אני היחידה שמרגישה כך?
רקע קצר: אני בת 24 עוד שבוע, מתחילה לראשונה לימודים אקדמאיים באוקטובר, גרה עם בן הזוג בת״א (שנינו עזבנו את הבית מיד אחרי הצבא).
אני ממתנגדי הפייסבוק ולמרות שיש לי בו חשבון, אני נכנסת לעיתים מאוד רחוקות. אבל כשאני נכנסת - אני מרגישה כל כך עלובה.
כולם מטיילים, עושים חיים, חווים חוויות מרגשות, רואים עולם. אני שומעת חברות מספרות על ניו יורק, סאמר סקול בפריז, לוס אנג׳לס, הייתי פה, הייתי שם, עשיתי ככה, איך את לא מכירה את המסעדה הזאת והזאת?!
ואני מרגישה כאילו לא חוויתי כלום לעומתם - ולא שלא רציתי - תמיד רציתי כל כך! אבל אין כסף ומעולם לא היה. לא לי ולא לחבר שלי.
כן, אנחנו גרים בת״א, אבל בדירת חדר קטנטנה וישנה. וזה רק בגלל שהעבודות והלימודים שלנו נמצאים כאן ואין לנו כסף להחזיק רכב, אז בת״א לפחות הכל קרוב ובמרחק הליכה/אופניים.
הייתי רק פעמיים בחיי בחו״ל, וזה היה בשנתיים האחרונות, ואלה היו גיחות קצרות בלבד. אני אמנם גרה בת״א אבל אין לי כסף לאכול במסעדות המדהימות שלה.
אני עובדת משרה מלאה עם משכורת יפה יחסית לגילי, אבל אף פעם לא נשאר לי כסף לכלום אחרי הורדת שכר הדירה, החשבונות, אוכל וכו׳.
האם חיי באמת כאלה עלובים יחסית לאנשים בגילי? איך בכלל מוצאים מספיק כסף בשביל לחוות את כל החוויות האלה, במידה ואין משפחה תומכת? ואולי אני סתם מקטרת?
רקע קצר: אני בת 24 עוד שבוע, מתחילה לראשונה לימודים אקדמאיים באוקטובר, גרה עם בן הזוג בת״א (שנינו עזבנו את הבית מיד אחרי הצבא).
אני ממתנגדי הפייסבוק ולמרות שיש לי בו חשבון, אני נכנסת לעיתים מאוד רחוקות. אבל כשאני נכנסת - אני מרגישה כל כך עלובה.
כולם מטיילים, עושים חיים, חווים חוויות מרגשות, רואים עולם. אני שומעת חברות מספרות על ניו יורק, סאמר סקול בפריז, לוס אנג׳לס, הייתי פה, הייתי שם, עשיתי ככה, איך את לא מכירה את המסעדה הזאת והזאת?!
ואני מרגישה כאילו לא חוויתי כלום לעומתם - ולא שלא רציתי - תמיד רציתי כל כך! אבל אין כסף ומעולם לא היה. לא לי ולא לחבר שלי.
כן, אנחנו גרים בת״א, אבל בדירת חדר קטנטנה וישנה. וזה רק בגלל שהעבודות והלימודים שלנו נמצאים כאן ואין לנו כסף להחזיק רכב, אז בת״א לפחות הכל קרוב ובמרחק הליכה/אופניים.
הייתי רק פעמיים בחיי בחו״ל, וזה היה בשנתיים האחרונות, ואלה היו גיחות קצרות בלבד. אני אמנם גרה בת״א אבל אין לי כסף לאכול במסעדות המדהימות שלה.
אני עובדת משרה מלאה עם משכורת יפה יחסית לגילי, אבל אף פעם לא נשאר לי כסף לכלום אחרי הורדת שכר הדירה, החשבונות, אוכל וכו׳.
האם חיי באמת כאלה עלובים יחסית לאנשים בגילי? איך בכלל מוצאים מספיק כסף בשביל לחוות את כל החוויות האלה, במידה ואין משפחה תומכת? ואולי אני סתם מקטרת?
