אנטרופוסופיה

[נחל זך]

אנטרופוסופיה

מעונינת להעביר את הילדה (עכשיו בכתה ב' ) לחינוך אנטרופוסופי. כעת או בתחילת ג'. האם משהו מכיר את בית ספר זומר בר"ג? אין שם עם מי לדבר, לא נותנים לי שום אינפורמציה. אולי בגלל שאני תל אביבית ויש עדיפות לתושבי ר"ג. אשמח לשוחח עם הורים שילדיהם בבית הספר או שמכירים את בית הספר.
אופציה נוספת הינה הכפר הירוק, אך שם יש רשימת המתנה ארוכה. אולי זה יתאים רק לשנה הבאה . אשמח לשמע אינפורמציה גם עליהם.
תודה

 

[חייכנית2]

משהו שרצוי לקחת בחשבון...

למרות שבית הספר שעליו שאלת קרוב אלי יחסית,אינני מכירה אותו ספיציפית. אני מכירה הרבה יותר טוב שני בתי ספר אנטרופוסופיים בגליל - "עודד" שקרוב ליודפת,ובית הספר בהרדוף.אלה בתי ספר נ פ ל א י ם. המון יצירתיות[מוסיקאלית במיוחד],טיפוח אהבת השונה,היוריתמיה שלהם היא שפת תנועה גופנית מעניינת . רודולף שטיינר שיצר את שיטת וולדורף הקדיש מחשבה רבה לכל תחומי החיים,כולל חינוך ילדים.
אלא מה?
ילדים עם קשיי למידה,שזקוקים להוראה מתקנת רשמית או לא רשמית ,וילדים שקשה להם להפנים חומר בגלל קשיי קשב וריכוז- הם ילדים שבעובדה ,במבחן המציאות והתוצאה,לא ממש מוצאים מקומם שם,
ואני מכירה לא ילד אחד ולא שניים שעברו מהמסגרת המיוחדת הזאת לבתי ספר רגילים על רקע קשיים במובנים שתיארתי- ונשמו לרווחה,כשקיבלו טיפול רגיל לגמרי בעינייניהם.
קשיי קשב וקשיי למידה מאפיינים לא מעט ילדים מאומצים.
פשוט ראוי לקחת בחשבון.

 

[נחל זך]

תודה. חשבתי שזה בדיוק להיפך

שילדים עם לקויות למידה וקשיי קשב וריכוז , ינשמו שם לרווחה משום שאין עליהם אותו לחץ של שעורים, מבחנים, להספיק חומר , תחרותיות וכ"ו כמו שיש בבתי ספר רגילים. הבאת נקודה מעניינת , שווה לחשוב על כך.

 

[חייכנית2]

זה מורכב

מצד אחד באמת לכאורה אין לחץ.
מצד שני,גם אין שיטתיות בללמד הרגלי למידה .[כי ההדגשים על "מה חשוב" הם שונים] ילדים עם קשיי למידה וריכוז חשים שזקוקים לתמרור מכוון ב"רזולוציה גבוהה" וכשאין אותו - הם [לפחות אלה שאני מכירה] נוטים להרגיש הולכים "לאיבוד".
מכירה משפחה עם חמישה ילדים[ביולוגים]. השניים הבוגרים- ללא קשיי למידה ובגרו את אחד מבתי הספר הללו. לשלושה הצעירים מבין הילדים יש קשיים מהכיוונים שתיארתי בתגובה הראשונה שלי,שלושתם ניסו ללמוד באנטרופוסופי ובשלבים שונים עברו לבתי ספר רגילים. [לא בגלל שבית הספר ביקש,אלא זאת היתה תחושתם שלהם]
אני מכירה היטב עוד בעלי "סיפורים" דומים.

