אמהות וקריירה- אוף!

  • פותח הנושא nuxi
  • פורסם בתאריך

מלו2

New member
פעם היה לי יותר כח - הילדים היו קטנ

אבל היום כשהילדים גדלו, אין לי אותו כח שהיה לי כשהיו קטנים ושילבתי קריירה לימודים ועבודה, ובית, כיוון שהתעללו בי עד שיצאתי מהעבודה כשרק מעט מאוד כח שנשאר לי העדפתי להפנות לילדי ולא להאבק במקום הארור אליו נקלעתי. מקום עבודה ממשלתי ומסודר שאם היה לי הפרוטקציה שיש לאחרים הייתי ממשיכה לעבוד בו עד היום בשיא הנוחות בתנאים אכי טובים. אך לא היה לי ויצאתי כל עוד רוחי בי. בושה למדינה כזו ולאנשים המגעילים שהיו חברי לעבודה.ולוועד המגעיל שלא הגן עלי.
 

lidiad

New member
תגובה

NUXI שלום . לפי דברייך , אתם שלושה אנשים שתומכים מתוך אהבה אחד בשני . אז קודם כל , אני מברכת אותך ,שאת לא פותרת את כל הבעיות בקלות הבלתי ניסבלת של הכנסת הרך הנולד ל " מסגרת ".שנית כפי שכבר למדת בטח בתואר I מעברים תמיד קשים , אבל אחרי כמה שבועות לכל היותר , המערכת מתאזנת . ילד , בתנאי שאת רוצה לגדל אותו לבד עם תמיכת הסביבה , הוא מעבר שיקח קצת יותר זמן לאזן את המערך החדש . אז יקח חודשיים שלושה , ותביני את העיקרון ןהרותינה . לא צריך להיבהל , רק ללמוד את הנושא (בעיקר להקשיב איך אחרים מסתדרים )והכל מסתדר . במחלקה , גם הם יודעים את מה שאני יודעת . גם הם חושבים שאנשים משנים מצבים ולוקח זמן להתארגן . השינוי שלך , מאוד מבלבל , אבל הוא שינוי חיובי ורצי עליכם . הכל יהיה בסדר . לילי.
 

משרדית

New member
הצעתי, אם תוכלי לדחות בשנה את

הלימודים, עדיף. אם לא, אני בטוחה שתסתדרי. מה אומרת הפסיכולוגיה שאת לומדת? תסתדרי כן או לא? בכל אופן, זה לא פשוט, אבל היות ויש לך תמיכה מההורים והבעל, אני בטוחה כי תצליחי להתגבר. זה אתגר. אבל תרגישי נהדר. כי לפעמים נשים לאחר לידה שרק נמצאות בבית קצת נכנסות לדיכאון. לך לא יהיה זמן לדיכאון. שתצליחי ותהני מהילד2/ה החדשים רק אושר ואושר ואושר ואושר ! ביי
 

דנה86

New member
../images/Emo39.gif בילבול -למה השעון חייב לתקתק?

