אמת מדומה

[pynokyo]

תפיסת המציאות היא סובייקטיבית - רוב האנשים כמובן מאמינים

שמה שהם רואים/מרגישים/חושבים - זאת המציאות. מבחינתם זאת המציאות.
מבחינת התפיסה שלי - המציאות דרה במקביל לאשליה.
אם לכל דבר יש התחלה וסוף - כלומר הכל משתנה כל רגע נתון - מהי מציאות?
רוצה לדבוק בהשקפותיך ותפיסת עולמך - זכותך.
אני מנסה לחשוב מחוץ לקופסה

 

[Critical Thinking]

לא. רוב הציבור משולל כישורי חשיבה ביקורתית.

חשיבה מחוץ לקופסה היא משהו מאד חשוב בחקירה מדעית, אולם אין מה לעשות עם טענות אשר בעיקרון, במהות, אינן בנות-בחינה.

אגב, האם נראה לך כי תמונת פני השמים מעל מקום הולדת אדם, בשעת לידתו (בלא להבדיל בין פלנטות קרובות לבין שמשות [stars] המרוחקות מאיתנו מאות שנות אור) - יכולה לנבא משהו על מהלך חייו, כטענת אסטרולוגים?

 

[pynokyo]

לפעמים כמו שטוענים מביני דבר "אמונה" זה עובד, פועל על המאמין

כ"נבואה שמגשימה את עצמה".
אדם שחי את חייו והכל זורם אצלו בחיים - לא צריך להתייעץ עם גורמים מיסטיים לסוגיהם גם לא עם פסיכולוגים וכאלה.
מתי אדם פונה ליעוץ? כשהוא בפרשת דרכים.
אם אדם מאמין בדרך מסויימת - הסיכוי שאמונתו זו אכן תכוון אותו למקום הנכון.
מניסיון אישי - עדיף לאדם להקשיב לקול הפנימי שלו עצמו.
בתקופות קשות באמת - בעיקר מבחינה נפשית, לא תמיד קל להקשיב לקול הפנימי ונעזרים בכל מיני עצות ויועצים שלעתים מתגלים כטובים ולעתים מתגלים כמיותרים.

 

[pynokyo]

השפעות - הכל משפיע על הכל, הן ברמה האישית והן ברמה קוסמית

אנחנו ברגע שאנחנו מתכתבים על גבי הפורום משפיעים זה על זו, ועל קוראים נוספים

.
כל מעשה/מחשבה/רגש/מצב/מיקום וכו' - משפיע על הכל.
אנחנו רגילים לחשוב שאנחנו מושפעים רק כשאנו מרגישים את זה בגוף או בשכל, אבל יש הרבה דברים שמשפיעים עלינו, שאנחנו בכלל לא שמים לב לזה. השפעות נקלטות ברמות שונות. חלקן דרך עיבוד של ההיגיון, חלק בחוויה רגשית, חלקן באופן נפשי/רוחני ועוד.
תת ההכרה למשל מושפעת מחוויות שההיגיון סינן.
כמובן שלא שוללת את תפיסת העולם שלך - אי אפשר לגרום לך לתפוס את העולם על פי תפיסתו של מישהו אחר - זו תפיסתך והיא נכונה עבורך.
לגבי הישארות הנשמה - לאחר חשיבה בנושא, הגעתי למסקנה, שלאדם שמת אולי כבר לא משנה אם יש לו או אין לו נשמה - לאדם שנשאר חי, באם הוא מאמין בזה - זה כנראה תורם איזושהי תועלת להמשך חייו.
כל אדם באמונתו יחיה.
הוכחות פיזיות קשה להוכיח לעניינים מטפיזיים.
אולי בעתיד יתפתחו כלים/טכנולוגיה שתוכל לבדוק חומרים שקופים/או כאלה שאינם חומר. נשמע בלתי הגיוני ובלתי סביר - מה שנשאר זה להמתין או עד שישתכללו כלים כאלה, או עד שנמות.
מאחלת לך בריאות ואריכות ימים והרבה סיפוק והנאה.

