כה ציפיתי ליום
New member
אני ידועת שתקרא את מה שכתבתי פה
אבל אני רוצה לשמוע דעות אובייקטיביות. לפני כמה חודשים, הכרתי דרך הנט מישהו. אני לא יכולה להתחיל אפילו לתאר אותו. הכרנו במקרה,ושנינו שונאים הכרות דרך הנט, אבל כבר לא היה מה לעשות, נכנסנו לתוך זה חזק מאוד. בחיים לא פגשתי במישהו שיש בו כל כך הרבה תכונות מיוחדות והאמת שאף פעם לא ממש יכלתי להצביע על כמות כל כך גדולה של דברים שאני אוהבת אצל מישהו כמו שאני יכולה בשנייה למצא אצלו. הוא טוב וחם ומתוק והכל. אבל לא התראינו עדיין. כל פעם קרה משהו. לפני חודש היינו אמורים להפגש- עוד נסיון. כל כך חיכיתי לזה. כל היום. בשש בערב אחרי יום שלם של ציפייה הסתבר לי ששוב הפגישה לא תתקיים והוא נאלץ לסוע. בהתחלה התכתבנו במיילים כל יום והם היו מדהימים. לא הייתה בכלל שאלה,כל כך נתפסתי עליו שלא היה סיכוי שאני לא מחכה לו. אחרי שבועיים הוא היה אמור לחזור אבל ברגע האחרון גם זה התבטל- הוא פשוט נעלם ארבעה ימים עד שיכל להסביר לי. חיכיתי עדיין. אמרתי לאנשים שאני תפוסה ולא יכחלתי לשלוט כבר במחשבות של איך ייראו חיי לצתידו, ממש היסחפות... הרי לא פגשתי אותו מעולם. הרגשתי כמו פסיכית, אבל לא יכלתי להרפות מזה. אתמול בערב הייתה הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי די. את לא מכירה אותו, את רוצה להכיר , אבל את לא. את הוזה, זה קשר וירטואלי, אפילו בטלפון לא דיברנו. אז בחנתי אפשרות, אפשרות של סתם בחור חמוד שנתקלתי בו.לפני זה הייתי מתחיל לבכות בכל פעם שהתחילו איתי כי זה לא עניין אותי וזה לא היה הוא... רציתי להציל את עצמי מלהפגע ומלצאת מדעתי בעיקר. ברור שפגעתי בבחור, ובעצם, איך לא, גם אני הייתי נפגעת אם היו אומרים לי שמחכים לי ולא היו מחכים. אבל כן חיכיתי, שלושה חודשים חיכיתי לו. רציתי להמשיך באמת! אבל לא יכלית להרשות את זה לעצמי, זה לא היה הגיוני.התחקתי את הרגש. כל מה שאני אומר לו, לא משכנע אותו, מבחינתו שיקרתי לו. אני כבר כל היום לא עושה כלום, לא מסוגלת. כועסת על כולם, לא מדברת עם אף אחד, אני לא אני. בעצם, הוא לא יודע שמה שעשיתי היה רחוק משקר או בגידה, ניסיתי לשמור על עצמי כי חשבתי שאין סיכוי יותר ולא רציתי להשלות את עצמי, לאנשים שאני אוהבת אני עושה הכל, כמו שעשיתי בחודשים האחרונים. אני רוצה לתת לו הכל במיוחד עכשיו כשקשה לו. אבל הוא כבר לא רוצה את רוצה את זה.לא ממני אני רוצה רק לראות את הפנים שלו, אין לו פנים. אין לו גוף. אני רוצה שייראה אותי, מי אני באמת.אי בחיים לא אפגע בכוונה במשיהו כל כך יקר.איך אני מסבירה לו עד כמה זה שולי ולא חשוב ושבחיים לא הייתי עושה משהו בשביל לפגוע בו. אוח, יצא ארוך, ובטח מבולגן. זה כי הכל מבולגן לי. אני עייפה כבר, אין לי כוח להתחנן בפניו שיסלח לי. אם הוא היה מכיר אותי הוא היה יודע שאפשר לסלוח על הכלום הזה בשנייה כי זה באמת כלום.