 

[חייכנית2]

המשך

לילדים עם קשיים מהסוג שמדובר פה לדעתי מ א ד מתאימה כתה קטנה בבית ספר רגיל.בעצם ילד מקבל שם את הכי פרטי ומותאם לצרכיו בדרך שבה יכולה להציע המסגרת הרגילה.כתה של שמונה תלמידים עם מורה וסייעת - זה מעולה למי שאכן נמצא עם קשיי למידה ו/או בעיות קשב ויש אינדיקציה שהוא מתקשה בכתה רגילה ותמיד אחרי כולם.
המורה מתקדמת עם הילדים בדיוק לפי הקצב שמתאים לכל אחד. יש תשומת לב מירבית במקום "ללכת לאיבוד" בכתות צפופות,והאמת- שהמורות הכי סבלניות נמצאות בכתות האלה.[בכללי].הן הוכשרו לחינוך מיוחד ובאות בראש אחר מ"העיקר לדהור קדימה ולהספיק " של המורות בכתות הרגילות.
אני מוצאת שהסטיגמה היא הרבה פעמים בראש של ההורים,והם מעבירים את התחושה לילדים. יש גם אפשרות אחרת- לקבל את המצב הקיים ולהחליט להוציא ממנו את המירב.ילד קולט ומפנים לטובה כאשר זה בסדר גמור מצד הוריו שילך לכתה הקטנה.
במסגרת עבודתי אני נפגשת אישית ובתוך ישיבות מרובות גורמים עם המורות של הכתות הקטנות. אני ממש מלאת הערכה אליהן ואל מידת ההשקעה שלהן בילדים.
בבית הספר של הבן שלי יש ערך חשוב ומוקפד של מתן כבוד לכולם,וילדי הכיתות הקטנות [גם כתה רגשית וכתות של ילדים עם הפרעות תקשורת]משתלבים בכל מיני פעילויות ושיעורים עם הילדים בכתות הרגילות,כולל התאמה ושילוב בהכנה למופעים וטקסים.

ולגבי האנטרופוסופי- שום דבר שכתבתי פה הוא לא כדי להסתייג מבתי הספר האנטרופוסופיים.הם מקסימים ונפלאים- לילד שלא מגיע מראש עם קשיים כאלה ואחרים,שצצים במצבי למידה.
ואם כבר- עניין נוסף שחייבים לקחת בחשבון לגבי החינוך האנטרופוסופי- מדובר בחינוך מאד פרטי,ומאד יקר.בבתי הספר האלה בפריפריה העלות נמוכה מעט יותר אבל גם שם- נשארת גבוהה.כמו כן, מכיוון שהורים משלמים שם ממיטב כספם . הם מאד רוצים להיות מעורבים ומשפיעים ב"הכל". התערבות מאסיבית של הורים במקרה של אנטרופוסופיה וחינוך "וולדורף"עלולה "להזיז" את התיאוריה השטיינריסטית ממה שהתכוונה לה מראש במובן היישומי.
בכל אופן- בהצלחה!

 

[נחל זך]

תודה חייכנית.

 

[fatfat]

ואני מסכימה אתך.

הגישה האנטרופוסופית לא תתן הוראה מתקנת לילדים המתקשים ברכישת קריאה/כתיבה ואו חשבון כי הגישה אינה מאמינה בלקות למידה אלא בכך שלכל ילד הקצב והבשילה האישית שלו ולכן אחד ילמד לקרוא בכיתה ב' (הם לא מתחילים להקנות בכיתה א' באופן שיטתי), השני בכיתה ד' והאחר רק בכיתה ו'. אז יש ילדים שזה מאוד מתאים להם ואחרים חשים מתוסכלים.

