תגובות תחת מתקפה
יש פספוס מסויים בדיון לטעמי, מכיוון שהמתקפה הייתה כללית, וחסויה נמנעה מלהיכנס לפרטים מסיבות השמורות עימה. באופן אישי אני לא נוטה להיכנס לדברים מהסוג הזה, ולכן לא הגבתי, היה לי חסר מאד לדעת מה בדיוק קרה שם ומה היו הגורמים שדחפו את חסויה לצאת בכעס שכזה. לי קשה לנהל דיון כשאני לא יודעת על מה הוא מתנהל. הפריעה לי מאד ההכללה, הפריעה לי קטיעת הדיון מתוך החשש להחשף (ולא - אני לא טוענת שהיא צריכה להחשף אם זה מפריע לה), מפריעה לי ההתנהלות של לזרוק פצצה ולברוח. ולכן לא הגבתי. בתמצית - הדיון לא מוצה. האם מישהו היה מטופל? אני הייתי מטופלת מספר פעמים בידי עובדים סוציאלים, באופן פרטי, בלי קשר לתפקיד שלי. אני יכולה לומר שההתנסות הזאת העשירה אותי מאד כמטפלת, לבוא לפגישה השבועית ולשבת על הכיסא השני. זה לא קל להיות מטפל, העמדתי את המטפלים שלי במניפולציות לא פשוטות, העמדתי אותם במבחנים, מתוך האישיות שלי והקשיים שלי ולא תמיד הם ידעו איך לצאת ממני, כעסתי לפעמים, הרגשתי לפעמים מותקפת, לא מובנת, אבל הרי זה חלק מהטיפול לבוא ולחזור שוב ושוב, על מה שמילדות פצע אותי. בתור אחת שישבה על שני הכיסאות המתקפה של חסויה נראית לי עוד יותר בעייתית, כי אני מרגישה שהיא באה ואמרה לי: "את חרא - כי את עו"ס. למה? ככה!" והלכה, ולי קשה עם זה. ואני שאלתי את עצמי (שוב מתוך ההתנסות הכפולה) על מה בדיוק מדובר, איך יתכן ששורה של מטפלים בזה אחר זה, נוהגים בצורה כמעט פלילית? האם יש משהו בחסויה עצמה? תגובות מנומקות ושכלתניות? אני לא אוהבת את זה ולא אגרר לזה. ולכן עקבתי אחרי השירשור מרחוק. כשמתקיפים אותי, אני אוהבת שנשארים להתבוסס איתי בבוץ, עד שמפציע האור. ודיון? אנחנו יכולים לפתוח שישור חדש בנושא של תגובות תחת מתקפה, בלי קשר לחסויה. במה שקשור לחסויה, הדיון היה מתפתח רק אם הייתה נשארת, בלעדיה הוא עקר וחסר טעם. ושוב, אני חייבת להדגיש, חסויה החליטה שלא להמשיך ולהסביר את עצמה מתוך חשש מזיהוי, אני מצדיקה את החשש שלה, ואם חשיפה תפגע בה, עליה להשמר מכך. לי, באופן אישי, פשוט קשה להיענות להזמנה מסוג כזה.