אמהות לשניים

[מאיו]

אמהות לשניים

מה הלידה עשתה לכן? אומרים שהלב מתרחב וכמות האהבה גדלה. אך, איך הרגשתן אחרי הלידה? אני מרגישה שאני יותר קשורה (רגשית) לתינוקת, לא בגלל שהיא זקוקה ליותר טיפול, אלא בגלל שהיא יותר 'שלי'. ואור נשאר קצת ברקע. יש לי רגשות אשם בנושא, אבל ככה זה בינתיים. איך זה אצלכן?

 

[אפרת12]

הכל בסדר, מאיו ../images/Emo35.gif../images/Emo13.gif

הבטחתי שאשאל... למה את מרגישה שמיכל יותר "שלך"

מעניין אותי מנין זה נובע. אני עדן לפני ילד שני, ואפילו לפני הטיפולים לילד שני, וכרגע - אני מרגישה כאילו הבכור ממלא אותי עד אפס מקום ואין מקום לעוד אחד. אני מקוה שזה יעבור לי בקרוב, כי גם ככה אין לי סימפטיה גדולה להריון וללידה. אני לא מספרת לאיש שככה אני מרגישה, כי הוא כבר מזמן שאל אותי איך נוכל לאהוב עוד אחד (עוד שניים, לפי התכנון). אמרתי לו אז שכשמגיע עוד ילד, אז פתאום מגלים שיש עוד אהבה, ושבכלל - האהבה לכל ילד היא אחרת. היום פתאום אני לא יודעת מניין אקח עוד אהבה...

 

[אוזה האוזה]

הבכור נולד לפני שלושה חודשים אבל

קשה לי להאמין שילד נוסף יזכה לאותה הערצה מטורפת כמו זו וקצת חבל לי על זה ..בשעות הערב כשאני והאיש יושבים סביבו ומקדישים לו את כל כולנו וקצת יותר קשה לי להאמין שהבא או הבאה יזכו לאותם הורים

 

[אמברון]

ללב ולמה שהוא מסוגל להכיל אין גבול

אחת הסוגיות שהעסיקה אותי לפני שיעל נולדה היתה איך אוכל לאהוב אותה כמו שאני אוהבת את עומר? כמה אהבה יכול הלב להכיל? אבל הלב התרחב, האהבה גודשת אותו וגולשת ממנו - כלפי שניהם. לעומר זכות ראשונים ויעל היא קינוח מענג במיוחד. את שניהם אני אוהבת באותה המידה ולשניהם אני קשורה בכל נימי נפשי. יעל עדיין די "עציצה" (כולה 4.5 חודשים) וככל שהיא מתפתחת וככל שעומר גדל כך אני אוהבת אותם יותר. הם ממלאים אותי לגמרי - כל אחד בדרכו הוא. אני לא בדיוק מצליחה להבין (ואין פה טיפת ביקורת) למה היא יותר "שלך"?

 

[מאיו]

לא יודעת למה,

אני מרגישה שאני אוהבת אותה ביותר עוצמה מאשר אותו. יכול מאד להיות שזה מפני שיותר קל להיות איתה מאשר עם שניהם ביחד ויכול להיות שקשה לי להכיל את הקושי שלו שנובע מתוספת של תינוקת למשפחה

 

[אמברון]

וזה קשה... ../images/Emo3.gif

אצלנו, התוספת החדשה גררה משבר די קשה אבל קצר. פתאום הילד הרגוע והנהדר שלי הפך לזעפן לא קטן. זרמנו איתו, השתדלנו לא להתרגש וחיכינו עד יעבור זעם. ועבר. הילד של היום הוא פי מיליון בוגר, חכם, עצמאי ונהדר ממה שהוא היה קודם. אגב, לעומר לקח לי זמן להתחבר. ליעל התחברתי בשניה אחרי שהיא הגיחה. אני מייחסת את זה ללידה המהירה והקלה, וגם לעובדה שכבר ידעתי למה לצפות. חברה שלי, שגם לה בן (בכור) ובת, מרגישה שהיא קשורה יותר לבת בגלל היותה בת. לדבריה עם הבת יש לה מן חיבור נשי עמוק. אולי גם בזה יש משהו? (למרות שאני לא מזדהה עם התחושה).

