אני חדשה כאן. ערב טוב לכולם!!!
טוב, הסיבה למה אני כאן היא כנראה אותה הסיבה שמאחדת את כל המשתתפים (לרוב משתמשות) בפורום הזה: מה שהם קוראים לו "הריון בסיכון" אני בת 25 וקצת וזהו הריוני הראשון-הריון לא צפוי, לא מתוכנן, מפתיע אך יחד עם זאת מאוד מאוד רצוי. אני אסביר: פשוט במהלך השנים האחרונות התגלה בבדיקות שעברתי שאני בעלת שחלות פוליציסטיות ולפי מה שאמרו לי מספר רופאי נשים הסיכוי שאני אכנס לבריון "כדרך טבע" הוא מאוד מאוד מאוד נמוך... ארבעה חודשים בערך מאותו היום גיליתי שאני בהריון!!! לא היה גבול לשמחתי שלי ולשמחת בעלי. הרי כל כך רצינו הריון טבעי וספונטני... היום אני בשבוע ה26, העובר שבתוכי גדל ומתפתח והופך להיות יותר ויותר פעיל מיום ליום-רונאלדו של ממש!!! ויחד עם ההתפתחות שלו הולך ומתקצר צוואר הרחם אצלי. בשבוע 23 הושפזתי עם מחיקה של 60% ואני מחכה לבדיקת אולטראסאונד ביום שלישי הקרוב על מנת לראות מהו מצבו היום. כמו כן יחד עם כל ההתפתחויות האלה עולה גם התדירות של התקשויות הבטן וכאבים בגב התחתון (לפי מה שהבנתי מדובר בצירי ברקסטון, נכון?). וזהו, בינתיים אני בבית, משתדלת לרתק את עצמי למיטה, למרות שזה מאוד לא קל ומתפללת לעבור לפחות עוד חודשיים בשלום. בדומה לכלל משתתפי הפורום אני מאוד מקווה למצוא כאן בית חם, קצת רוגע ומידע רלוונטי. תודה לכן מראש על התמיכה.
טוב, הסיבה למה אני כאן היא כנראה אותה הסיבה שמאחדת את כל המשתתפים (לרוב משתמשות) בפורום הזה: מה שהם קוראים לו "הריון בסיכון" אני בת 25 וקצת וזהו הריוני הראשון-הריון לא צפוי, לא מתוכנן, מפתיע אך יחד עם זאת מאוד מאוד רצוי. אני אסביר: פשוט במהלך השנים האחרונות התגלה בבדיקות שעברתי שאני בעלת שחלות פוליציסטיות ולפי מה שאמרו לי מספר רופאי נשים הסיכוי שאני אכנס לבריון "כדרך טבע" הוא מאוד מאוד מאוד נמוך... ארבעה חודשים בערך מאותו היום גיליתי שאני בהריון!!! לא היה גבול לשמחתי שלי ולשמחת בעלי. הרי כל כך רצינו הריון טבעי וספונטני... היום אני בשבוע ה26, העובר שבתוכי גדל ומתפתח והופך להיות יותר ויותר פעיל מיום ליום-רונאלדו של ממש!!! ויחד עם ההתפתחות שלו הולך ומתקצר צוואר הרחם אצלי. בשבוע 23 הושפזתי עם מחיקה של 60% ואני מחכה לבדיקת אולטראסאונד ביום שלישי הקרוב על מנת לראות מהו מצבו היום. כמו כן יחד עם כל ההתפתחויות האלה עולה גם התדירות של התקשויות הבטן וכאבים בגב התחתון (לפי מה שהבנתי מדובר בצירי ברקסטון, נכון?). וזהו, בינתיים אני בבית, משתדלת לרתק את עצמי למיטה, למרות שזה מאוד לא קל ומתפללת לעבור לפחות עוד חודשיים בשלום. בדומה לכלל משתתפי הפורום אני מאוד מקווה למצוא כאן בית חם, קצת רוגע ומידע רלוונטי. תודה לכן מראש על התמיכה.