אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה-על חברויות ורילוקיישן

AlicePJ

New member
אנחנו קצת שונים ממה שקראתי מהתגובות כאן

(או מרובן). כשעברנו דווקא לא חיפשנו חברים ישראלים במיוחד, אלא רצינו חברים מקומיים, להכיר את התרבות והאופי המקומיים, ואמנם היו לנו חברים ישראלים, אבל בהחלט לא רק והחברים היותר טובים היו דוקא אמריקאים.
אח"כ עברנו למדינה אחרת בארה"ב ושם דווקא התחברנו יותר עם הישראלים, הם היו קבוצה יותר מגובשת ופעילה חברתית, והיה נחמד, אבל במקביל גם מצאנו המון חברויות לא ישראליות.
עכשיו אנחנו במקום שאין בו כמעט ישראלים, או שיותר נכון יש, אבל הם לא נמצאים בצד שלנו של העיר והמרחק אליהם בנסיעה עושה את זה ללא ממש ריאלי לפתח קשרים, כי אני לא אוהבת לנהוג כל כך, ובטח לא בכבישים המהירים הענקיים שצריך לעבור כדי להגיע לצד שלהם של העיר. אני בטוחה שעם מאמצים אנחנו יכולים למצוא ישראלים שגרים יותר קרוב אלינו, אבל עצם העובדה שעוד לא טרחנו לעשות את המאמצים האלה מראה כנראה את סדר העדיפויות שלנו.
כרגע רוב החברים הם שכנים וחברויות דרך בית הספר של הגדול.
ואולי זה נשמע שיש לי אנטי כלשהו לישראלים, אבל זה ממש לא המצב. אני אשמח לחברות ישראליות כי אחרי יותר מעשור בארה"ב אני מתגעגעת לזה, אבל כמו שכתבתי באזור הנוכחי זה לא ממש אפשרי. מה יהיה בעתיד אני לא יכולה לדעת.
 

shuttles3

New member
הייתי מעדיפה חברים מקומיים

רק שבאופן טבעי, ובמיוחד כשיש ילדים קטנים[*], מתחברים עם אנשים שיש לנו איתם שפה משותפת, תרתי משמע. לווא דווקא ישראלים.
&nbsp
בינתיים למדתי שני דברים: את הזמן הפנוי הכה מצומצם מבלים רק עם אנשים שנעים לנו איתם. לא משנה מאיזה רקע הם מגיעים ובאיזו שפה הם מדברים.
הדבר השני: לא להתעסק בעניין החברויות יותר מידי... זה כבר לא לגילי (15 שנה מאוחר מידי).
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
[*] כשיש ילדים קטנים, שפת הדיבור היא די מגבילה (הם עוד לא מתקשרים מספיק טוב בשפה המקומית במידה ומדברים בבית ב"שפת הבית") וגם... גם אין זמן ליצור כמה חוגים שונים של חברים. בהמשך החיים שני אלו משתנים.
 
למעלה