 

[1איתן ולהב שלנו]

כתבכתי כבר וה../images/Emo43.gifה../images/Emo163.gifמחק...

גם אני מחוברת מאוד ללהב,אבל בגלל סיבות שונות,בגלל סיפור הלידה המחורבן של איתן,כל המשפחה של בעלי,שגרה יחסית קרוב,רוקדת כל הזמן מסביב לאיתן,בדיוק הפוך מבשיר "יש לי אח קטן",אני מרגישה שהם מתעלמים מלהב,כי הוא "רק" מחייך-משעמם

אני מצד שני מרגישה מקפחת את איתן שמקבל פחות תשומת לב ממני-מסובך העסק...

 

[תלתלושה]

בתור אמא לאחת

אני לא יכולה לענות ישירות לשאלה שלך אבל אני כבר תוהה האם אי פעם אני ארגיש שאני רוצה עוד ילדים כי כרגע הילדושה ממלאת את עולמי לגמרי.ואם וכאשר יבוא הבא בתור אני כבר מרגישה שהוא יצא קצת מופסד כי לא נראה לי שהוא יוכל לקבל את הטוטליות שאני נותנת כרגע לילדה.אני כבר מרגישה רגשות אשמה...

 

[רחל של ענבל והתאומים]

אימהות לשלושה נחשב../images/Emo35.gif

טוב, אמא לשניים מעולם לא הייתי... נגעת בנקודה רגישה. עם ענבל היתה ההתלהבות של ילד ראשון, התחושה המדהימה שעשינו זאת (אחרי שנים של טיפולים). הכל חדש, הכל מעניין ומצד שני פחות צפוי ויותר מפחיד. עכשיו עם רועי וכפיר, אפילו שהם שניים וההורות לתאומים חדשה לי, אני נהנית הרבה יותר. אני פשוט מרגישה כאילו "כבר קראתי את ספר ההוראות" והרבה יותר טוב לי ונוח איתם. ההתלהבות עדיין קיימת כי כל ילד יש לו את הקסם שלו וגם קצת שוכחים מהפעם הראשונה. וגם אצלי יש הרגשה שענבל נדחקת לפינה ורגשות האשם חוגגים. רחל

 

[אמא של אריאל ומוריה]

האמת שאני מרגישה כמעט כמוך

אין ספק שאני אוהבת את שניהם. אני מתה על מוריה, היא מקסימה וילדה טובה ואני כל פעם מתלהבת מהדברים החדשים שהיא עושה, אבל לפעמים אני באמת מרגישה שאני אוהבת את אריאל יותר. אולי בגלל שאני מניקה אותו, אולי בגלל שבעצם רק אני מטפלת בו, אני באמת לא יודעת מה הסיבה וגם לי מאד קשה עם ההרגשה הזאת.

 

[cookie1]

אני חושבת שתינוק דורש מאיתנו כל כך

הרבה משאבים שזה בהכרח דוחק את הגדולים קצת הצידה. האם כשהבכור נולד לא הרגשתן שהוא ממלא אתכן עד הקצה ? נראה לי כי זה המצב הכי טבעי בעולם, הרי הקטנים לא ישרדו רגע אחד בלעדינו ואילו הגדולים יצליחו - זה מהטבע ! לי די ברור שכשיוולד החדש/ה, יהיה לי פחות זמן להקדיש ליובל, וזה די מפחיד. כבר מעכשיו אני מכינה תכניות איך בכל זאת אוכל להמשיך לאהוב אותו בכל העוצמה ולהקדיש לו זמן כדי שהו אלא יפגע. אני כל כך מתגעגעת להניק שברור לי שהנקה תגרום לי תחושות בעוצמה ושאני אחוש כמו שאתן חשות עכשיו. אני מאמינה שאם מקבלים את התחושות ונותנין להן לגיטימציה (יחד עם לשים גבולות כדי לא לפגוע) אז הכל קל יותר. צריך לזכור שלהרגיש ולחשוב מותר הכל, רק שצריך לדעת להתמודד עם התחושות. אל תעשו לעצמכן חיים קשים בגל תחושות שאתן לא יכולות לשלוט בהן

 

[בזזזזזזז]