 

[קרן הירש]

המציאות היא בעני המסתכל

לא הייתי אומרת שהמציאות הינה אשליה, אולם היא בהחלט לא האמת הגבוהה ביותר ותלויה במיהו המסתכל. שני אנשים יכולים להיות במציאות זהה ואחד יראה את עצמו ככישלון והאחר יראה זאת כהצלחה גדולה.
למעשה המציאות תלויה בהפרפסקטיבה של האדם לפי האמונות שלו, חוויות חיים שעבר וכיוב'.

 

[Critical Thinking]

המציאוּת היא משהו אמפירי, נתון, שאינו כפוף לרצוננו.

אלא שהשקפת העולם של המתבונן במציאות - כבר נתקבעה, והמתבונן (או יותר נכון - המסרב להתבונן), לא בנקל יחליפנה באחרת.

 

[pynokyo]

פרפסקטיבה וסוביקטיביות יוצרים את המציאות

 

[Critical Thinking]

מה פתאום?!

המציאות היא ענין נתון, אולם לא תמיד אנו מסוגלים לדון בה מבלי "לצפות בה" מבעד ל"משקפיים" הקרויים "תפישת עולם" שהבאנו איתנו...

 

[pynokyo]

אתה בטוח?

האם המציאות שלי ושלך היא אותה מציאות?
אנחנו תופסים את המציאות באופן סובייקטיבי דרך עולמנו הפנימי - יש מציאויות בהם יש הסכמה בין מספר אנשים - מציאות משותפת.
האם יש מציאות אחת?
מציאות - שורש המילה מ.צ.א (נדמה לי

)
מה שנמצא בעולם שלך - או שמצאת בעולם שלך.
קבל:
&nbsp

 

[pynokyo]

המציאות היא עניין נתון-בכך שאנשים מסכימים ביניהם שהיא קיימת

המציאות היא עניין אוניברסלי באותה מידה שהיא עניין אישי.
כשמדענים מגלים תגליות מבחינתם זו המציאות - הם משתפים את שאר העולם והמציאות שלהם הופכת להיות הסכמה כללית (על מביני דבר ועל הרוב שאינו מבין אך מקבל).
יש דברים שאפשר למדוד - ויש דברים שלא ניתן למדוד.
הדברים המדידים הם יחסיים מאחר ובקוסמוס אין בעצם מידה - אלא יחס של השוואה.
הדברים שלא ניתן למדוד - כמו חשיבה, הכרה, תת-הכרה, רוחניות, נפש, רגשות
האם העובדה שאינם ניתנים למדידה וגם אינם נראים בעין - האם זה מבטל את קיומם?

 

[Critical Thinking]

כתבת "האם העובדה שאינם ניתנים למדידה וגם אינם נראים בעין -

האם זה מבטל את קיומם?".
את מחמיצה נקודה, ואולי במתכוון מתעלמת ממנה.
ברור כי Absence of Evidence is not necessarily Evidence for Absence, ואף חכמי התלמוד גרסו "לא ראינו - אינה ראיה (שלא)".
למרות שאני סובר כי ה"אני" שלנו אינו משתייר לאחר מותנו, ואינו יכול "להתגלגל" במישהו אחר - אינני טוען "טענה חזקה" כזו.
אני טוען כי בין אם "נפש" קיימת בנפרד מן הגוף, ובין אם לאו - מעשיות OBE (וגם מעשיות NDE) אינן ראיה לקיום "נפש" בנפרד מן הגוף, אלא פרי תהליכים מוחיים במצב מיוחד של הלם טראומטי. גם חוויות המתאוששים חשודות. הן לעולם מתארות פגישה עם "גיבורי תרבות" שלהם או "גיבורי אמונתם" (נוצרים "נפגשים" עם ישו, נוצריות - עם מארי. מוסלמים - עם מוחמד, יהודים - עם אליהו הנביא, וכ"ו).