מה שכן הגישה האנטרופוסופית מאוד מדגישה הקניית הרגלים ועיקביות אפילו באופן נוקשה מדי וזה מאוד עוזר לילדים עם הפרעת קשב ולקות למידה. ארבעת ילדיה של חברתי הטובה למדו בבית ספר זומר. שניים מהם אחרי שחוו שנתיים - שלוש שהיו איומות בשבילם בבית ספר רגיל. הבכור כל הזמן בילה מחוץ לכיתה כי הואשם בהפרעות. השנייה סבלה מנידוי חברתי רציני. שניהם פרחו בבית ספר זומר אליו הגיעו לאחר שאובחנו כלקויי למידה עם הפרעת קשב ועם אינטליגנציה מאוד גבוהה. והם למדו גם במסגרת ההמשך עד סו התיכון וסיימו בגרות בהצטיינות. את שני הקטנים כבר רשמה ישירות לזומר ושניהם לומדים שם עד היום ומאושרים. הגישה דוגלת במציאת הטוב והיחודי שבכל אחד. בן אחד שלה זכה לטיפוח רב של כישוריו המוזיקאליים והוא נגן סקסופון מוכשר. הבת זכתה לטיפוח כישורי ההבעה יוצאת הדופן שלה ובבית ספר זומר טיפחו לה את כישורי הכתיבה היצירתית.

בקיצור לו הייתי גרה קרוב שתי בנותי היו לומדות שם למרות שהן תלמידות מצטיינות בחינוך רגיל, אבל חסר לי כל מה שנותנים מעבר על פי הגישה האנטרופוסופית.

 

[נחל זך]

תודה

 

[פסיפלורה40]

הייתי בדיוק בהתלבטות דומה בשנה החולפת.

יש לי בת באותו גיל בערך, וחשבתי שבית הספר האנתרופוסופי יכול מאוד להתאים לה.
לוקח לה הרבה זמן עם הקריאה, ולא הכי קל עם המקצועות הפורמליים. מצד שני, בחינוך גופני ואמנות היא מצטיינת, ובביה,ס האנתרופוסופי יש דגש חזק על שני החאורנים, בעוד שללמוד לקרוא ולכתוב הם לומדים בגיל יותר מבוגר, בכתה ד' אם אינני טועה.
בנוסף, כל מסגרת לימוד שמציעה כיתות לימוד קטנות יותר יש בה יתרון פוטנציאלי.

בסופו של דבר, לא העברתי אותה. אני לא במאה אחוז שלמה לגבי זה, אבל אני יכולה לשתף אותך בסיבות.
ראשית, בעיר שבה אנחנו מתגוררים אין בי"ס אנתרופוסופי, וזה מחייב הסעה מידי יום, הלוך וחזור [אלא אם מתקמבנים עם הסעה של צהרון].
שנית, זה חינוך פרטי ויותר יקר.
שלישית, וזו סיבה חשובה - זה מנתק את הילד מהסביבה החברתית המיידית שלו, ומחייב עוד המון לוגיסטיקה סביב הענין החברתי. בביה,ס בו בררתי [אשלח לך שם במסר, אולי זה יהיה רלוונטי עבורך], ההורים מתארגנים להמון פעילויות חברתיות, כדי לפצות על כך. כמובן שזה קושר אותך לחבורה של אנשים שאם את מסתדרת איתם זה נהדר, אבל אם הם פחות כוס התה שלך, יש כאן מגבלה. יש לקחת בחשבון את מספרי הבנים והבנות בכתה. מניחה שזומר הוא ביס יותר גדול כך שיש מגוון יותר רחב. אבל כשיש 4 בנות בכיתה ובגילאי הברוגז הגדולים, זה לעיתים מצמצם את אפשרות הבחירה [זה מעדות של אב שביתו לומדת שם].
ולבסוף, כמובן שצריך שכנוע פנימי מאוד גדול לעשות שינוי כאר נמצאים כבר במסגרת לימוד קיימת.

הדברים של חייכנית אודות המסגרת דווקא נתנו לי תמיכה להחלטתי, מה שקצת מאזן את הדיסוננס.

בכל מקרה, אשמח לשמוע מה החלטת בסוף ולמה, כאן או במסר [עוד לא ויתרתי לגמרי כנראה על האפשרות..]

