ונגמר תומר דיזינגוף סנטר יש שהם הרבה דברים יפים של הפלוידז והאמת שחיפשתי גם של הדרק סייד אמרתי לעצמי הלוואי שייצרו חשבתי שאין דבר כזה אם הם ייבאו , אני מזנקת עם ציפורניים שלופות
אבל אני אישית לא אוהב דברים כאלו. אני רואה בזה מסחור רציני, ואם יש משהו שאני שונא שלהקות עושות זה התמסחרות. הגבול שלי נגמר בפוסטרים וחולצות. אני רואה בדברים כמו שרשראות, מחזיקי מפתחות, מחברות, ועוד מיני פריטים כמסחור וכניצול של המוזיקה לצורך יצירת כסף.
בסך הכול העניין שלהם ממש לא בכסף, אולי העניין באגו, כבוד, שטויות של ילדים קטנים אבל לא בכסף. והם לא כאלו ממוסחרים, לא נראה לי שבכלל אכפת להם מכל הדברים האלו. אז המצב בסדר בסך הכול
אין שחור ולבן יכול להיות גם אפור. אם המסחור הוא ברמה נמוכה (לא כמו בריטני\אשר\סאבלימינל) אז זה עוד איך שהוא בסדר. אם הלהקה לא מאבדת את עצמה, עדיין נאמנה למוזיקה שלה ,למה שהיא ,ולא הולכת על פי אופנות ומה שהקהל רוצה אז המצב טוב למרות נניח שהיא ממוסחרת. והגעתי למסקנה שעצם זה שמרכז הכובד במוזיקה עבר כולו לארצות הברית פשוט הרס את המוזיקה. התרבות האמריקאית הפכה את המוזיקה שלה כמו כל דבר אחר אצלה לעוד מוצר צריכה.
כמה שילמת זה מעניין אותי...ושנית את השרשרת של הדרק סייד אין לי אבל אני יכול להשיג לי יש כובע שקניתי בתל אביב כמו זה שהיה למייסון בשנות השבעים ויש הרבה תמונות שלו עם הכובע הזה...