מישהי לרגע
New member
אני חושבת שזה הפורום המתאים
שלום, אני בחורה כבת 18, שמיניסטית, ודי סטנדרטית...
אני כבר המון זמן מתלבטת אם לכתוב פה, (או לפרוק פה) ולשתף בסיפור האישי שלי...
הוריי התגרשו לפני בערך עשור, כשהייתי בת 8... לעולם לא אשכח את הלילה הזה, היו המון צעקות בבית בין ההורים, כאשר הוא סיפר לה שיש לו מישהי אחרת, אחותי הגדולה שהייתה אז בת 14 לקחה אותי, את אחותי הקטנה (5) ואחי הקטן שהיה רק בן שנה וחצי אליה למיטה, ניסתה לשמור עלינו מהצעקות, שלא נהיה לבד, שלא נפחד, והיינו רק ילדים, לא הבנו מה קורה... רק שההורים רבים...
הוא עבר לגור עם החברה, היה מסונוור מאהבה, קנה לה מה שהיא רוצה, כמעט שכח מאיתנו עד שאחד מאיתנו עבר טראומה, והוא קלט שאנחנו הדבר הכי חשוב לו וחזר להיות איתנו בקשר חזק יותר...
הם ניפרדו לאחר תקופה דיי ארוכה (היות והוא הבין שהיא עורב) והיה שקט כשנה.
בתקופה האחרונה הוא הכיר בחורה... הבחורה סבבה והכל, אבל נראה שהוא לוקח אותנו, ילדיו, כמובן מאליו, נראה כאילו ההעדפה הראשונה שלו, זו החברה שלו, אחריה הילדים שלה, ורק אז אנחנו נכנסים למערכה, זה מתבטא בכך שאותה הוא יחבק וינשק מול עיננו עשרות פעמים בערב אחד, ולנו רק נשיקת שלום ופרידה. (אני לא מבקשת שינשק אותנו כל כך הרבה, אבל שיצניע את אהבה שלו, ויש המון אנשים שלא מראים אהבה אינטימית במקום דיי "ציבורי")
וזה מתבטא בכך שבבית שלו, שאנו אצלו בסופש, הוא ישן איתה ועם ילדים שלה במיטת הפאר, בזמן שלי אין מקום ואני נאלצת לישון על הריצפה כדי שלאחיי הקטנים תהיה מיטה...
בשבועיים האחרונים הם השכירו דירה, שאמורה להיות גם שלנו... אבל היא לא, יש שני חדרים גדולים לשני הילדים שלה, ולי ולאחיי חדר אחד ביחד...
לפעמים מרגיש לי שנשים מנצלות אותו לטובתן X:
כרגע אני בנתק עם אבי, מפאת הכעס על המצב, מפאת האינטילגנציה הריגשית שלו ששואפת לאפס, מפאת זה שלא באלי להיפגע שוב מצידו...
נראה שהוא ממש שם אותנו בעדיפות שניה... כאילו היא כל עולמו, ואנחנו 4 אנשים קטנים שפחות חשובים לו כמוהה....
אני מנסה להבין, האם הוא בכלל שם לב למצב שהוא יצר פה? האם לדעתכם אני מגזימה? או שההתנהגות מקובלת לגמריי ואני צריכה פשוט להשלים עם המצב בלי לדבר איתו לגבי זה?
אני אפילו לא יודעת אם הוא באמת אוהב, הוא רק הוציא עלי כסף, אף פעם לא הראה אהבה אמיתית... אף פעם לא דיבר איתי עם נושאים שאינם חלק מהלימודים שלי... אף פעם לא התעניין בחיי האהבה שלי... הוא אפילו לא יודע שפיתחתי תסביכי אלקטרה בעקבות מאורעות העבר...
הפסקתי לקבל ממנו עזרה כלכלית, מבחירה, אני שלמה עם זה ומרגישה מצויין, ועדיין קשה לי עם המצב הזה שיש לי אבא שלא יודע להראות אהבה ולדבר איתי לא רק על כמה קיבלתי במתמטיקה או ביולוגיה...
ואני מצטערת על הניסוח הנוראי X: זה נכתב בזמן סערת רגשות... ואני בטוחה ששכחתי לכתוב כמה דברים אבל הרוב פה.
תודה רבה על ההקשבה!!!