 

[China8]

שני הסנט שלי

לאו דווקא לגבי בי"ס אנטרופוסופי, אבל לגישות שונות בחינוך:
אנחנו מתגוררים בסין והבת שלנו בגן סיני, עם כל מה שנלווה לכך: משמעת יחסית קשוחה, יישור לפי קו מסויים, חינוך לצייתנות ועוד. יש לכך יתרונות וחסרונות. בכל מקרה, ביתנו היא לא שגרתית, קצת חצופה, קצת פרועה, שילוב של טום בוי וארנבון של אנרג'ייזר.
סדר ומשמעת זה לא היא, שיעורי בית ממנה והלאה, כל מה שדורש ריכוז ודיוק לא בשבילה (למרות שנרשם שיפור בזמן האחרון).
למרות הניגוד בין אופיה לאופי הגן היא מאד אוהבת את הגן והגננות ומאד טוב לה שם מהרבה בחינות.
בחופשת הקיץ האחרונה ביקרנו בארץ ורשמתי אותה לקייטנה דו לשונית מאד איכותית כי חשבתי שיהיה לה כל כך נעים במקום שבו יש חופש יצירתי ומחשבתי, עם בחירה וגמישות, עם ילדים וסגנון לימודי אחר.
היא שנאה את זה!!
היום הראשון היה אופורי כי כולם החמיאו לה והיה ירח דבש.
היום השני היה קשה וביום הרביעי היא בכתה מאד וממש לא רצתה ללכת יותר ואני הרמתי ידיים.
אני חושבת שהיה לה קשה עם הרגשת החופש. העובדה שהייתה לה בחירה בין לשחק בחצר ללשבת בריכוז לא עשתה לה טוב. החוסר במשמעת בילבל אותה!
אני מסכימה במאת האחוזים עם מה שנאמר כאן על ידי אחרים על כך שדווקא ילדים בעלי קשיים לימודיים ורגשיים זקוקים למסגרת מאד מובנה. אין לי ספק שהבת שלי למרות אופייה המאד לא שגרתי לא מתאימה לבי"ס דמוקרטי/אנטרופוסופי או דומה.

 

[KallaGLP]

לדעתי ילדים, כל הילדים, זקוקים לגבולות ברורים

ולא רק כשהם ילדים, אלא גם כדי להסתדר בחברה לאחר שיתבגרו. אני מכירה אנשים מאוד חכמים שלא היו רגילים לעשות מה שלא בא להם באותו רגע, ולמרות חוכמה גדולה מאוד, ברמה חריגה, לא הצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם בחיים ונותרו הרבה מאחורי אנשים שהיו אולי מוכשרים טיפה פחות, אך למדו מגיל קטן מהי משמעת לימודים ומחויבות לעבודה.

 

[אבי351]

אני לא מקנא בילד שגדל ללא גבולות ברורים

 

[חייכנית2]

ממש הצלחתי "לראות" את המתוקה שלך.
ככל שאת מתארת אותה....בא לי באמת להיפגש,ולא להתפספס כמו שקרה לנו...
הילדים שלנו יתחברו על בסיס מה שדומה אצלם[חיוך] וגם אנחנו[עוד חיוך]

 

[fatfat]

צ'יינה חינוך אנטרופוסופי

בניגוד לחינוך הדמוקרטי/פתוח דוגל בגבולות מאוד ברורים ומובנים, אפילו יותר מאשר בבית ספר רגיל. יש שם מערכת שעות וחוקים וכללים ברורים ונוקשים.
הדגש שם הוא על התכנים שכוללים הרבה מקצועות העשרה כמו נגינה, מוזיקה, אומנות ועוד ופחות דגש על עוד פרק בתנ"ך... היסטוריה או ציון גבוה.

