אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה-על חברויות ורילוקיישן

[פרפרי אהבה]

אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה-על חברויות ורילוקיישן

אנחנו פה כבר שנה וחצי ובנתיים עם כל הנסיונות שלי להתחבר לאמריקאים פה-ממש קשה לי ומוצאת את עצמי ואותנו כזוג מתחברים בעיקר לזוגות וחברים ישראלים ולא ממש לאמריקאים.

אם שואלים אותי אם יש לי חברים אמריקאים, הכי קרובה להגדרה זו המורה האמריקאית שאיתי אבל זה לא שאנחנו נפגשות מעבר לגן....

אני מניחה שכשיש ילדים זה קצת שונה-מתחברים דרך הילדים, המסגרות שלהם, יוצאים לגינות ומפגשים חברתיים ואז מכירים יותר ויותר.

אני תוהה ואשמח אם תענו על זה:

כמה זמן לקח לכם להתחבר לאנשים שהם לא ישראלים במקום מגוריכם

האם יש לכם הרבה חברים ישראלים

מה תעדיפו- חברים ישראלים או חברים שאינם ישראלים

 

[mumfor4]

חברויות

אני מטבעי טיפוס מאוד חברותי , יש לי הרבה חברות בעיקר אמהות שהילדים שלנו נמצאים במסגרת בית הספר ביחד , וכמובן גם חברים ישראלים , אבל רק כאלה שגם במקום אחר הייתי בוחרת להיות חברה שלהם .
זה שהם ישראלים לא מקנה להם אצלי נקודות זכות , אני מחפשת חברים אמיתיים וכשאין משפחה קרובה חברים יכולים להיות לעזר רב ( כמובן שזה הדדי )
הגעתי לגיל שאני לא ממשיכה חברויות שלא מתאימות לי או שהן חד כיווניות .
עם הבריטיות קצת קשה להתחבר , למרות שיש לי גם חברות בריטיות הן בדרך כלל לא פותחות את הבית לזרים , יש לי חברות טובות מאוד שגם הן היגרו לבריטניה ממקומות שונים ואיתן יש לי שפה משותפת .
עדיף חבר אחד טוב מ1000 "חברים" על הנייר .

 

[פרפרי אהבה]

מבינה אותך לגבי החברות החד כיוונית- אני גם נמנעת מזה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

חברים מקומיים.

כאשר הגענו לכאן, היה על כל המעבר הזה סימן שאלה גדול, ואני הייתי זאת שצריכה להחליט אם כן או לא נשארים כאן (בעלי מקומי). בזכות החברות שלי עם בחורה שממש במקרה פגשתי, כי האוטו שלה נחסם לידנו, והיא ישבה אצלנו שעתיים עד שהיא יכלה לצאת, ומאז אנחנו חברות טובות, החלטתי להשאר. זאת הבחורה שמגיעה אלי כל יום ראשון לכמה שעות. יש לה בת בגילה של בוני והן חברות טובות מה שמאוד עוזר לחברות בינינו.

יש לי חבורה של הורים שנשארים עם הילדים אחרי סוף הלימודים לשחק באזור בית הספר. אני חייבת לציין שרובם מהגרים או קשורים למהגרים: זוג שוודי, זוג שהיא נורבגית והוא מקומי, זוג שהיא מדרום אפריקה והוא בריטי. למרות שנושאי ההגירה כמעט לא עולים בשיחות בינינו, יש משהוא שמקשר בינינו.

זה בהחלט עוזר כאשר יש ילדים ואת חייבת או רוצה לתקשר עם הורים לילדים אחרים. בגדול, בבריטניה מדברים על "מזג האויר" (או דברים כלליים כאלה) במשך הרבה זמן עד שאפשר להכנס לדברים יותר אישיים, אבל זה כמובן מאוד משתנה בין אנשים ויש גם אנשים שמתחברים אליהם מהר ונכנסים לעולמות יותר אישיים מהר יותר, אבל צריך מאוד מאוד להיזהר.

