TerminalFrost
New member
(אמיר) פרץ של ישראליות
(ולמקטרגים - אין הכוונה לפרץ של פטריוטיות, אחרת זה מה שהייתי כותב.) בעודי מתרווח לי בכסאי המיועד באוטובוס, מוציא דיסקמן חמוש בשירי טריפ-הופ דנדשים, נכנסים לאוטובוס שני עולים חדשים עם עגלת תינוק... (אווו איזה חמוד) ומהר מתברר שאין להם מקום לשבת ביחד, אלא רק לחוד. אבל יש להם תינוק. אז הם בחדווה ובעברית עילגת מבקשים מאחד החיילים להצטרף לחייל אחר במושב כדי שיוכלו לשבת ביחד. אך החייל, ישראלי טיפוסי גאה (אקיצר - ערס), לא מוכן לוותר על מקומו למען קליטת עלייה ומניד בראשו פעם ופעמיים. אחרי שהבחנתי שרמת התסכול שנובעת מהסיטואציה גודשת וחיש תהפוך למהלומות, קמתי, חייכתי, "בבקשה, שבו כאן", ועברתי לשבת יד אותו חייל בנזונה שימות אמן. חיוך בזווית הפה, "תודה" מסננות זוג שפתיים, עיניים מלאות הודיה. זה - פרץ של ישראליות. וזוהי ישראליות בשבילי. או שסתם בא לי לעשות טוב לאנשים על הבוקר.
(ולמקטרגים - אין הכוונה לפרץ של פטריוטיות, אחרת זה מה שהייתי כותב.) בעודי מתרווח לי בכסאי המיועד באוטובוס, מוציא דיסקמן חמוש בשירי טריפ-הופ דנדשים, נכנסים לאוטובוס שני עולים חדשים עם עגלת תינוק... (אווו איזה חמוד) ומהר מתברר שאין להם מקום לשבת ביחד, אלא רק לחוד. אבל יש להם תינוק. אז הם בחדווה ובעברית עילגת מבקשים מאחד החיילים להצטרף לחייל אחר במושב כדי שיוכלו לשבת ביחד. אך החייל, ישראלי טיפוסי גאה (אקיצר - ערס), לא מוכן לוותר על מקומו למען קליטת עלייה ומניד בראשו פעם ופעמיים. אחרי שהבחנתי שרמת התסכול שנובעת מהסיטואציה גודשת וחיש תהפוך למהלומות, קמתי, חייכתי, "בבקשה, שבו כאן", ועברתי לשבת יד אותו חייל בנזונה שימות אמן. חיוך בזווית הפה, "תודה" מסננות זוג שפתיים, עיניים מלאות הודיה. זה - פרץ של ישראליות. וזוהי ישראליות בשבילי. או שסתם בא לי לעשות טוב לאנשים על הבוקר.