אני מאוד מזדהה עם כל מה שכתוב כאן. הבעיה שלי היא אחרת-אני נמצאת עם בעלי הרחק בשליחות. אני עובדת כמורה לעברית בבית ספר יהודי כאן. בעלי עובד ולומד והוא יסיים רק בעוד 3 שנים את כל הלימודים. הוא קרוב לגיל 30 ואני אהיה בת 28 בדצמבר הקרוב. ההורים שלי לא איתי. חמותי גרה מרחק של שעה נסיעה ממני אך יש לה את העבודה שלה. אנחנו גרים בדירת 2 חדרים ולעבור ל 3 חדרים זה מאוד יקר כאן. מאחר והתקדמתי בעבודה-בשנה הבאה כנראה ונצליח לחסוך קצת כסף. אני רואה שהרבה אנשים כותבים פה "אף פעם אין זמן מתאים" וזה לא מסתדר לי מאחר ואני יודעת שכאשר בעלי יסיים את התואר שלו יהיה טוב יותר. אבל מצד שני , הזמן רץ ואמא שלי משגעת אותי על זה ש"זה לא בא בהזמנה" . אני רק כרגע קודמתי בעבודה ואני באמת רוצה להכניס את הרגל עמוק לפני שאני מחליטה להכנס להריון. העניין הוא שלא רק בזה זה מסתיים-אני רוצה להיות אמא אבל מאוד מאוד םפוחדת שאהיה אמא לא טובה וכן אני יודעת שזה נשמע מגוחך-אבל יש לי פחדים חבל על הזמן מתהליםך הלידה ולהיות בהריון בכלל. חשוב לי לדעת שיש עוד נשים שהרגישו או מרגישות כמוני כי נמאס לי מכל המיתוסים והאנשים שאומרים שלידה זה חוויה מדהימה -אני מסכימה שזה מדהים-שזה ממש כמו קסם אבל נמאס לי שאנשים מדברים כאילו אין לזה צדדים שלילים גם. אם אנחנו אומרים את האמת זה לא אומר שאנחנו אמהות רעות. יש הרבה כאב ראש בלהיות אמא והלידה גם יכולה להיות מאוד טראומטית. ואל תבינו אותי לא נכוןאני לא אדם מפונק בכלל (למרות שאני פוחדת מכאב) -אני מתה על ילדים-חולה על הריח שיש להם בראש ובכל הגוף והכפות רגליים הקטנות והמקסימות (ההרגשה הזאת ששוה שעוברת בגוף שווה את כל הכאב וכל הסבל ) אבל בואו נהיה ראלים לרגע ונודה שזה גם מאוד מפחיד. ואני מקנא לכל הבחורות שיש להן את האומץ לעבור את כל זה וגם להמשיך בתואר שני. אני מקנא באיך שאתם זורקות את עצמכן למיים בלי לדעת לשחות ואתן אומרות לעצמכן-כשיבוא הגל אז נלמד לשחות. אני כל חיי בשליטה ת חייבת לתכנן תחייבת לדעת מראש מה יקרה. בקיצור נראה לי שקצת בלבלתי אתכם-מה לעשות גם אני מבולבלת-הלוואי והשעון לא היה רץ ככה. או שאולי אני פשוט חולמת והגיע הזמן להתעורר. משהו פה בכלל מזדהה איתי?
 

משוש30

New member
הי דנה ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

קודם כל אם מותר לי יש לך עוד זמן אני ילדתי את הילד הראשון שלי בגיל 31 וכך גם רבות מחברתי. תעשי את זה כשזה מתאים לך ולא לאמא שלך.מתאים לך הכוונה כשאת מרגישה שאת רוצה ואת בשלה (בלי קשר למה את עושה בחיים באותו רגע) כשאת מרגישה שאת ממש ממש רוצה שיהיה לך כבר תינוק-אז. לידה זה דבר מאד מפחיד לפני שעוברים אותו. אבל בהחלט לא חייב להיות טראומתי.(למרות שגם זה קורה). אבל אני זוכרת משהו משידור תוכנית על לידות מלפני משהו כמו 20 שנה בטלוויזיה שם אישה יולדת אמרה "ככשואלים אותי מה עדיף ללכת לרופא שיניים או ללדת אני אומרת ללדת כי בסוף יוצא ילד" וזה באמת ובתמים כל הסיפור. ולמרות שזה כואב יש אפידורל וגם אם לא זה עובר זה באמת עובר ובסוף יש פלא. בודאי שזה מפחיד. מפחיד ההריון מפחידה הלידה מפחיד לגדל ילד אבל גם אסור להיות פריקים של שליטה. אי אפשר לתכנן כל דבר מראש וגם לא צריך. ההיפך כשזה יבוא חשוב להתגמש חשוב להתאים את עצמך למציאות החדשה שנוצרת וללמוד אותה לאט ללמוד את הילד ואת האמהות החדשה. בקיצור אני לא דואגת לך. כשיבוא הזמן הדברים בשבילך יסתדרו. באמת
 

sipi1

New member
יש מישהי שלא מזדהה עם הפחדים ?

דנה, תנסי לדפדף כאן קצת. תקראי את סיפורי הלידות שלנו, שאינם מלאים פרחים ומלאכים. תראי את סיפורי ההנקות והכשלונות. את ההתלבטות הנצחית בין בית-לימודים-קריירה-ילדים. את שרשורי "אשת השבוע" שמתייחסים בגילוי לב לשאלות החשובות האלה. אני חושבת שבכל עמוד ועמוד תמצאי מבחר תגובות בדיוק על השאלות שלך ! ולמרות הקשיים - אנחנו "נשים אחרי לידה", כלומר העזנו, ניסינו, והחיים נמשכו. לפעמים אפילו השתפרו. אני כמעט בטוחה שאף אחת מאיתנו לא מתחרטת על ההחלטה ללדת. אם את חוששת מאבדן שליטה, אל תזרקי את עצמך למים - תקראי קצת קודם (זה יעיל בערך כמו ללמוד שחייה בהתכתבות
) דברי עם חברות שכבר קפצו למים, וכשתחליטי שאת באמת רוצה ילד - זה יצליח. רק כשתרצי באמת (לא בגלל אמא שלוחצת או שעון מתקתק), תגלי איפה מוצאים את הכוח להתמודד, ומצליחים לשלב את הדברים במהלך חיים אחד.
 

sipor

New member
דנה.