על האי שאני חיה בו אין ישראלים. אני חייבת לספר שבפעם הראשונה שהייתי בכיתה של בוני, ניגש אלי ילד שאמר שאמא שלו ישראלית. זה היה לי מוזר, כי הייתי יודעת במידה וזה היה נכון, אבל שאלתי אותו איך קוראים לה, והוא אמר דנה. לא בלתי אפשרי. כתבתי לה פתק בעברית עם מספר הטלפון שלי, שאם היא לא קוראת עברית

היא תוכל פשוט להתקשר. היא לא ישראלית, הילד ... נו טוב...
למה אני מספרת את זה? כי פתאום עברה לי מחשבה בראש, מה אם היא ישראלית ואני לא יתחבר אליה? לא הייתי בטוחה אם אני רוצה לפגוש פה ישראלים או לא?
לעומת זאת, אני שייכת לקבוצת פייסבוק של ישראלים שחיים בסקוטלנד. זאת קבוצה מאוד נחמדה, וכאשר הייתי בגלזגו באפריל, נפגשתי אם כמה מהם. אחת מהם היא בעצם החברה הכי טובה שלי נכון להיום, למרות שהקשר הוא בעיקר בפייסבוק ובטלפון.

 

[ניריתסקוטלנד1]

קשר בין מהגרים -

יש חבורה של הורים שנשארים עם הילדים אחרי סוף הלימודים לשחק באזור בית הספר. אני חייבת לציין שרובם מהגרים או קשורים למהגרים: זוג שוודי, זוג שהיא נורבגית והוא מקומי, זוג שהיא מדרום אפריקה והוא בריטי. למרות שנושאי ההגירה כמעט לא עולים בשיחות בינינו, יש משהוא שמקשר בינינו.

אנחנו עוזרים אחד לשני הרבה כי אין לנו משפחה שיכולה לעזור וזה מורגש מאוד ביום יום ובעיקר בחגים, בתקופה כמו עכשיו.

 

[פרפרי אהבה]

אני בהמון קבוצות של ישראלים, יש בזה משהו נוח וככה הכרתי הרבה

אנשים, הצטרפתי למועדון קוראות וכו'.
דווקא לי יש סקרנות לפגוש ולהתחבר עם אמריקאים אבל זה כל כך קשה-הכל צריך לקבוע מראש, אין שום ספונטניות, יש פער תרבותי מסוים שלא קל להתמודד איתו. העובדה שאני עשיתי צבא מאוד ביגרה אותי ורואים איך מישהי למשל בגילי ,עוסקת במקצוע שלי וממש לא באותו מקום בראש כמוני מכל מיני בחינות (וזו לא אחת כזו,יש מלא כאלו).
&nbsp
אני חושבת שגם הבחירה שלנו לגור בבניין שידוע כמלא בישראלים הייתה מהסיבה שרציתי להיות בסביבה דוברת עברית ואולי בגלל זה אני "נופלת" כל פעם להתחברות עם ישראלים במיוחד.

 

[forglemmigej]

מהי חברות

טוב ,נתחיל מזה שאני די סוציומטית באופיי, לא זקוקה לגיבוי חברתי לא בחגים לא בסופי שבוע ולא סתם ככה כשמשעמם, בישראל, אנשים מאד פתוחים וחברותיים לכל מה שזז , אולי זה עקב היותנו חברה קטנה במצור מאז אלפי שנים ואין לסמוך אלא על מי שכמונו, יש את ענין החבר'ה , זה מתחיל מהגן, בתי ספר, צבא, טיול גדול , אוניברסיטה, מפגשי מחזור , דיבור סתמי עם מי שמחכה באוטובוס, ברכבת, באוטובוס, בתור לסופר.

כשהגעתי הנה, מיד הייתי צריכה את החברל'ך הזה , נפגשתי עם ישראלים בעיקר בגלל השפה, בחגים בסתם ארועים חברתיים ודי מהר הרגשתי לא מסופקת והפסקתי עם זה, רק כי מישהו דובר אותה שפה כמוני לא הופך אותו למישהו שנעים בחברתו, בקורס שפה הכרתי אנשים ממקומות שונים בעולם ועם חלקם יצרתי יחסים מאד חזקים וחמים עד היום מאינדונזיה, איטליה, מרוקו, דרום אפריקה ויפן, אלו אנשים שדומים לי מאד באופי ובזרימה ואנחנו ביחסים עד היום מאז 15 שנים, זה לא בגלל המוצא שלהם ,אלא כי שהינו ביחד הרבה שעות באותו מקום ונפתחנו אחד לשני, הרבה אנשים היו שם אבל אף אחד לא נגע בי כמוהם אז לדעתי זה האופי של כולנו שחיבר ועדיין מחבר.