המתבגרת שלא רוצה להתבגר.
שלום, אני בחורה כבת 18, שמיניסטית, ודי סטנדרטית...
אני כבר המון זמן מתלבטת אם לכתוב פה, (או לפרוק פה) ולשתף בסיפור האישי שלי...
הוריי התגרשו לפני בערך עשור, כשהייתי בת 8... לעולם לא אשכח את הלילה הזה, היו המון צעקות בבית בין ההורים, כאשר הוא סיפר לה שיש לו מישהי אחרת, אחותי הגדולה שהייתה אז בת 14 לקחה אותי, את אחותי הקטנה (5) ואחי הקטן שהיה רק בן שנה וחצי אליה למיטה, ניסתה לשמור עלינו מהצעקות, שלא נהיה לבד, שלא נפחד, והיינו רק ילדים, לא הבנו מה קורה... רק שההורים רבים...
הוא עבר לגור עם החברה, היה מסונוור מאהבה, קנה לה מה שהיא רוצה, כמעט שכח מאיתנו עד שאחד מאיתנו עבר טראומה, והוא קלט שאנחנו הדבר הכי חשוב לו וחזר להיות איתנו בקשר חזק יותר...
הם ניפרדו לאחר תקופה דיי ארוכה (היות והוא הבין שהיא עורב) והיה שקט כשנה.
בתקופה האחרונה הוא הכיר בחורה... הבחורה סבבה והכל, אבל נראה שהוא לוקח אותנו, ילדיו, כמובן מאליו, נראה כאילו ההעדפה הראשונה שלו, זו החברה שלו, אחריה הילדים שלה, ורק אז אנחנו נכנסים למערכה, זה מתבטא בכך שאותה הוא יחבק וינשק מול עיננו עשרות פעמים בערב אחד, ולנו רק נשיקת שלום ופרידה. (אני לא מבקשת שינשק אותנו כל כך הרבה, אבל שיצניע את אהבה שלו, ויש המון אנשים שלא מראים אהבה אינטימית במקום דיי "ציבורי")
וזה מתבטא בכך שבבית שלו, שאנו אצלו בסופש, הוא ישן איתה ועם ילדים שלה במיטת הפאר, בזמן שלי אין מקום ואני נאלצת לישון על הריצפה כדי שלאחיי הקטנים תהיה מיטה...
בשבועיים האחרונים הם השכירו דירה, שאמורה להיות גם שלנו... אבל היא לא, יש שני חדרים גדולים לשני הילדים שלה, ולי ולאחיי חדר אחד ביחד...
לפעמים מרגיש לי שנשים מנצלות אותו לטובתן X:
כרגע אני בנתק עם אבי, מפאת הכעס על המצב, מפאת האינטילגנציה הריגשית שלו ששואפת לאפס, מפאת זה שלא באלי להיפגע שוב מצידו...
נראה שהוא ממש שם אותנו בעדיפות שניה... כאילו היא כל עולמו, ואנחנו 4 אנשים קטנים שפחות חשובים לו כמוהה....
אני מנסה להבין, האם הוא בכלל שם לב למצב שהוא יצר פה? האם לדעתכם אני מגזימה? או שההתנהגות מקובלת לגמריי ואני צריכה פשוט להשלים עם המצב בלי לדבר איתו לגבי זה?
אני אפילו לא יודעת אם הוא באמת אוהב, הוא רק הוציא עלי כסף, אף פעם לא הראה אהבה אמיתית... אף פעם לא דיבר איתי עם נושאים שאינם חלק מהלימודים שלי... אף פעם לא התעניין בחיי האהבה שלי... הוא אפילו לא יודע שפיתחתי תסביכי אלקטרה בעקבות מאורעות העבר...
הפסקתי לקבל ממנו עזרה כלכלית, מבחירה, אני שלמה עם זה ומרגישה מצויין, ועדיין קשה לי עם המצב הזה שיש לי אבא שלא יודע להראות אהבה ולדבר איתי לא רק על כמה קיבלתי במתמטיקה או ביולוגיה...
ואני מצטערת על הניסוח הנוראי X: זה נכתב בזמן סערת רגשות... ואני בטוחה ששכחתי לכתוב כמה דברים אבל הרוב פה.
תודה רבה על ההקשבה!!!
המתבגרת שלא רוצה להתבגר.