 

[חייכנית2]

פאטפאט,תלוי מאד במה נוקשה

אכן הייתי פעם בסדנה לטיפול באמצעות מוסיקה לפי שיטת שטיינר שהתקיימה ליד בית הספר האנטרופוסופי בקיבוץ הרדוף.
כן,היה שם משהו נוקשה,וסוג של "זאת האמת האחת".
יחד עם זאת,לפי ניסיונם של אנשים שאני מכירה היטב היטב ,על דרכי למידה מבחינת כתיב/כתב/כתיבה בשורות
איך לומדים חומר/מה טפל מה עיקר - כל מיני כאלה ועוד - הם פחות מתייחסים. וילד אחד שלמד שם עד כתה ד 'קרא ברמה של תחילת כתה ב'.
הכל השתפר בבת אחת כשהוצא על ידי הוריו לבית ספר רגיל/כתה קטנה.. ממש בבת אחת. מתחילת הלימודים ועד חנוכה היה שיפור ניכר בכל קשייו.
מאוחר יותר ,כעבור שנתיים כבר הופנה לשילוב. מרגיש הרבה יותר מחובר,פחות הולך לאיבוד.רק דוגמה אחת מיני רבות שאני מכירה מקרוב מאד.
מסגרת חינוכית היא אף פעם לא מושלמת ולא יכולה לשים דגשים על הכל ולשרת את כולם נאמנה.למסגרת האנטרופוסופית יש את החינניות שלה,לפי מה שראיתי
היא לא מתאימה לילדים שיש להם קושי עם דרכי למידה קריאה,כתיבה ,בעיות קשב.

 

[fatfat]

חייכנית אי אפשר להסיק ממקרה בודד או

שניים אותם פגשת בקליניקה על הכלל.

כפי שאמרתי הם לא מטפלים בהוראה מתקנת כי על פי הגישה אין מה לתקן, כל אחד הוא יחודי וירכוש בקצב שלו. אבל הם לא מונעים מההורים לתת הוראה מתקנת אחר הצהריים ומשתפים פעולה עם גורמי הטיפול ולא מעט ילדים מבתי ספר אנטרופוזופיים הגיעו אלי לאבחון בעקבות המלצת המחנכות שלהם לאחר שגילו קשיים ברכישת מיומנויות הלמידה העיקריות. וחלקם כן קיבלו סיוע בבית ספר שלא נקרא הוראה מתקנת אבל בהחלט עבדו אתם על הקנייה.

וגם באותם מקרים שבית הספר האנטרופוזופי לא טיפל בקשיים, כיוון שהאווירה הרבה פחות ואפילו כלל לא הישגית, תחרותית ולוחצתדים חשו הרבה פחות מאויימים ומתוסכלים מהקשיים וזכו לחוויות הצלחה בתחומים אחרים.

והניסיון שלי הוכיח שהמסגרת האנטרופוסופית מתאימה מאוד לילדים לקויי למידה עם הפרעות קשב, הרבה פעמים הרבה יכיתות ללקויי למידה שעם השנים הפכו להיות כיתות רב בעייתיות שמאגדות בתוכן הרבה בעיות התנהגות ואלימות (לא בכל הכיתות אבל ברבות מהן).

 

[חייכנית2]

תראי

את יכולה לחשוב ממש אחרת ממני. זה רק מפרה את הפורום.
אבל אני לא מסכימה שתקבעי שזה על סמך "מקרה אחד או שניים שראיתי בקליניקה" מאיפה לך לדעת?מה זאת היומרה הזאת?
אם תקראי שוב את דברייך שלך אני מקווה שגם את תגיעי למסקנה שהיא לא במקום.יש לשתינו ניסיון אחר עם המסגרת הזאת לגבי ילדים עם קשיי למידה והפרעות קשב,אבל את מתבקשת כמנהלת פורום,וכאדם שאמור להיות קולגיאלי,לא לעשות לדברים שאני כותבת שום דה-אבליואציה.
או בקיתור-"זאת דעתך,אני לא מסכימה איתך"- זה ניסוח אחר לגמרי.

