אנחנו חיים את העתיד ! ! !

אנחנו חיים את העתיד ! ! !

כשאני חושבת על זה בצורה הזאת: אז הכל קשור במה שאני רוצה במה שאני יהיה באיך שאני יחיה מה יהיה העתיד שלי ואני פשוט שונאת את זה ! ! ! דוגמא שתבינו אותי קצת יותר טוב: נגיד והיה לי חבר ואני ,אני אהבתי אותו כמו את משפחתי בניגוד להורים שלי...הם שנאו אותו מוות. תמיד הם אמרו לי המשפחה היא הכי חשובה "תמיד המשפחה תיהיה לפני החברים והחברות". עכשיו אני לא מבינה משהו אחד... אם יהיה לי חבר ואני יתחתן איתו הוא יהיה משפחה לא ? אני יאהב אותו ויעשה איתו משפחה ! ! ! אבל אם זה לא קורה והוא פשוט עוזב אותי מצדיק את הטענה של ההורים שלי משפחה אף פעם לא תעזוב אותך מה שמביא אותי לדבר של גירושין ! ! ! ! הכל הפוך ! ! ! הכל נוגע במה שיהיה הכל משפיע והכל קורה כל כך מהר שאני אפילו לא שמה לב ..... עוד משהו אני אומרת לעצמי בא לי תפוח אחר כך אחי בא נכנס הבייתה ואני אומרת לא שלום מה שלומך ואולי נותנת לו חיבוקי קטנטן. אחר כך אני בודקת מה יש בטלוויזיה ושכחתי לגמרי מהתפוח הירוק שכל כך היה בא לי לפני שנייה .. בדרך שלי למטרה באה אמא שלי ואומרת "מיכלי אולי תביאי לי כוס מים"? אז אני הולכת ומביאה כוס מים. אבל עדיין לא שכחתי את התפוח המסכן שכל כך היה בא לי נגשתי למקרר ובסוף לקחתי את התפוח שהיה כל כך קשה להשיג ! מה שמביא אותי למסקנה רציתי וקיבלתי ! ! ! היו כמה מכשולים אבל בסוף קיבלתי אני מקווה שזה מה שיקרה בעתיד .... וזאת הסיבה שלי עכשיו לחיות כי אני לא רואה סיבה אחרת. זה מביא אותי לנקודה שבה אני פשוט לא מבינה כלום ממה שאני חושבת ונמאס לי לחשוב על מה שחשבתי אז אני חושבת על משהו אחר. אחר כך אני מבינה שכולנו בעצם פועלים לפי רצוננו ויש המון אנשים שחוסמים אותנו בדרך. אנחנו חיים את העתיד למה לעזאזל כל כך איכפת לי ממה שאני יהיה למה אני לומדת למה מקשיבה ולמה אני עובדת וזה מביא אותי לחשוב שכולנו צבועים ואגואיסטים... אז מספיק בילבלתי לכם את המוח וגם את שלי .. אשמח לשמוע תגובות ותודה רבה למי שסבל וקרא את מה שכתבתי אוהבת ולא מתאהבת מיכל:)
 
העתיד הוא רק נקודת השקפה

קראתי והפנמתי אבל יש לי מספר השגות בקשר למה שכתבת, נצא מנק´ הנחה שכולנו מגיעים לעולם הזה עם יעוד כלשהוא שאנחנו צריכים להביא החוצה ואצל כל אחד היעוד הזה הוא דבר אחר אבל,הגענו לכאן כדי ללמוד שיעור מסויים הדרך אל התפוח היא אולי רצופה במכשולים אבל בדרך קיבלת חיבוק ונתת לאמא שלך כוס מים, אז לא הפסדת כלום ורק למדת שלפעמים לא צריך לנהל רצונות אישיים רק כאמצעי להשגת מטרה אפשר להנות מהדרך,צריכה להיות לך מטרה סופית כי פזרנות ונהנתנות הם אינם ערך רק אל תשכחי לא לפספס את המרחבים בדרך למטרה,אנחנו כל הזמן לומדים וכל הזמן צריכים להקשיב כשתפסיקי להיות צבועה ואגאיסטית עם עצמך גם הסביבה תראה לך פחות עוינת. בנתיים קבלי זרם של אהבה באהבה תנינ ענקי
 
שאלה ..