ובנוסף - טענה אשר בעיקרון, במהות, אינה בת-בחינה - אין מה לעשות עימה, וטענות העידן החדש הן טענות כאלה.

דומני כי באחת מהודעותיך טענת כי טענות NDE הן בנות בחינה. לאיזו בחינה התכוונת?
אם מישהו טוען באזני "עובדה! נפגשתי", בתארו פגישה עם אליהו הנביא - כיצד ניתן לבחון את טענתו?

 

[pynokyo]

הסברתי לך שהחוויה עצמה מגיעה בצורה מראות ותחושות

הדיווח עליה - המילולי נלקח מעולם הדימויים והתרבות ממנה הגיע המדווח.
שנינו יכולים אותו דבר וכל אחד ידמה את הדבר למשהו מוכר לו מעולמו הפנימי.
הנפש היא חלק בלתי נפרד מהגוף.
התודעה היא חלק מהגוף והנפש - הנשמה, הוא אותו חלק רוחני או אם תרצה אלוהי שמאפשר לגוף בכלל לחיות/להיווצר - היא גל אור המאיר את קיומנו הכולל חומר ורוח- תקרא לו אנרגיה - חוק שימור האנרגיה אומר שהאנרגיה הזאת לא נעלמת.
לא בהכרח כל נשמה מתגלגלת בחזרה לעולם החומר - אבל נשמרת בעולם מופשט (עולם שאינו חומר אפשר להרגיש אותו אי אפשר למדוד אותו).
רוצה לקבל תקבל - לא רוצה אל תקבל.
אתה כל הזמן מחפש הוכחות - תוכיח שאתה חושב, תוכיח שאתה מרגיש, תוכיח שיש לך תודעה. אתה מתייחס לעצמך רק כגוף - דהיינו, סוג של מכונה. אני דוגלת שהגוף הוא לא רק מכונה ביוכימית שיש בה מעבר לכך.

 

[Critical Thinking]

כתבת "לא בהכרח כל נשמה מתגלגלת בחזרה לעולם החומר - אבל נשמרת

בעולם מופשט".
זו טענה אשר בעיקרון, במהות,אינה בת-בחינה, ולכן פשוט אין לי מה לעשות עימה.
אין לי בעיה "להודות" בקיום ה"אני". אני יודע שיש לי "אני".
הויכוח הוא על השאלה האם ה"אני" מתקיים בנפרד מן הגוף ושורד אחר כלותו, או יכול להיפרד מן הגוף ולצאת לטייל גם בחיים, ולמצער, בעת הלם טראומטי.
כל עוד טענה זו בעיקרון, במהות, אינה בת-בחינה - אין לי מה לעשות עימה. אם את סבורה כי מצאת מה לעשות עימה - יבושם לך. אין ספק שקל יותר למי שמאמין בכך לצלוח את משברי (מם בחיריק, גלים גבוהים מתנפצים) החיים מבלי להיתקף דיכאון בגין החידלון העתידי, אך הודות לתפישתי את המציאוּת, אינני זקוק לעידוד או נחמה כאלה.

 

[pynokyo]

