ניריתי של יותם
New member
אני אמא! איזה פחד../images/Emo70.gif
נזכרתי שהיה כאן סקר לא מזמן מתי הרגשת לראשונה שאת אמא. לא השתתפתי בסקר. הרגשתי קצת לפני כמה שבועות כשהתקשרתי לבית התינוקות שבחרנו ליותם ומישהי קראה למטפלת בטלפון וצעקה לה "זו אמא של הילד החדש" ובשיחה אחרי היא קראה "זו אמא של יותם". הרגשתי קצת אמא כזאת גם כשהלכתי לקנות מתנת יומולדת לחבר בגן שחגג יומולדת שנה. א-ב-ל, האסימון הרגשי הזה נפל לי באמת רק אתמול בלילה. יותם התעורר ב- 2 בלילה. מדדנו חום 37.7, חשבתי לעצמי איזה יופי סוף סוף רואים תהליך של החלמה. בעודי מלבישה אותו במכנסיו הילד התחיל לרעוד כולו, צמרמורות נוראיות, השיניים נקשו (עם קול). הוא מלמל בצורה מוזרה שמאוד לא אופינית לו. ואני התחלתי לפחד. קירבתי אותו אלי והנקתי אותו. הוא כולו רעד. לפתע חטפתי סילון אדיר של קיא. מדדנו חום ותוך רבע שעה הילד הקפיץ חום ל- 39.5. נבהלתי. מיד נתנו אקמולי בנר והעמדנו אמבטיה של מים פושרים. מסכנון, הוא בכה כל כך ופשוט לא מצא את עצמו גם לא בידיים שלי או של אבא. לאחר שעה מדדנו שוב חום, האקמולי והאמבטיה לא השפיעו, 39.6. ופתאום זה היכה בי. הרגשתי שאני עומדת לאבד שליטה על טמפרטורת הגוף שלו. שהמצב מחמיר. ואני אחראית על הגוף הקטן הזה! אני צריכה לעשות שיהיה לו טוב ושהוא ירגיש טוב, לעצור את הסבל שלו, הכאב שלו. אני צריכה לדעת מה לעשות עכשיו! ברור לכולנו שמרגע היותנו הורים מונחת על כתפנו אחראיות גדולה. אבל אני הבנתי את גודל האחראיות והמשמעות של להיות אמא רק במצב הנוראי הזה שאת פוחדת שתכשלי ולא תעמדי בה. אז היום אני מרגישה אמא על אמת. כזאת שיושבת בתוך שלולית קיא מסריחה, מרגישה איך שזה נספג במכנסיים שלי, בתחתונים שלי ונותרת כך לשבת כשכל מה שחשוב לה זה רק לחבק את הילד שלה. וכפרה על הספה החדשה, ולעזאזל הסירחון, רק להרגיש אותו קרוב קרוב אלי, ושידע כמה שאני אוהבת אותו, דואגת לו כי אני... אני אמא שלו.
נזכרתי שהיה כאן סקר לא מזמן מתי הרגשת לראשונה שאת אמא. לא השתתפתי בסקר. הרגשתי קצת לפני כמה שבועות כשהתקשרתי לבית התינוקות שבחרנו ליותם ומישהי קראה למטפלת בטלפון וצעקה לה "זו אמא של הילד החדש" ובשיחה אחרי היא קראה "זו אמא של יותם". הרגשתי קצת אמא כזאת גם כשהלכתי לקנות מתנת יומולדת לחבר בגן שחגג יומולדת שנה. א-ב-ל, האסימון הרגשי הזה נפל לי באמת רק אתמול בלילה. יותם התעורר ב- 2 בלילה. מדדנו חום 37.7, חשבתי לעצמי איזה יופי סוף סוף רואים תהליך של החלמה. בעודי מלבישה אותו במכנסיו הילד התחיל לרעוד כולו, צמרמורות נוראיות, השיניים נקשו (עם קול). הוא מלמל בצורה מוזרה שמאוד לא אופינית לו. ואני התחלתי לפחד. קירבתי אותו אלי והנקתי אותו. הוא כולו רעד. לפתע חטפתי סילון אדיר של קיא. מדדנו חום ותוך רבע שעה הילד הקפיץ חום ל- 39.5. נבהלתי. מיד נתנו אקמולי בנר והעמדנו אמבטיה של מים פושרים. מסכנון, הוא בכה כל כך ופשוט לא מצא את עצמו גם לא בידיים שלי או של אבא. לאחר שעה מדדנו שוב חום, האקמולי והאמבטיה לא השפיעו, 39.6. ופתאום זה היכה בי. הרגשתי שאני עומדת לאבד שליטה על טמפרטורת הגוף שלו. שהמצב מחמיר. ואני אחראית על הגוף הקטן הזה! אני צריכה לעשות שיהיה לו טוב ושהוא ירגיש טוב, לעצור את הסבל שלו, הכאב שלו. אני צריכה לדעת מה לעשות עכשיו! ברור לכולנו שמרגע היותנו הורים מונחת על כתפנו אחראיות גדולה. אבל אני הבנתי את גודל האחראיות והמשמעות של להיות אמא רק במצב הנוראי הזה שאת פוחדת שתכשלי ולא תעמדי בה. אז היום אני מרגישה אמא על אמת. כזאת שיושבת בתוך שלולית קיא מסריחה, מרגישה איך שזה נספג במכנסיים שלי, בתחתונים שלי ונותרת כך לשבת כשכל מה שחשוב לה זה רק לחבק את הילד שלה. וכפרה על הספה החדשה, ולעזאזל הסירחון, רק להרגיש אותו קרוב קרוב אלי, ושידע כמה שאני אוהבת אותו, דואגת לו כי אני... אני אמא שלו.