כל אחד לומד משהו אחר בזמן שהוא חי או שכולנו לומדים את אותו דבר אבל יש לנו מטרה אחרת לגמרי בחיים? ואם כן אז מהי המטרה ? ? ? ? ? ? תודה שקראת הכל:) מיכל:)
 

חי אדר

New member
מטרת החיים.

מהי מטרת החיים זוהי שאלה שכל אחד יכול לענות עליה מזוית ראייה אינדיבדואלית,וכל אחד יהיה צודק.עם זאת,לטעמי,הדרך לבחון את המטרה בחיים,היא להתבונן ביחוד העצמי של האדם. בחינה זו תאלפנו לדעת,כי יחודו של האדם הוא בשיכלו.אם כן,מכאן כבר אפשר להסיק שההשקעה בחיי עיון עשוייה להלום את יחודו של האדם.עם זאת בתוך המסגרת החברתית שבה מצוי האדם,לא תמיד מזומנים לו האפשריות ליש בשלווה פילוסופית ולממש את ייעודו זה.ומכאן מגיע העיקרון של המאמץ,שעל האדם להשקיע אם לא להשיג את מבוקשו העליון,לפחות שלא יפעל בניגוד לו.
 
נדמה לי, חי אדר, שהתשובה

הזו על שאלת "מטרת החיים" מוכרת לך, אך חשוב לחזור עליה (או שמא אליה???): עובדת היותך חי (=קיומך) היא עובדה נתונה, שאינה בגדר החלטתך או הכרעתך ("על כרחך אתה חי"), וממילא - גם לא בגדר הכרת מטרה המתגלמת בה: אתה מקבלה כמציאות או מואס בה - ומתאבד. אין מושג המטרה תופס אלא לגבי דברים בחייך (לא לגבי החיים עצמם!) שאתה בוחר בהם בהכרעת רצונך, בין אם אתה מצליח או אינך מצליח להגשימם. עד כאן התשובה שממילא ידועה לך. אך כשקראתי את דבריך עלתה לפני באופן ברור (שוב) נקודת המחלוקת שבין הרמב"מיסטים לליבוביציאנים (ואין אני בטוח ששנינו בשני צדדים שונים). כתבת : "בחינה זו תאלפנו לדעת,כי יחודו של האדם הוא בשיכלו" העמדה הרמבמיסטית המובהקת. ואילו לעומתך הליבוביציאני יטען בחירוף כי "בחינה זו תאלפנו לדעת,כי יחודו של האדם הוא ברצונו". ואם הגענו למסקנה שאין יהדות ללא שמירת מצוות, הרי שברור כי ידם של הליבוביציאנים על העליונה. מעצם עובדת היותי בעל שכל חריף ויכולת העמקה נדירה- לא מתחייב שאשמור תורה ומצוות (אינדיפרנטי לדת, ליהדות), ואילו מעצם רצוני לקבל עלי עול תורה ומצוות- כן מתחייב שאשמור תורה ומצוות, שאשמור על היהדות. עד כאן לעניין פולמוסינו. הבנתי שרצית לדבר איתי על משהו, אנא עשה זאת (טל´, אי-מייל...) על כל פנים, אתה ודאי מבין מדוע אני לא מוכן לוותר עליך ועל הודעותיך נטולות הפיסקאות, ריווחים, וכיוצא באלו... נתראה בבית הקר? שלום.
 

חי אדר

New member
ל-בא הביתה

גם ליבוביץ לא יכחיש, כי רצונו של האדם, צריך להיות נשלט בשיכלו.וחוץ מזה, מי אתה? החלפתה שם? תן סימן.
 
