אמהות לשניים

[גית של הבנים]

אני חדשה, אבל כבר אמא לשניים...

הפחד הכי גדול שלי כל ההריון היה איך אופיר (הבכור) יסתדר, האם הוא ישתנה, האם הוא יכעס עלינו... היום, 13 ימים אחרי

אני כמעט ולא נמצאת עם אופיר, ליאורי עדיין דורש את תשומת הלב הסופר מלאה, וכשהוא ישן, אני מנסה לישון גם. את אופיר אמא שלי מוציאה מהגן ובעלי אוסף אחה"צ ונמצא איתו כל הזמן. אופיר הרבה יותר "דורש", ואנחנו נותנים לו... הכל עוד חדש ומותר לו "להתפנק" ולרצות על הידיים וכד'. יש לי רגשות אשם שאני לא עם אופיר, עד הלידה אני הייתימוציאה אותו מהגן והוא היה איתי כל הזמן, משחקים מטיילים וכד' ופתאום: אמא וליאור ואבא ואופיר... האהבה - אני מטורפת על אופיר, הוא ילד פיקח, מתוק ומקסים (גם אם הוא עושה לנו קונצים...) וליאור - ליאורי עדיין קטן, ואני מתמודדת עם היומיום. אני אוהבת אותו, אבל זו עדיין לא אותה האהבה שאני חשה אל אופיר, אני מניחה שזה בגלל הזמן המועט והקשיים שיש כרגע. הכי מדהים אותי לשמוע את אופיר: "איפה האח הקטן שלי?"