 

[חייכנית2]

בקיתור צ"ל בקיצור

 

[year of the cat]

שינוי כלכך דרסטי ובבת אחת, ברור שלא יהיה פשוט

זה שונה כשאתה גדל בצורה הזאת מגיל קטן
וכשאתה נכנס למסגרת כזאת כבר מגן חובה ולומד את הדברים בהדרגה
הגבולות נבנים מבפנים

 

[Otisco 12]

בבית ספר אנטרופוסופי

אנחנו בבית ספר אנטרופוסופי בצפון.
הבנות (ב' וג') התחילו רק השנה. מאד טוב להן וגם לנו.

אני חושבת שיש הבדלים בין בתי הספר השונים למרות שהגישה דומה (חינוך ולדורף). מאד שונה מבית ספר ממלכתי. קשה להסביר על רגל אחת, אבל אני מניחה שקראת הרבה (יש הרבה מידע ברשת).

קשה להתקבל כי פשוט אין מקום. היה לנו המון מזל אבל עד הרגע האחרון לא היה ברור אם יהיה מקום. ברגע שהפכנו להיות חלק מבית הספר בבת אחת הרגשנו שינוי מאד גדול בגישה וממש התקבלנו בידיים פתוחות אל קהילת בית הספר.

זה לא שבית ספר של החינוך הממלכתי לא טוב, אבל אני מרגישה שהיום מאד "רואים" את הבנות. במיוחד על אחת מהן שממש הרגשתי שנה שעברה שהמורה מפספסת המון בכול מה שקשור לעניינים חברתיים ורגשיים. גם הלימודים היו בסדר גמור (לבנות אין קשיים מיוחדים) אבל הרגשתי שאין עומק. שיעורי הבית היו הרבה פעמים מאד משעממים (הגדולה גרמה לי יום אחד להודות בזה...), ואפילו שהיה שבוע מיוחד של פעילות סביב "אני שונה אני מיוחד" זה יותר הכניס את הבנות למתח מאשר נתן להן להרגיש מיוחדות... לעומת זאת, השנה כבר הספקתי לדבר עם המחנך והמחנכת של כול אחת מהן יותר זמן ממה שהוקדש לנו במשך שנתיים בבית הספר הקודם (אספות הורים תמיד הרגישו כמו תור לרופא).

יש המון סדר, כבוד למורים וכבוד לילדים, המון טיולים, נגינה, מלאכת יד, והרבה הרבה הקשבה. כחלק מתהליך הקבלה אנחנו ההורים הוזמנו לראות שיעורים. הכול תנהל בשלווה מופתית, בקצב מאד איטי אבל הכול מאד לעומק. כול אות היא ציור, ולכול צורה יש משמעות. הילדים מדברים המון על החוייות שלהם, מה הם מבינים מהסיפורים. על הלוח בכיתה א' (שנה שעברה) היו גם תרגילי חילוק, וכפולות למדו תוך כדי מסירות כדור. היום הבנות לומדות גם אנגלית וגם ערבית. הרבה תירגול גופני כמו קפיצה על חבל, הליכה על קורה (היום הלכו הפוך!). אין תחרות, אבל יש מקום לרוץ קדימה, מצד שני ההרגשה היא שאף אחד לא נישאר מאחור. יש שיעורי עזרה במסגרת בית הספר לחיזוק למי שצריך. בשיעורים היו הרבה פעמים יותר משני אנשי צוות והכיתות קטנות יחסית.

זה חינוך חצי פרטי. הם כן מתוקצבים על ידי משרד החינוך, אבל אני חושבת שבתי ספר צעירים (כמו בפרדס חנה) יקרים יותר כי עדיין לא קיבלו את ההכרה.

קשה על רגל אחת... יש הרבה מה לספר

אם יש שאלות אשמח לפרט והחוויות שלנו עד כה.