באשר למקומיים, הדנים הם אנשים מאד מאופקים ולא מראים את הרגשות לאף אחד, אפילו לא בקרב המשפחה הקרובה, זה מצא חן בעיני ולאט לאט גם אני נהפכתי לכמוהם , יש לי רק שלושה חברים מאד קרובים ואיתם היחסים פחות מכופתרים , עם שכנים אני יכולה לשבת לפעמים ולצחוק או לדבר אבל זה לא ממש יחסים עמוקים, מצד שני נעשה כולנו הכל אחד בשביל השני בשעת צרה או שמחה.

הזוגי שלי ממלא לי את העולם והאמת אני לא צריכה עוד אנשים לקבלת שמחה בחיים .

באשר לפגישות עם משפחות וילדים, זה נראה לי יותר משהו פרקטי ולא ממש יחסים לעומק, אם אפגוש מישהו שמוצא חן בעיני ויש להם ילדים זה בגלל שהם כאלו ולא בגלל הילדים, בנוסף הילדים שלי כבר גדולים ועושים פגישות בלי לערב את אמא.

 

[פרפרי אהבה]

לי מאוד קשה עם זה שאין לנו הרבה חברים...

זה האמת קשור לבעלי, הוא מאלה שמספיק לו המחשב שלו ואני וזהו- טוב לו עם זה.
אני בנאדם מאוד מאוד מאוד חברותי, בעלי טוען שלפעמים יותר מידי

ואני מאוד זקוקה לחברת אנשים סביבי...
&nbsp
מצד שני, גם בארץ לא היו הרבה חברים אבל כשחברים הם התחליף למשפחה שזה מה שקורה כשעוברים לגור בחו"ל- כן יש משמעות לכמות החברים.
&nbsp

 

[מיכצוקית]

שאלה שבאה בול בזמן

השבוע פעם ראשונה ש'רציתי הביתה' והכוונה בהביתה היא למקום הזה שבו חברות היא לא מורכבת כלכך...
&nbsp
כשהגענו מיד התחברנו על השכנים בבניין ובעיקר עם 2 זוגות של חברה בגילאים שלנו.
היה לנו איתם ממש כייף וזורם והיינו המון ביחד.
לאט לאט שמתי לב שהם המון ביחד ולא מזמינים אותנו.
אני ממש מבינה אותם ואין לי טענות,
הם שכנים כבר 4 שנים,
ואנחנו פה רק חצי שנה,
יש להם מעל חברים משותפים,
וזה שאני לא דוברת את השפה בטח לא עוזר.
בערב השנה החדשה הם חגגו יחד ולא הזמינו וממש התבאסתי.
&nbsp
מצד שני,
בלימודים החברויות ממש מתהדקות ויצאתי בחופש לקפה עם חברות.
זה ממש נעים ומקל להיות עם אנשים שהם ב'סירה' דומה...
&nbsp
לגבי ישראלים
בעיירה הקטנה שלנו יש 2 ישראלים שנשואים לדניות,
נפגשנו עם שניהם ואני מאמינה שעוד נפגש אבל אין איזה חיבור יוצא דופן..
&nbsp
בדיוק כתבתי בבלוג רשומה על זה שהבלוג הוא המפלט שלי,
שם אני יכולה להתבטא בעברית.
בפשטות ובקלות.
אחרי חצי שנה, אני מתחילה להתגעגע לזה...

