אמת הלב המלבלב
אמת הלב המלבלב על פי דעת נשמות בני ישראל נברא העולם , ישבו הנשמות וחשבו על הבריאה , כל אחת וחלקה הצודק בבריאה , לכל אחת היתה השקפה על חלקה בבריאה - נקודת יחודה , שהקיפה את מודעותה כתחום , לחם חוק צדקנותה התמימה, חיבר הבורא את כל הדיעות לכלל תובנה וקרא לה תורה , ואיתה הוא ברא את העולם , לכל היבט של תום(נקודת הצדקנות) בתוך התורה , שימשה בכלל הבריאה הנקודה כמהות המקיפה תחום כלשהוא , להיבט זה קרא הבורא מת , השקפה ללא מבט על שאר הדיעות התמימות . והוסיף לבריאה בכלל התורה את יחסה הפועל לעומת השאר , היבט שקרא לו אמת . וכך כל נשמה חשבה בכל דור מה אלמד הפעם איזו מידה בתורה , כדי לדבוק בבורא ובתורתו .ותכננה מסלול שלם של קיום חיי בגוף במחשבתה , וקראה להיבט זה בו"ל (בראשית קיום ישראל ) כאשר ירדה לגוף היא שכחה שזו מחשבתה וקראה לעלילה גורל . ולמידתה ביחס לשאר התורה היא קראה לב , וכך היא כיוונה את טעמי העלילה בחוויות ליבה , שתוצאות חיבור "הגורל+ הלב " יצרו את היבט מחשבתה בגוף , ובכל פעם שהתסריט שהכתיב הגורל ובחירות ליבה לא הסתדרו עם מחשבתה , היא היתה נופלת ברוחה והיתה שוכחת את האמת , והיתה חוזרת למצב המת . ועושה ספירת מלאי של נחמות וכשלונות קודמים , יום אחד ירד אור קטן ואמר לצדיקה שכל זה הוא מחשבתה , והיא נדרשת לעשות את חיות התורה בכדי להוציא את צדיקותה בעודה בבריאה, ובלימוד ומעשה אז היא יכולה לשנות את גורלה , ולחוות את החסד והשמחה בחדוות מחשבתה הראשונה , בשירה אם כל הנשמות בכרם הנברא . לדבוק בבורא שזה הרי כל רצונה , וכך ללבלב אם הלב בבריאה , אך אויה התרגלה היא במעשיה בגופה להכות בקירות גורלה ולרדוף את גחמות ליבה , והליבלוב הפך לבילבול , ואף החלה להאמין שיש אור בקירות והם אף יכולים להאירה , הרי האור הוא בכל הבריאה , ואם היא תקשיב למצב המוות ותתבונן במחשבותיה היא תתפוש את הדרך הנכונה , וכך ישבה ושתקה 10 ימים , ומדטה על כל גחמות ליבה וגורלה במחשבת הבל הגוף שאולי האור יאיר דרכה כך , והיא תגיע לנחלה , והתעסקה בדימיונות של רוחה , בהתפלספות של שיכחה , וכל היום שאלה את השאול מי אני , ומה תפקידי , כאשר כל הוויתה צורחת בסבל של מיתה בעודה מתחבטת אם הוויתה , והקירות אומרים לה : מו... מו... מו... והתשובה היתה במילה "מה" אני , בעשייתה ובלימודה , שבה מתיישב מה חשב הבורא (מה+חשב=מחשבה) כדעת קיומה של הנשמה הצדיקה בחיים נצחיים של חסד ושלום בדבקות בבורא , דוד
אמת הלב המלבלב על פי דעת נשמות בני ישראל נברא העולם , ישבו הנשמות וחשבו על הבריאה , כל אחת וחלקה הצודק בבריאה , לכל אחת היתה השקפה על חלקה בבריאה - נקודת יחודה , שהקיפה את מודעותה כתחום , לחם חוק צדקנותה התמימה, חיבר הבורא את כל הדיעות לכלל תובנה וקרא לה תורה , ואיתה הוא ברא את העולם , לכל היבט של תום(נקודת הצדקנות) בתוך התורה , שימשה בכלל הבריאה הנקודה כמהות המקיפה תחום כלשהוא , להיבט זה קרא הבורא מת , השקפה ללא מבט על שאר הדיעות התמימות . והוסיף לבריאה בכלל התורה את יחסה הפועל לעומת השאר , היבט שקרא לו אמת . וכך כל נשמה חשבה בכל דור מה אלמד הפעם איזו מידה בתורה , כדי לדבוק בבורא ובתורתו .ותכננה מסלול שלם של קיום חיי בגוף במחשבתה , וקראה להיבט זה בו"ל (בראשית קיום ישראל ) כאשר ירדה לגוף היא שכחה שזו מחשבתה וקראה לעלילה גורל . ולמידתה ביחס לשאר התורה היא קראה לב , וכך היא כיוונה את טעמי העלילה בחוויות ליבה , שתוצאות חיבור "הגורל+ הלב " יצרו את היבט מחשבתה בגוף , ובכל פעם שהתסריט שהכתיב הגורל ובחירות ליבה לא הסתדרו עם מחשבתה , היא היתה נופלת ברוחה והיתה שוכחת את האמת , והיתה חוזרת למצב המת . ועושה ספירת מלאי של נחמות וכשלונות קודמים , יום אחד ירד אור קטן ואמר לצדיקה שכל זה הוא מחשבתה , והיא נדרשת לעשות את חיות התורה בכדי להוציא את צדיקותה בעודה בבריאה, ובלימוד ומעשה אז היא יכולה לשנות את גורלה , ולחוות את החסד והשמחה בחדוות מחשבתה הראשונה , בשירה אם כל הנשמות בכרם הנברא . לדבוק בבורא שזה הרי כל רצונה , וכך ללבלב אם הלב בבריאה , אך אויה התרגלה היא במעשיה בגופה להכות בקירות גורלה ולרדוף את גחמות ליבה , והליבלוב הפך לבילבול , ואף החלה להאמין שיש אור בקירות והם אף יכולים להאירה , הרי האור הוא בכל הבריאה , ואם היא תקשיב למצב המוות ותתבונן במחשבותיה היא תתפוש את הדרך הנכונה , וכך ישבה ושתקה 10 ימים , ומדטה על כל גחמות ליבה וגורלה במחשבת הבל הגוף שאולי האור יאיר דרכה כך , והיא תגיע לנחלה , והתעסקה בדימיונות של רוחה , בהתפלספות של שיכחה , וכל היום שאלה את השאול מי אני , ומה תפקידי , כאשר כל הוויתה צורחת בסבל של מיתה בעודה מתחבטת אם הוויתה , והקירות אומרים לה : מו... מו... מו... והתשובה היתה במילה "מה" אני , בעשייתה ובלימודה , שבה מתיישב מה חשב הבורא (מה+חשב=מחשבה) כדעת קיומה של הנשמה הצדיקה בחיים נצחיים של חסד ושלום בדבקות בבורא , דוד
