי פוריות הן רחמניות יותר או רכות יותר... או מה?) . "כן" אני עניתי. 29 שנה חיכיתי לה. זה היה כשהיא היתה בת 2-3 והיתה כזו פטפטנית ודעתנית, שאנשים (לפעמים) היו מעירים לי שאני "לא צריכה לעשות כל מה שהיא רוצה" (מכירים את אלה שאוהבים לומר לך איך לגדל את הילד? למשל בחנות נעליים כששאלתי אותה אם היא רוצה סנדלים כחולים או אדומים ואבזם או סקוץ´ ) אולי ככה זה רק בתל-אביב? שאנשים ברחוב עוזרים לך לגדל את הילד? אמא-של-יסמין
 
לא רק בת"א ../images/Emo46.gif

יום אחד נכנסתי עם שגיא לחנות במקום מגורינו (רמת-השרון). שגיא לא אהב את השהייה הארוכה בחנות (10 דק´), והתחיל לנג´ס (ובצדק! "מה אמא מכניסה אותי לחנות של חמסות? היא לא מבינה שזו חנות של בנות?!"). הוא לא היה רעב/עיף/רטוב, כי בדקתי. אחרי מס´ דקות נכנסה גברת מגונדרת. לא עברו 3 דקות מכניסתה והיא ספק העירה ספק מתחה ביקורת: "אולי הוא רעב ובגלל זה מנדנד?" זכרתי מה אחת הבנות המליצה כאן בפורום, ועניתי לה: "יכול להיות. אבל אני אמא רעה ולכן אני לא נותנת לו לאכול". הגברת המגונדרת שתקה מיד. המוכרת, שהרגישה לא נעים, ניסתה לרכך את התשובה שלי ואמרה לה: "לא, הוא לא רעב. היא ניסתה להאכיל אותו והוא לא רצה. אני ראיתי
" לא יכולתי לשתוק, ואמרתי למוכרת: "אין צורך בהתנצלות. אני באמת אמא רעה שלא מאכילה את הגוזל שלה"... ראיתי את הגברת ההיא מחפשת איזו קערה להתחפר תחתיה. אז זה לא קורה רק בת"א, אלא גם בפריפריות
.
 
מה שעושה אותי אני הוא אימא של...!

נהפוכו.... מה שעושה אותי אני באשר אני, מלאת אושר הינו אימא של... נהנית ומוחמאת והכי כייף לי בעולם. ואני ממש לא מרגשיה שאני עצמי "נעלמת"! אבל אם זה מפריע לך- תציגי את עצמך ותתעקשי בעדינות,כלומר תעירי כפונים אלייך אחרת!
 
אמא של תומר....

אז כן, אני אמא של תומר, זה התואר הכי נכבד שהוענק לי עד היום בכל ימי חיי. זה התואר שאני הכי אוהבת - יותר מהשם שלי אפילו. אני מאוד אוהבת שקוראים לי אמא של תומר. אני לא אגיד שעד שתומר נולד הייתי אף אחד ושום דבר, בכל זאת, תמיד הייתי בת ואחות, וחלק מהזמן גם אשתו של (וגאה גם בזה), אבל הכי הכי מהכל, אני נהנית, אוהבת וגאה להיות אמא של תומר. הוא החיים שלי והנשמה שלי והנשימה שלי והחיות שלי. אז ברור שלא הייתי מוותרת על להיות הבת של.. והאחות של... ואשתו של... אבל הכי הכי מהכל אני - אמא של תומר. ולכן גם כשאני אהיה בת 80 ויקראו לי אמא של...(תומר ואני מקווה עוד כמה) אני אהיה הכי גאה בעולם! ולעניינו - בגן של תומר תמיד קוראים לי "אמא של תומר" וכפי שאמרתי, אין לי בעיה עם זה, רק שחשתי שהיחסים עם המטפלות נעשו קרובים, וזה נראה לי דבילי שהן תמשכנה לקרוא לי ככה, אז אמרתי להן שהן יכולות לקרוא לי בשמי, ואכן כך הן עושות. אני לא יודעת מי כתבה כאן (חגית?) אבל מי שחשוב לך שיקרא לך בשמך - תבקשי ממנו, אני בטוחה שיבינו (ואף יובכו לחשוב שקראו לך אמא של....)
 
למעלה