בדיוק נכון

כשאני הרגשתי את זה כשמעין נולדה אמא שלי אמרה שידוע (לכל הפולניות) שהילד השני הוא השמש של אמא שלו. וזהו. מאז אני אומרת שירדן היא גאוותי, ומעין אהבתי. בירדן הבכורה אני גאה ומעריצה כל מה שהיא עושה ומצליחה (היום השתתפה באולימפיאדה עירונית במתמטיקה - אבל לא כתבתי על זה כי אסור...), ואני כל הזמן עוקבת אחריה ומתפעלת. שלא תבינו לא נכון - אני לא מודדת את האהבה שלי אליה בהצלחתה בלבד - ממש לא, אלא שאני נהנית להסתכל על איך היא מתפתחת ומתקדמת. ומעין לא צריכה לעשות כלום כדי שאני אתמוגג. ולא שהיא פחות מוצלחת (אופס - סליחה). ויובלי בת שלושה חודשים בלבד - וגם כן "עציץ" בערך - ואני מלאה אהבה בלי גבול והיא הצעצוע שלי. כל היום להתעסק ולשחק. אפילו שיש לי טונה עבודה (בעצם טונה וחצי) - אני יכולה סתם לשבת ולהחזיק אותה ולא לרצות לעזוב. אז אמא שלי הפולניה אמרה שכשאישה חושבת שזה הילד האחרון שלה (ככה אני חושבת - נכון לעכשיו) היא מנסה להאריך כמה שיותר את הזמן הזה - אז גם ההנקה מתארכת, והילד מתפנק יותר וכו' - ויובלי היא הצעצוע שלי כמו שכתוב בספר. אבל אולי זה עוד ישתנה. אז גם אני מזדהה עם האהבה הזו לילד השני, והניסיון שלי אומר שהשלישי הוא אחר. שמתן לב פעם לכך שהילד השני הוא האמצעי במשפחות שיש בהן שלושה ילדים?

 

[מ ת י ל ד ה]

זו היתה הלידה הראשונה שלי ../images/Emo13.gif

ובדיוק חלפה לי בראש המחשבה איך אפשר כל כך לאהוב עוד ילד. אבל אני רואה סביבי שאפשר, וכשאגיע לגשר.. האהבה שלי למעין כל כך גדולה, שכאילו כל השאר מתגמד לעומתה (וסליחה בעיקר מבעלי

). לא יודעת אם זה נורמאלי?!

 

[אפרת12]

אני לפעמים חושבת שהאהבה שלי

מטורפת, ואפילו דואגת מזה... אתמול, אחרי שמתתי מעייפות, ואחרי שהוא הלך לישון בעשר במקום בתשע - כשנכנסתי למיטה חשבתי על זה שאני כל כך רוצה להיות איתו ומתגעגעת... ורבאק - שעה וחצי לפני זה רק רציתי שיירד לי מהציצי ויילך לישון כבר

והנה אני רוצה שוב שיהיה ער ואשחק איתו ואראה לו את האהבה שלי נו, אז כן - אם אני נורמלית, אז כנראה שגם את... ואם לא

 

[אמא של עופרי]

לי קרה קצת ההפך....

מהרגע שטלטל נולדה, כאילו התאהבתי במחדש אבל בטירוף בעופרי, לא ידעתי עד שטלטל נולדה שאני מסוגלת לאהוב בכאלה עוצמות. כנראה היה לי יותר קל "לתקשר" עם עופרי כי טלטל הייתה תינוקת והוא היה גדול וכבר אפשר היה לדבר איתו, לשחק איתו ולהבין את הרצונות שלו. היום אני יודעת שה"בום" הזה של האהבה - עזר לי להבין באלו עוצמותא ני יכולה לאהוב את ילדי - ואני חושבת שאני אוהבת את שניהם די באותה מידה - הם כל כך שונים - אבל למזלי לשניהם יש הומור והם מאוד מצחיקים אותנו (וגם משתמשים בזה)

 

[דוק26]