 

[alphadelta]

שאלה מעניינת

בהתחלה היה לי אתגרי . והתחברתי לישראלית אחת שאישי היקר מאד לא אהב. אחרי שנה של חברות(?) גיליתי שהיא שיקרה לי המון. אבל המון. ואז הבנתי שזה שמישהו ישראלי זה לאו דווקא אומר שהם מתאימים לי.נו, לקח לי זמן . ואז הבנתי שיש לי את החברות שלי מהארץ ואת האיש המדהים שלי, ועברתי לחפש מה שאני קוראת ״ חברות לקפה״. זו לא חברות נפש עמוקה. אבל נחמד שיש מישהי לשבת איתה ולפטפט. ועם הזמן פגשתי נשים מדהימות. חלקם נכנסו ללבי והפכו חברות/אחיות וחלקן לא. חלקן אמריקאיות מלידה וחלקן לא. חלקן באו רק לשנתיים לפוסט דוק וחלקן השתקעו. רב מי שקרוב אלי הוא או הגרה לארצות הברית, או אמריקאית אבל אבל מעט שונות מ״הנורמה״. נדדנו ברחבי ארה״ב וחלק מהקשרים נשארו. וחלק לא. ונוצרו חדשים. אכן דרך הילדים נוצרו חברויות. אבל לא רק. למדתי בקולג׳ קורסים, עבדתי במקומות לא ישראלים. פשוט: קפצתי למים והרחבתי את האפשרויות לפגוש אנשים. כי אם מחפשים ״רק ישראלים״ או ״ רק אמריקאים״ אז זה מאד מגביל ומצמצם. אגב, אני גם נשואה לאחד שלא מחפש המון חברה...
בתשובה לשאלתך אני מעדיפה אנשים שנעים לי איתם. שאני יכולה להיות אני ב100 אחוז לידם ולא צריכה להוכיח להם כלום.

 

[rona73]

חברויות

רק כשהגעתי בוודאי שרציתי חברים ישראלים.נכון להיום,מכירה המון ישראלים וזהו.החברים שלי הם בולגרים.האיש הוא מקומי . יוצאים לפעמים עם ישראלי שנשוי לבולגריה או להפך. עם זוג ישראלים אין ממש חיבור.מכירה המון ואין חיבור. יש את כול הצוות בעבודה שאני מאוד סומכת.המון מפגשים של הקהילה שגם שם מכירה וכיף להפגש. חברה קרובה אין,אבל ממש טוב לי ככה.מספיק לי עם האיש והילדים .

 

[נולה 2015]

נושא כאוב למדי

אנחנו פה כמעט שנה, וחשים לא פעם בדידות. מהצד הישראלי- יש בעיר עשרות בודדות של ישראלים, רובם לא אנשים שהייתי מתחברת איתם בארץ (מסיבות של הפרשי גילאים גדולים, עובדי עגלות, או סתם אנשים שפשוט אין עניין הדדי) כך שהמבחר הוא מצומצם ביותר ומתסכם ברובו במפגשים באירועים חברתיים בחגים בבית חב"ד וכדומה. נוסיף לעובדה שכמעט מאז שאנחנו פה לא עבדתי\עובדת כרגע (הריון + חופשת לידה) , אני לא נמצאת כמעט בסיטואציות חברתיות שאוכל להכיר בהן חברים פונציאלים ישראלים או לא. ישנה הרבה בדידות, ובעיקר אחרי הלידה אני מרגישה אותה ביתר שאת. עבור בעלי שגדל פה והוא יותר אמריקאי בהוויה שלו- הרבה יותר קל בעניין - הן מבחינת שפה והתחברות. גם יש לו מפגשים עם אנשים דרך העבודה, אבל גם לו לא נוצרה שום חברות של ממש מזה. אנחנו מבלים המון ביחד שזה אמנם תורם לזוגיות באיזשהו אופן ומצד שני, ברור לנו שאנחנו צריכים חברה נוספת. בנוסף, לי באופן אישי יותר קשה לתקשר ולהתחבר גם בגלל שפה (למרות שאני דוברת יחסית טוב זה אף פעם לא ישתווה ליכולות הביטוי שלי בעברית, וגם יכולת ההבנה של הנאמר לי במבטא דרומי\ סלנג וכיוב היא תמיד 80% אם לא פחות). אז אני גם קצת חסרת בטחון בלדבר בסיטאוציות חברתיות ואז זה מן מעגל קסמים - היעדר החברה גורם לכך שאני לא מתרגלת את השפה מה שמעצים את חוסר הבטחון בדיבור) מעבר לכך כמובן שהבדלי המנטליות בינינו לבינם משמעותיים ביותר .
נקודה חשובה נוספת היא שכדי להשיג חברים כמו בזוגיות צריך להשקיע מאמץ, ליזום, לטפח... ובזה שנינו חלשים אדרבא כשמעורבת תינוקת חדשה בסיפור וזמננו (בעיקר זמני) קצוב ביותר... בקיצור, זה מצב די מתסכל ומעצים את הגעגוע לארץ ולחברים שם (מול הידיעה שאנחנו ממש לא רוצים לחזור. לפחות לא כרגע).