ודאי שהחלפתי שם,

לצורך הבהרת ענייני כאן... אתה באמת לא יודע מי אני? מי כבר יכול לקרוא לך לחזור "הביתה" אם לא זה שמרגיש חובה לדאוג לרמתו הרצויה של הפורום אותו הוא מנהל? אשר לקביעתך כי "גם ליבוביץ לא יכחיש, כי רצונו של האדם, צריך להיות נשלט בשיכלו" נדמה לי שאין לה על מה שתסמוך. אם ליבוביץ היה צריך לנסח את הקביעה הזו הוא היה כותב משהו כזה: "גם ליבוביץ לא יכחיש, כי רצונו של האדם, צריך להיות נשלט ע"י רצונו " כן, כן, מעגליות- זה שם המשחק. הרי הוא אומר בפירוש שאין שום קשר בין הרצון לבין "שאר העולם". וכל שכן לגבי כך שהכרעות רצוניות הן אירציונליות בעליל. אם כן, מה לך כי תכפה את מושגי ימי הביניים בדבר השכל ותבוא ותשליטם על הרצון? אני יכול לרצות להתחתן היום עם מדונה, וכי מישהו יכול להגיד לי: תשמע, זה לא הגיוני, תהיה מציאותי, בסך הכל היא כבר נשואה, תתנחם בעובדה שהיא נשואה ליהודי,וכו´ וכו´ ובכך לגרום לתזוזה כלשהי ברצוני? אני אומר לך שלא! אני רוצה להתחתן עם מדונה, והיום! אני רוצה להגיע לירח, והיום! יש משהו הגיוני ברצונות אלו?- לא . אך אני יודע שהם הדברים הכי ברורים לי והכי וודאים לי. ייתכן וכל העולם הזה הוא בדותא, ייתכן ואני חולם הכל, אך דבר אחד ברור לי, אני רוצה להתחתן עם מדונה, והיום. בין אם הכל חלום ובין אם לא, רצוני זה שריר וקיים. ולעניינינו: דבר אחד ברור לי וודאי לי בעולמינו זה, והוא רצוני לעבוד את ה´. גם אם כל העולם אינו קיים במציאות "כשלעצמה", רצוני זה שריר וקיים, והוא דבר שאני בטוח בו. האם יש בכך איזשהי החלטה הנובעת מן השכל? אודה ולא אבוש כי לא. וזהו אחד ההבדלים בין הגויות הרמב"ם וליבוביץ, מה שמאפשר לליבוביץ לטעון שגם נער קטן (דהיינו, ללא קשר לרמת שכלו) יכול לשאוף ל"שלימות" (אם נחזור ונשתמש במושגי הרמב"ם). לצורך הבהרת העניין, אביא לכאן שתי פסקאות מתוך מאמרו של נוריאל, על אף שנהיר לי שאתה מכיר היטב את המאמר: " מתוך האופי השונה של שתי הדרכים לשלימות מתבקשות גם תכונות אופי שונות של האדם החותר לשלימות, הכלי העקרי של המגיע לשלימות עפ"י הרמב"ם הוא השכל, הזקוק ליישוב הדעת בייחוד בהגיעו ללימוד "מעשה מרכבה". ולכן אומר הרמב"ם (מו"נ א´, ל"ד) "ולזה רחקו למדה לבחורים וגם אי אפשר להם לקבלה לרתיחת טבעיהם וטרדת דיעותיהם בשלהבת הגידול והצמיחה, עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת ויהיה להם הנחת והיישוב ויכנעו ליבותם ויענוו מצד המזג ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא השגתו יתעלה, רצוני לומר החכמה האלוקית המכונה במעשה מרכבה". תכונות האופי של החותר לשלימות עפ"י ליבוביץ הן הרצון והגבורה, (עמ´ 61) - "החיים במסגרת של תורה ומצוות - הם חיי גבורה שבהם האדם מתגבר על נטיותיו הטבעיות ועל דרכיו הטבעיים ומשעבד אותם למטרה קבועה מראש והעומדת לנגד עיניו תמיד, ולא לחינם נאמר : "גבורי כוח עושי דברו", לא דאגה התורה לא לחלושי האופי ולא לחלושי הרצון, בשבילם אפשר לברוא כל מיני דתות וזהו מה שנקרא בעברית ´עבודה זרה´. כשם שהחכמה נתנה לחכמים - אין הדת ניתנת אלא לגיבורים". ולכן, בניגוד לרמב"ם לשלימות זאת מוכן גם הצעיר " בברכה, בא הביתה...
 
