אני כאן כדי לדבר
New member
אני התייאשתי. אני מבקשת עזרה מכם.
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני רוצה להוציא צו הרחקה נגד אבא שלי. אני מפחדת ממנו. ההורים שלי פרודים, ואני גרה עם אמא שלי. פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה אני גרה עם אבא שלי, כלומר.. ישנה אצלו. לפני שבוע וחצי, ביום ראשון, במטר מטאורים שהיה, אביב, שתי אחיותי ואני רצינו לנסוע לנגב (נסיעה של שלוש וחצי שעות) . עיכבתי את אבי בכמה דקות והוא צעק עליי. כשאני אומרת צעק, אני מתכוונת, שאם הוא צועק, זה אומר שכל הפעמים השקטות שהוא לא צעק, מתווספות. יש לו בעיה כזו... בכיתי. נכנסתי לאוטו, ונסענו. אבא נסע כמו מטורף והמשיך לצעוק עליי. הוא שאל למה עיכבתי אותו ואמרתי שזה היה לא בכוונה. הוא בלם פתאומתית, ואמר לי לרדת מהאוטו. הוא פתח את הדלת בחוזקה, ואני, הושטתי רגל. כמעט אל הרצפה. אבא טרק את הדלת, ואני הספקתי להכניס את הרגל בחזרה. הוא אמר : "זה לא בסדר שתדעי לך" בנתיים, אחותי הגדולה, רצה הביתה והוא אמר לי : "חסר לך שהיא לא באה!" זה כל כך פגע בי. שלושתינו בכינו. כל הבנות. ואחותי לא רצתה לבוא. אמא הכריחה אותי ללכת איתו, והרגשתי פחד חזק. הן גם באו. שתי האחיות. בכיתי במשך שעתיים מהנסיעה. וגם חלק מהנסיעה הוא צעק עליי. אני רוצה להוציא נגדו צו הרחקה. אני פשוט מפחדת ממנו. אני לא אוהבת אותו. ברצינות. הוא לא נותן לי חופש בחירה. מכריח אותי לבוא אליו, צועק עליי כל פעם שאני אומרת לו שאני צריכה ללכת בשביל המד"צים. נותן לי להרגיש לא בטוחה. אני לא רוצה בכך. בבקשה, תעזרו לי. תעזרו לי לעצור את הדמעות. ואת הפחד. ממוות. מאבא.
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני רוצה להוציא צו הרחקה נגד אבא שלי. אני מפחדת ממנו. ההורים שלי פרודים, ואני גרה עם אמא שלי. פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה אני גרה עם אבא שלי, כלומר.. ישנה אצלו. לפני שבוע וחצי, ביום ראשון, במטר מטאורים שהיה, אביב, שתי אחיותי ואני רצינו לנסוע לנגב (נסיעה של שלוש וחצי שעות) . עיכבתי את אבי בכמה דקות והוא צעק עליי. כשאני אומרת צעק, אני מתכוונת, שאם הוא צועק, זה אומר שכל הפעמים השקטות שהוא לא צעק, מתווספות. יש לו בעיה כזו... בכיתי. נכנסתי לאוטו, ונסענו. אבא נסע כמו מטורף והמשיך לצעוק עליי. הוא שאל למה עיכבתי אותו ואמרתי שזה היה לא בכוונה. הוא בלם פתאומתית, ואמר לי לרדת מהאוטו. הוא פתח את הדלת בחוזקה, ואני, הושטתי רגל. כמעט אל הרצפה. אבא טרק את הדלת, ואני הספקתי להכניס את הרגל בחזרה. הוא אמר : "זה לא בסדר שתדעי לך" בנתיים, אחותי הגדולה, רצה הביתה והוא אמר לי : "חסר לך שהיא לא באה!" זה כל כך פגע בי. שלושתינו בכינו. כל הבנות. ואחותי לא רצתה לבוא. אמא הכריחה אותי ללכת איתו, והרגשתי פחד חזק. הן גם באו. שתי האחיות. בכיתי במשך שעתיים מהנסיעה. וגם חלק מהנסיעה הוא צעק עליי. אני רוצה להוציא נגדו צו הרחקה. אני פשוט מפחדת ממנו. אני לא אוהבת אותו. ברצינות. הוא לא נותן לי חופש בחירה. מכריח אותי לבוא אליו, צועק עליי כל פעם שאני אומרת לו שאני צריכה ללכת בשביל המד"צים. נותן לי להרגיש לא בטוחה. אני לא רוצה בכך. בבקשה, תעזרו לי. תעזרו לי לעצור את הדמעות. ואת הפחד. ממוות. מאבא.
אבל הילדים כבר לא מתרגשים, והם בהחלט סה"כ מאושרים איתו ואוהבים אותו. (את כנראה מאוד דומה לאבא אם את יותר מכולן מצליחה "לגעת" להרגיז אותו