אני חדשה בפורום הזה אבל קוראת

פסיבית כבר לפחות שבועיים. כן, גם אני מאד מתחברת לנושא משום שהגדול שלי בן שנתיים ועשרה חודשים והקטן בן חודשיים. בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שאני כבר מאוהבת בקטנצ'יק. כמו רחל גם אני הרגשתי שב"סרט הזה כבר היינו" וסוף סוך אני לא על הטייס האוטומטי וחווה את הטיפול בקטן כמו שצריך ויודעת היום כמה לא הייתי מסוגלת עם הגדול לעשות המון דברים שאני עושה עם הקטן כמו למשל ללכת עם הקטן במנשא שניסיתי עם הגדול ונפשית כנראה לא סמכתי על המנשא, כמו למשל לקחת את הקטן איתי ללימודים ולהיכנס איתו לשיעורים ןלצאת מהשיעורים חלק מהזמן ושוב להיכנס. וזה נכון שהרבה פעמים גם אין לי זמן לגדול למרות שאני מאד משתדלת כן למצוא זמן להיות איתו, עדיין לא זמן איכות משום שהקטן יונק, אבל אני אוהבת אותו אהבת נפש וזכות בכורים כנראה תישמר לו תמיד. אני לא בדיוק מסכימה עם מי שאמרה שהיא אוהבת את שני ילדיה בדיוק אותו דבר. אני חושבת שאנחנו פוחדים להודות שזה בסדר לאהוב כל ילד בצורה שונה בהתאם לאיכויות שלו אבל זאת עדיין אהבה. אני מרגישה שעם הקטנצ'יק יש לי עוד דרך ארוכה לעבור עד שהאהבה שלי אליו תתקרב למה שאני חשה לגדול ולא רק בגלל שלגדול חיכינו 4 שנים ולקטן "רק" שנה.אסנת

 

[אמא של עופרי]

אם התכוונת אלי אז

לא התכוונתי שאני אוהבת את שניהם אותו דבר, אלא אוהבת את שניהם מאוד כל אחד אני אוהבת בגלל מה שהוא. סתם תיקון לבוקר טוב

 

[דוק26]

לא התכוונתי אליך אלא דווקא לאמברון.

דרך אגב, חייבת להגיד לך שבעקבות הכינוי שלך אמא של עופרי, נתתי לבן שלי הקטן את השם שלו אלא שאצלנו הוא עפרי (בלי ו'). אסנת

 

[אמברון]

את יכולה לא להסכים עם דעה

אבל נראה לי שעם רגשות קצת קשה להתווכח... מכירה לא מעט משפחות עם ילדים מועדפים או ילדים מתוסכלים בגלל שהרגישו שאוהבים אותם פחות. האהבה שלי לילדי היא מוחלטת מלאה וגם (מה לעשות) די זהה. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו ואת כל אחד מהם אני אוהבת בגלל אלף ואחד דברים קטנים (או גדולים). תשומת הלב, חלוקת הזמן וההתאמה של סדר היום שלי לצרכים השונים שלהם לא מעידה בהכרח על מידת האהבה.

 

[דוק26]

לדעתי את רק מחזקת את מה שאמרתי.

אפילו את אומרת שהאהבה שלך היא די זהה, אבל לא זהה לחלוטין. חוץ מזה ממש לא דיברתי על לאהוב פחות ועל תיסכולים של ילדים בגלל זה, אלא אני באמת חושבת שלכל ילד יש את האיכויות שלו ולכן את אוהבת אותו בהתאם לדברים הללו. אני באמת מאמינה שאין שתי אהבות אותו דבר. למרות שזה שונה אבל זה דומה קצת להתאהבות בגברים, כלומר את לעולם לא מתאהבת ממש אותו דבר בכל גבר שהיה לך, כל אחד מהם את אוהבת שונה גם בהתאם לשלב שבו את נמצאת בחיים, הראייה שלך לגבי דברים מסויימים משתנה לכן אני חושבת שגם ההתאהבות שלנו בילדים שלנו שונה. אני מרגישה שמה שגורם לי היום לאהוב בבן הגדול שלי הוא פונקציה גם של ההתפתחות שלו ובוודאי אני לא יוכלה להגיד את זה על הקטן שהוא רק בן חודשיים. אבל אני בהחלט מרגישה היום לגבי הקטן ויכולה להגיד שאני בפירוש כבר אוהבת אותו. זה מזכיר לי שכשהקטנצ'יק היה בן שבועיים בערך, חמותי דיברה עם הבן הגדול שלי בטלפון ושאלה אותו אם הוא אוהב את אחיו, ואני אמרתי לעצמי מה היא רוצה ממנו, איך הוא יכול כבר לאהוב אותו? אפילו אני עוד לא אוהבת אותו. אבל היום חודשיים אחרי, אני בפירוש כבר כן. אסנת