עוד משהו קטנטן ..

סתם עוד משהו שחשבתי עליו והוא לבינתיים נשמע לי נורמאלי.. אולי אנחנו בעצם עושים את זה בשביל הילדים שלנו, כדי להמשיך את הדור ... וכדי שהדור הבא ילמד מהטעויות שלנו. גם עוד סיבה לחיות.... אשמח לשמוע מה אתם חושבים מיכל:)
 

twigy

New member
תיאורה מסוימת בפסיכואנליזה

שנכתבה ע"י יהודי ניצול שואה (לוגותרפיה לאילו מכם ששמעו,שם ההוגה הוא ויקטור א.פרנקל),מספרת שמה שמחזיק כל אדם בחיים הוא החיפוש אחר המשמעות, המשמעות היא המענה למצוקות האדם (פיסיות או נפשיות) והיא הנותנת מענה לתחושת הריקנות. יש משמעות עליונה ומשמעות הרגע, המשמעות העליונה לא תמיד ברורה לנו ולעולם לא נצליח למצוא אותה בשלמותה, ההנחה האינטואטיבית היא שקיים סדר אוניברסלי ושבו יש לנו יעוד כיחידים- גם אם הוא תפקיד משני ביותר. משמעות הרגע משתנה משתנה מרגע לרגע ומאדם, לדוגמא ברגע זה המשמעות שלי היא להסביר לכם מה זה לוגותרפיה ושלכם היא להבין. זאת היה דקה על לוגותרפיה,שחשבתי שמתאים להציג כאן. מתוך מקור מידע.
 

bugy

New member
תשובה

המטרה שלנו זהה- לדעת מי ומה אנחנו הדרך שלנו קצת שונה, אבל כולנו לומדים את אותו הדבר בסוף-החיים הם דבר חשוב ורובנו רוצים לשמור עליהם למרות שאנחנו לא תמיד מבינים אותם. אנחנו לומדים שלענות על כללים חברתיים זה עוזר ושקשרים עם החברה זה דבר שנותן הרבה כח ועניין בחיים, בשילוב הפיתוח האישי שלנו, שיכול להתקיים באמצעות עניין ברוחניות, אמנות,ספרות. מציאת התטכן הפנימי והשילוב שלו עם העולם החברתי הם החיים עצמם, וזה לוקח זמן, וזה לא קל, אבל שווה כל שניה בחיים כשזה מושג
 

ספוגית

New member
מטרת החיים

בעיקרון, מטרת החיים היא להתקיים ולדאוג להתקיימותו של הדור הבא. ואם עוד קצת לפרט - לאכול, לנשום, להתרבות....זהו בערך כל השאר זה סתם בולשיט שבני האדם המציאו. גם אם תסיימי לימודים בהצטיינות, תהיי עורכת דין מצליחה תתחתני תזדקני, תקבלי קצת פנסיה ואחר כך תתפגרי לך, זה לא יזיז לאף אחד כי יש עוד מליון כמוך....אז תפסיקו לחפש את המהות בכל מיני דברים לא חשובים. ומה למדנו ? הדברים החשובים : 1. אוכל 2. סקס בקיצור, הנאות החיים הבסיסיות ביותר וכמובן, איך אפשר בלי אהבה... ביי בינתיים (ותגידו לי ברוכים הבאים כי אני חדשה פה) ספוגית
 
ספוגית קבלי ../images/Emo24.gif :)