אבל אני רוצה לשמוע דעות אובייקטיביות. לפני כמה חודשים, הכרתי דרך הנט מישהו. אני לא יכולה להתחיל אפילו לתאר אותו. הכרנו במקרה,ושנינו שונאים הכרות דרך הנט, אבל כבר לא היה מה לעשות, נכנסנו לתוך זה חזק מאוד. בחיים לא פגשתי במישהו שיש בו כל כך הרבה תכונות מיוחדות והאמת שאף פעם לא ממש יכלתי להצביע על כמות כל כך גדולה של דברים שאני אוהבת אצל מישהו כמו שאני יכולה בשנייה למצא אצלו. הוא טוב וחם ומתוק והכל. אבל לא התראינו עדיין. כל פעם קרה משהו. לפני חודש היינו אמורים להפגש- עוד נסיון. כל כך חיכיתי לזה. כל היום. בשש בערב אחרי יום שלם של ציפייה הסתבר לי ששוב הפגישה לא תתקיים והוא נאלץ לסוע. בהתחלה התכתבנו במיילים כל יום והם היו מדהימים. לא הייתה בכלל שאלה,כל כך נתפסתי עליו שלא היה סיכוי שאני לא מחכה לו. אחרי שבועיים הוא היה אמור לחזור אבל ברגע האחרון גם זה התבטל- הוא פשוט נעלם ארבעה ימים עד שיכל להסביר לי. חיכיתי עדיין. אמרתי לאנשים שאני תפוסה ולא יכחלתי לשלוט כבר במחשבות של איך ייראו חיי לצתידו, ממש היסחפות... הרי לא פגשתי אותו מעולם. הרגשתי כמו פסיכית, אבל לא יכלתי להרפות מזה. אתמול בערב הייתה הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי די. את לא מכירה אותו, את רוצה להכיר , אבל את לא. את הוזה, זה קשר וירטואלי, אפילו בטלפון לא דיברנו. אז בחנתי אפשרות, אפשרות של סתם בחור חמוד שנתקלתי בו.לפני זה הייתי מתחיל לבכות בכל פעם שהתחילו איתי כי זה לא עניין אותי וזה לא היה הוא... רציתי להציל את עצמי מלהפגע ומלצאת מדעתי בעיקר. ברור שפגעתי בבחור, ובעצם, איך לא, גם אני הייתי נפגעת אם היו אומרים לי שמחכים לי ולא היו מחכים. אבל כן חיכיתי, שלושה חודשים חיכיתי לו. רציתי להמשיך באמת! אבל לא יכלית להרשות את זה לעצמי, זה לא היה הגיוני.התחקתי את הרגש. כל מה שאני אומר לו, לא משכנע אותו, מבחינתו שיקרתי לו. אני כבר כל היום לא עושה כלום, לא מסוגלת. כועסת על כולם, לא מדברת עם אף אחד, אני לא אני. בעצם, הוא לא יודע שמה שעשיתי היה רחוק משקר או בגידה, ניסיתי לשמור על עצמי כי חשבתי שאין סיכוי יותר ולא רציתי להשלות את עצמי, לאנשים שאני אוהבת אני עושה הכל, כמו שעשיתי בחודשים האחרונים. אני רוצה לתת לו הכל במיוחד עכשיו כשקשה לו. אבל הוא כבר לא רוצה את רוצה את זה.לא ממני אני רוצה רק לראות את הפנים שלו, אין לו פנים. אין לו גוף. אני רוצה שייראה אותי, מי אני באמת.אי בחיים לא אפגע בכוונה במשיהו כל כך יקר.איך אני מסבירה לו עד כמה זה שולי ולא חשוב ושבחיים לא הייתי עושה משהו בשביל לפגוע בו. אוח, יצא ארוך, ובטח מבולגן. זה כי הכל מבולגן לי. אני עייפה כבר, אין לי כוח להתחנן בפניו שיסלח לי. אם הוא היה מכיר אותי הוא היה יודע שאפשר לסלוח על הכלום הזה בשנייה כי זה באמת כלום.