שוב אתה חוזר לעניין ה"בחינה/הוכחה" בעולם החומר צריך הוכחות

בעולם הרוח צריך תחושה/התחברות/תפיסה.
כשאומרים שלאדם היתה "הארה" מתכוונים ליכולת שלו לתפוס דברים שלא מעולם החומר, מעבר לעולם החומר.
עובר ברחם אימו - נוצר מביצית וזרע - הוא מגיע לעולם עם גנטיקה ונוחת בסביבה, בתרבות מסויימת. עד כאן הכל ברור - האם התינוק הוא דף גנטי חלק? או שכבר בלידתו קיימים בו זכרונות טרום-לידה?
הבעיה שכאשר ילדים קטנים מדברים על דברים שנשמעים לא הגיוניים - פוטרים אותם ב- נו הוא רק ילד - או שיש לו דימיון מפותח וכל מיני כאלה.
ככל שאנחנו מתבגרים אנו מתרחקים מהיכולות המולדות שלנו לראות/להבין/לדעת דברים שמעבר להיגיון ובזכות החינוך והלימוד אנחנו הופכים להיות סוג של רובוטים המונחים בעיקר באמצעות ההיגיון הקוגנטיבי בלבד.
תינוק לא נולד דף גנטי חלק - הוא נושא בחובו זיכרונות, וידע.
לא יודעת איך אצלך - אבל זכור לי דברים שידעתי בתור ילדה בלי ששמעתי/קראתי/למדתי באיזשהו מקום - הם פשוט היו שם - בזכרונות שלי.

 

[Critical Thinking]

כתבת "אבל זכור לי דברים שידעתי בתור ילדה בלי

ששמעתי/קראתי/למדתי באיזשהו מקום".
מה ידעת גנטית בלא ששמעת/קראת/למדת באיזשהו מקום?
אני מסכים כי לבני המין האנושי יש כמה פוטנציות אשר ככל הידוע, אינן קיימות בבני מינים אחרים (למשל, הפוטנציה ללמוד שפה [לפחות שפה מדוברת]).
השאלה היא איזו שפה מדוברת ילמד ילד הנלקח מהוריו מיד לאחר לידה ויגודל במוסד סגור שכל המטפלים בו אוהבים ורחומים אך מצוּוים על שתיקה ואלם מוחלטים.

 

[Critical Thinking]

כמו כן כתבת "עולם שאינו חומר אפשר להרגיש אותו

אי אפשר למדוד אותו".
את "חשה" את ה"אני" שלך, והוא "חומרי" לחלוטין מן הבחינה שהוא בטויי לקשרים נוירוניים במוחך. אנו יודעים היום, הודות לסריקות מכשירי fMRI, אילו אזורי מוח קשורים לאילו מטלות חשיבתיות (זה מתבטא בפעילות חשמלית ואנרגטית [מפיקת חום] מובחנת). זה מדיד עד כדי כך שאני יכול למפות איזה אזור במוח אחראי לאיזו פעולה, אך המדידוּת (?measurability) נעלמת ברגע שמת המוח, ואין אישוש תצפיתי לכך שניתן להעגין (docking) את ה"אני" שלך במוח אחר.

המלה "להרגיש", בדבריך, מתארת התרחשות אישית, פרטית, בין שתי אזניך בלבד, וזו הבעיה. גם החייטים במעשיה "בגדי המלך החדשים" טענו לקיום חוויה אישית (התפעלותם האישית מיופים של הבגדים הנהדרים שתפרו למלך).

 

[pynokyo]

אם האני שלך הוא רק גופך - מצבך עגום ביותר

האני שלי הוא העולם הפנימי שלי. החוויות שלי, המחשבות שלי, הרגשות שלי וכיו"ב.
אי אפשר למדוד את המחשבות והחוויות והרגשות וכיו"ב.
אפשר לבדוק אזורים במוח שפועלים - אבל גם במה שקשור למדידות במוח רב הנסתר על הגלוי - אתה ואני לא מומחים בתחום, אבל בצפייה בסרט המתעד חוקרי מוח - הטענה העיקרית שלהם - שעדיין לא מצאו את מיקום התודעה במוח - ואת יחסי הגומלין במצבים רבים בחיים. לא יכולה לפרט כי חסר לי ידע. המוח הוא סוג של קולטן וסנן - הוא כלי מורכב של רשת עצבית ואלקטרו-חשמלית - אבל הוא לא מייצר מחשבות. המחשבות לא ניתנות למדידה, התודעה לא ניתנת למדידה, הרגשות לא ניתנות למדידה, החוויות לא ניתנות למדידה - כל אלה, הן או תחושות של אדם עם עצמו, או דיווחים של אדם לעצמו ולאחרים.