 

[alphadelta]

יקירתי. תחושת הבדידות אחרי לידה היא מאד נפוצה. ובטח להיות לא ליד רשת הביטחון של משפחה/חברים מעצימה את ההרגשה. ולבי איתך. אני לא יודעת איפה את בארצות הברית ובת כמה הפעוטה. אבל יש בהמון מקומות בארצות הברית פעילויות של אמא / תינוק. לחלקם הלכתי עם ה״גדולה ״ שהייתה פיצית כשהתינוק החדש במנשא עלי. אני מאד מזדהה איתך. וחזו דרך נפלאה לפגוש עוד אמהות. אם את רוצה, כתבי לי בפרטי ואעזור לך למצוא פעילויות שכאלה.

 

[פרפרי אהבה]

מאיפה את?

זה לא קל, במיוחד לא בהתחלה ואין ספק שהבדידות מאוד חזקה.
&nbsp
תנסי כמה שיותר לצאת עם התינוקת וליצור שיחה עם אמהות אחרות, אולי ללכת לחוג Mommy and me.
&nbsp

 

[mumfor4]

הי נולה

קודם כול מזל טוב .
עניין הבדידות אחרי לידה קיים ובעיקר במעבר לארץ זרה , לוקח זמן להתרגל למקום , קראתי באיזה מקום שאחרי חמש שנים מרגע הגירה זה משתפר ....
מנסיוני כשעברנו לגרמניה ברילוקיישן הראשון עם השפה הגרמנית , היה לי ממש קשה והרגשתי קצת כמו אילמת / לא חכמה במיוחד והיה לי המון מה להגיד , תמיד יש לי ... עכשיו בבריטניה אני מתמודדת עם מבטא וולשי ולפעמים עם ביטויים /מילים שלא שמעתי קודם אבל היי גם 80% זה משהו .
לעולם לא אוכל לדבר ברהיטות כמו שאני מתבטאת בשיחה בעברית וזה משהו שאני משלימה איתו ולומדת מילים חדשות כול הזמן . אם תלמדי שתי מילים ביום תעבירי את עצמך מאוד , הרבה קשור גם לקריאה וכתיבה , תודה לאל על אלוהי הגוגל .
אז קודם כול תעשי לעצמך הנחות , אל תתביישי לדבר , ליזום חברויות בגלל שפה , הצעות של חוגים עם התינוקת הן הצעות טובות , אני מניחה שהיא איתך בבית , תצאי , לאט לאט תכירי , תדברי גם עם שגיאות , בסופו של דבר יש הרבה זרים בוודאי והרבה אמהות מרגישות כמוך .
אל תשפטי את עצמך לחומרה .
תקשיבי הרבה לרדיו /טלויזיה , תשאלי שאלות .
אני מקווה שתצאי מהבדידות הזאת ואנחנו תמיד כאן בשבילך !
דורית

 

[mumfor4]

* תעבירי את = תעשירי את ...

 

[ניריתסקוטלנד1]

הבדידות מאוד מאוד קשה,

לכולנו בהתחלה, ובעיקר כאת עם תינוקת בבית.
כמו שאמרו לפני, תנסי לצאת בכל זאת, ליצור איזה סדר יום גם בשבילך לרובנו עושה טוב.

תרגישי נוח להיות איתנו בפורום הזה שכל כך מבין את המצבים האלה, ולשתף כמה שאת רוצה

 

[נולה 2015]

תודה בנות

זה מחמם לקרוא את התגובות

אני יודעת שעם הזמן זה ישתפר, אבל העכשיו וכרגע לפעמים קצת קשים...

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[מיכצוקית]

לפחות אנחנו כאן...

גם אם מעבר לים..
מוזמנת תמיד לשתף ולכתוב ולא להיות לבד