אבל שכחת משהו אחד ומאוד חשוב צריך לחנך את ילדנו ילדי העתיד ! ! ! ! ! ! ! חוץ מזה מסכימה לכל מילה ומילה ברוך הבא לפורום:) מיכל:)
 

bugy

New member
בלבלה

בשביל שיהיה טוב בעתיד, בשביל התקווה, אנחנו עושים דברים בהווה שהם לא תמיד בעדיפות ראשונה, כי צריך לותר עכשו בשביל להנות ממשהו אחר בעתיד, הקרוב או הרחוק.וחוזר חלילה. מה שיש לנו או שהשגנו, הוא בסיס לשלב הבא. אני יודעת שזה נשמע כאילו שהאושר אף פעם לא בהישג יד, ושזה עולם הישגי ותחרותי. אז נכון, אני לא מכחישה, אבל עצם ההנאה מהעשיה מפוגגת את התושת התחרותיות, ועושים לשם עשיה ולשם הפעילות וההנאה. בסוף, כשמצטברים הרבה דברים- ואל תתפסי אותי כאילו הרכוש או ההישים עושים את האדם- הם מקבלים משמעות אישית ועצמאית. תשתמשי בכלים של העולם המודרני האכזרי והקר לטובתך- להפקת התמצית שמעניינת אותך. אני מקווה שאני מספיק ברורה ולא מסתבכת בהסבר של עצמי. בכל אופן, סבלנות וויתור לא מזיקים אף פעם, ואולי זו החתיכה בפאזל שחסרה לך.
 

twigy

New member
אני לא מסכים עם חלק ממה שאמרת

נכון, צריך לעבוד קשה בשביל להשיג דברים בעולם הזה, וכדי לקיים את המחר צריך לעבוד היום, אבל אני באמת חושב שאפשר לשלב בין הנאה לבין עשיה, כי אחרת זה פשוט סתם מירוץ לשום-מקום. וכן סבלנות היא תכונה ניפלאה, אך צריך לדעת מתי לחכות ומתי כבר לעשות.
 
נשואין והבאת ילדים...

למיכל על פי מה שאני קורה בין השורות אני ראוה כאן נושא אחר ממה שכיביכול הכותרת שלך מציינת. אני מתנצל מראש אם ראיתי אותך לא נכון. אני רואה שההתלבטות שלך היא בעניין הנורמה החברתית של הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם. בעניי רוחי את אישה בשלב שלקראת נישואין וזה מטריד אותך. לרוב שקשה למקד בעייה מסבירים אתה בעקיפין וזה מה שאני הבנתי אצלך. את מוזמנת להגיב ואם נגעתי בנקודה הנכונה השמח להמשיך את הדיון.
 
לפרח ולמיכלי ../images/Emo6.gif

בעיני לפחות הבאת ילדים לעולם ואימהות הם אחד המימושים החשובים באישיותה של כל אישה ומי שבוחרת לא ללדת מחמיצה ממש בגדול אבל צריך לכבד גם את זה. למזלנו היום כבר הכל די מקובל בקטע של זוגיות ולכן מיכלי יש לך הרבה אפשרויות להקים תא מישפחתי לא דוקא באופן המקובל. שלך חנה גונן
 
פרח שבוי ..

לצערי אני עדיין מצפה לסיים תיכון בשלום..... מאוד מטריד אותי הלחץ שהחברה מפעילה על הנשים להתחתן (אימאות במיוחד) אני רק מנסה להבהיר כמה נקודות לא ברורות ומה אני מבינה עד עכשיו מסתבר שאני מנסה למצוא חוקים או משוואות ולא מקבלת את העובדה שהחיים הם לא כמו מתמטיקה. הקמת משפחה לדעתי הוא הדבר החשוב ביותר שיכול להיות בשבילי (כרגע) אני רואה ילדים מתבגרים ובצורה הלא נכונה ...סמים.... מנסה לעבור את התקופה הזאת כמה שיותר מהר ! וללמוד כמה שיותר דברים על גידול משפחה ובכלל על החיים . מיכל:)
 
למעלה