אני קוראת את דבריך ותאמיני לי הם לא שונים ממה שרבים מאיתנו חשים לפני. אבל אחרי, באמת אפשר להגיד הרבה דברים כי אנחנו כבר אחרי. אני אישית לא מכירה אף אחת שלא מפחדת מלידה מהריון מהורות. אבל.. בשורה התחתונה אחרי שרובנו עברנו את זה, הריון באמת לא פשוט, יש כאבים יש מחושים יש מלא בדיקות וכאלה.. אבל השורה התחתונה פה היא שאת מגדלת משהו מדהים בתוך הרחם שלך וזה גורר אותך למקומות עמוקים מאוד, מעבר לכאב של סחיבת ההריון עם כל הקשיים. גם לידה, קשה וכואבת לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל החויה של הולדת ילד - אדם לתוך העולם שכולו שלך בתוך סערת הרגשות האלה, הכאב קיים וקשה מאוד, אך פה גם יש שורה תחתונה הוא שווה את הכל. זה נכון, אין זמן מתאים לזה, תמיד אין מספיק כסף, תמיד בדיוק בונים קריירה, מפתחים את הקריירה , לומדים, מסיימים ללמוד, רוצים להמשיך לתואר שני ובאמת באמת לאורך החיים אני לא חושבת שיש זמן ממש מתאים. יחד עם זאת יש זמן מתאים ויש זמן מתאים פחות, וזה אומר שאם אין כסף ואם אין פרנסה וכאלה. ויש תקווה באופק אז שווה לדחות את זה קצת. בקיצור בכל מה שכתבתי פה רק רציתי להגיד לך שהפחד שמלווה אותך והחששות כל כך טבעיים וקורים לכל אחת מאיתנו, גם המחשבות של לפתח קריירה או להתחיל קריירה , לפחות מנסיוני, מעולם לא פסים מהעולם, וגם עכשיו אם יש לי מחשבות על ילד שני הרי זה מפריע מאוד לקריירה והרי אני אדחה את זה, עד שאני אבין שאף פעם לא יהיה זמן מתאים. אם את אוהבת ילדים, אז אני מבטיחה לך שאת ילדיך תאהבי כמו שלא אהבת מעולם, ותהי האמא הכי טובה בעולם שהם יכולים לבקש, אף אחד לא יודע איך הוא יהיה עד שהוא צולח למים, לפעמים קרים לפעמים חמימים אבל תמיד לומדים ככה, תוך ניסוי ו... השעון שלך הוא כמו של כולנו, השאלה כמה ילדים את רוצה, בגיל 28 הייתי אומרת שיש לך עוד מספיק זמן ומותר לך עוד קצת להתפנק, גם אם את לא בהגדרה מתפנקת, הכוונה ללהמתין עוד קצת, לא יקרה כלום. אבל שתדעי, הפחדים לא עוזבים עד שעוברים אותך, החשש מהלידה לא פס את שעוברים אותה, החשש מהאמאות לא נעלם עד שמחזיקים את היקר מכל בידים ומבינים שזה זה, למרות שגם אז יש כל מיני ספקות אם באמת אנחנו עושות הכל קשורה. אני לא חושבת שיש קשר שתיקה, אני יודעת שפעם לפחות בתהליך חשבתי ככה, היום אני יכולה להגיד לך שהתגמול כזה גדול , אף אחד לא שותק פשוט חושב שזה שווה את זה , את הכל, את ההקרבה, את הכאבים את הכל. בקיצור, כל אשר תחליטי העיקר שתהי שלמה איתו, ורק עוד משפט, לידה כואבת , אפילו מאוד, באותם רגעים קשה לחשוב בהגיון, אבל היא חוויה מדהימה זה לא סותר, אני בטוחה שאחרי שתלדי תביני למה אומרים את זה. עובדה. אם זה היה כל כך נורא וכל כך מפחיד הרי במקסימום היה לכולם ילד אחד והנה נשים הולכות ויולדות שוב ושוב. ואני מכירה מעט מאוד אנשים שסיימו עם ילד אחד ואלה שכן זאת לא הייתה הבחירה, זה פשוט לא התאפשר מסיבות שלא תלויות בהם. רק אושר
 
../images/Emo39.gifיקירה

ילים הם מקור כוח ושמחה. את תצליחי לשלב בין השניים. בנתיים תהני מההריון ואח"כ מהתינוק. בהצלחה תכלת
 
למעלה