 

[Critical Thinking]

כתבת "אם האני שלך הוא רק גופך - מצבך עגום ביותר".

לא מניה ולא מקצתיה!
ה"אני" שלי אינו נופל מזה שלך ב"עושרו", אך אינני משער כי ישתייר לאחר מותי.
דחייתי טענות אשר בעיקרון, במהות, אינן בנות בחינה - מחסנת אותי מפני נפילת קרבן לשרלטני העידן החדש. אני רואה בכך יתרון ולא חיסרון.
להזכירך, אינני כופר בקיום תודעה, ואיננו דנים ב"מקומה של התודעה במוח".
אנו דנים בשאלה האם היא משתיירת לאחר המוות, והאם OBE הינו ראיה לכאורה לקיומה בנפרד מן הגוף, או שאינו ראיה לכאורה לקיום כזה.

 

[pynokyo]

הבנתי אותך - כמו שאי אפשר להוכיח את התודעה בעודך קיים בגוף

מן הסתם אי אפשר להוכיח קיומה של תודעה מחוץ לגוף או כשהגוף מת.
בעניין הזה אפשר להסתמך בתחושות - כמובן שתחושות הן חמקמקות, לכן קשה לסמוך עליהן.
הטענה היא שחלק מהתודעה משתייר - אותו חלק שקשור לגוף - התודעה מכילה בה גם מודעות לגוף - החלק הזה של ה"אני" נעלם לנצח.
לגבי אותו חלק של התודעה בו מתקיימות המחשבות/החוויות/הרגשות וכיו"ב - אי אפשר להוכיח שהוא משתייר איפשהו, אבל אם בהיותך חי תיכנס למצב של תדר תטא או אלפא, כלומר תדר של מחשבה שמפחית את ההיגיון או מונע ממנו להשפיע - סוג של תודעה אוטומטית תוכל להתחבר לאותם חלקים שבך שקיימים בעולם מופשט/או גלגול קודם וכיו"ב.
זו תהיה חוויה אישית שלך עם עצמך - ותוכל להאמין בה או לפסול אותה.
הייתי פעמיים במצב תודעתי מכוון מהסוג שכתבתי לך - פעם ראשונה היתה חוויה חזקה ועוצמתית, מה שעלה לא היו גלגולים אלא תובנות לגבי עניינים בגלגול הזה.
בפעם השנייה עלו עניינים כביכול מגלגולים אחרים - הרגשתי שאני עובדת על עצמי בעיניים

.
בשורה התחתונה - מה זה משנה לך בעצם? אתה מאמין ובטוח שלא ישאר ממך כלום. מה שיכול להיות נכון. מה זה משנה לך מה אחרים חושבים או מאמינים?
בסופו של דבר כל גוף חי (גם עצמים) מתכלים מתישהו.
האם העובדה שאתה מחפש הוכחה להישארות איזשהו חלק נשמתי ממך - הוא הרצון הסמוי שלך שאולי בכל זאת משהו נשאר? או שאתה סתם נהנה מעצם הויכוח או שאולי יש בך צורך להוכיח שאתה חכם ורציונלי וכל מי שלא מאמין אידיוט גמור?

 

[Critical Thinking]

כתבת "כמו שאי אפשר להוכיח את התודעה בעודך קיים בגוף

מן הסתם אי אפשר להוכיח קיומה של תודעה מחוץ לגוף או כשהגוף מת".
לא. אין מחלוקת כי לכל אחד מאיתנו יש "אני".
המחלוקת היא בשאלה האם ה"אני" שלי, או זה שלך (או של כל אחד אחר), ישתייר לאחר מאה ועשרים, כך שאפשר ויתגלגל בילוד חדש, או גרוע מכך - כך שאפשרי כי יקום מאן דהוא ויספר לילדיך כי "התחבר" אל ה"אני" שלך, והוא נכון, תמורת תשלום כמובן, לומר להם מה ה"אני" שלך מספר לו, על מנת שיעביר את המסרים אליהם.