אני יודעת שאני לא שייכת לכאן

[motzi]

אני יודעת שאני לא שייכת לכאן

מפאת המציאות ..אבל במהות.. אני בהריון בשבוע ה12 ,אני בת 34 ורציתי לחלוק אתכם מחשבות. אני ובן זוגי לא רצינו ילדים עכשיו(ואני מקווה שלא תכנו אותי חלשת אופי) אמרנו בגדול שיהיו מתישהוא אבל לא עכשיו,לא בעוד שנה ולא בעוד 5... תמיד העניין נראה לנו כמו צביעות אחת גדולה,הורים מרוטי שערות וטרוטי עיניים שרואים שהם סובלים בתוך תוכם אבל עדיין מתעקשים לקרא לזה-"אושר גדול".אנחנו הזוג היחידי, אני חושבת שיש לו כבר דכאון לפני לידה וסביר שגם אחרי.ואם אתן/ם שואלים את עצמיכן/ם אז למה?? --- כי פחדנו לחכות ולראות בסוף שלא נוכל ..כי אם נחכה אז לא נעשה! אנחנו לא מתחברים לכל הטקסיות מסביב,להתרגשות-מחכים עד הרגע שלא תהיה ברירה כדי להודיע לאנשים ע"מ לא לקבל הערות והתרגשויות -לא מרגישים נרגשים(רק לחוצים) לא מרגישים שמזלנו טוב(וזה לרופא שבדק אותי אתמול ואמר לי מזל טוב) לא רוצים את המבטים המתרגשים של ההורים,לא רוצים עיצות ולא לשמוע מנסיון אחרים.אם ניתן היה לעבור את החוויה בחו"ל הרחק מכולם -זו בהחלט היתה הבחירה שלי! לא מעוניינת לעבור את "חווית" הלידה ,לא רוצה שהגוף שלי ישתנה,לא רוצה להשמיןולא רוצה להיניק! כשהעזתי לשתף חברה טובה (עוד לפני ההריון) בתחושתי ,השיחה הסתכמה בזה שאלי עדיף שאני אלך לדבר עם בעל מקצוע(ולא שיש לי משהו נגדם) ע"מ לברר את תחושותי! (אני יכולה להבין אותה-חברה הכי טובה והכל נאמר ברוח טובה) אבל מדוע?. מכיוון שאני לא בתחומי הנורמה החברתית?? אז במהות אני מאוד איתכן/ם-ואם מישהו היה אומר לי היום שאין בעיה להביא ילדים גם בגיל 60...לא הייתי מעיזה להכנס להריון היום. מבחינתי החיים יפים בלעדיהם,הזוגיות שלנו טובה ,לא חסרים לנו תכנים ולא עניין בחיים. הפחד הגדול שתינוק היום רק יפר את האיזון הטוב ביני לבין בעלי! זהו קצת שפכתי את הלב מקווה שלא התייאשתן/ם ...מהאורך אם יש בנות נוספות במצבי -אשמח לשמוע תגובות תודה ויום נעים לכולם מוצי

 

[Kalla]

הבעיה היחידה שלי עם דברייך

היא רגשות התינוק שיוולד לך. לא יודעת איך והאם זה אפשרי, אך במקומך הייתי עושה הכל כדי לא להעביר לו את תחושותייך השליליות כלפיו וכלפי כל מה שהוא מייצג עבורכם, כולל הליכה לייעוץ. הוא לא אשם שהחלטתם להוליד אותו ויש לו זכות לקבל הורים אוהבים שמשדרים לו שהוא אהוב ורצוי.

 

[motzi]

כמובן שהתינוק לא יספוג כלום

אני יודעת שברגע שהוא יוולד אני אתן לו עולם ומלואו כי כזאת אני,אני לעולם לא אעביר את תחושותי אליו..לכן אני מרשה לעצמי לפרוק פה-אין סיכוי שהוא יחוש לא נאהב ולא מושקע. אני מוחה על הטקסיות והאקסטרה התרגשות ועל הנורמות החברתיות שכולנו "צריכים" לעבוד על פי הן-- להתרגש כשכולם מתרגשים,לבכות כשכולם בוכים..כי ככה מצפים ! אתמול עשיתי בדיקת שקיפות עורפית..שבה רואים כבר ממש עובר(ולמרות שהוא בגודל 5ס"מ) במוניטור הוא נראה גודזילה , הרופא במהלך הבדיקה (לתומו חשב שאני כמו הזוג שהיה לפני שיצאו מתרגשים עד דמעות) טרח לנסות לרגש אותי במשפטים כמו-"והנה היד והנה הוא עושה שלום לאמא"...וכהנה וכהנה.. אני לא ידעתי איך לאכול את זה ,א'- אני עדיין לא אמא,ב'- יותר נילחצתי מאשר התרגשתי ולא היה לי שום חשק לשחק את משחק המתרגשת שכ"כ מצפים ממני לשחק! אז הרופא היה קצת המום ממני ולא ממש התכוונתי אבל אני מסרבת לשחק את המשחק כשלא מתחשק לי . ועל זה גם דיברתי-קשה לי עם "כללי המשחק החברתיים" מעבר לזה שהורות באופן כללי היא קשה להתמודדות. אדם שהיה אחראי רק לעצמו עד עכשיו(ולשלושת הילדים ההולכים על 4 אצלינו) צריך פתאום להיות אחראי על מישהו אחר ולזמן בילתי מוגבל!(ושלא תבינו לא נכון אני אדם אחראי מאין כמוהו) ושוב צר לי על האורך מוצי

 

[sendi06]

תגידי, את אפויה בראש?../images/Emo46.gif

יש לך מושג מה נשים עוברות היום כדי להביא ילד לעולם? יש לך מושג מה זה לעשות זריקות בוקר וערב, לרוץ למעקב זקיקים, להיכנס לחדר ניתוח, הרדמה מלאה ושואבים ממך ביציות? יש לך מושג מה זה להביא ילד שלא בדרך הטבע? אז איך אומרים? אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים... תשמחי על מה שקיבלת ואולי אם תבואי לביקור קטן בפורום פוריות תגלי איזו מתנה יש לך ברחם!

 

[motzi]

למה את מסתובבת בפורומים לא לך

זה תמיד מסקרן אותי העניין הזה... את לא מזדהה ,את לא מבינה, אל תשתתפי בפורום הזה-פשוט מאוד ואני לא ארד לרמת ויכוח או קנטרנות!

 

[Arfilit]

במצב שאת מתארת

אני מודה שאני לא הייתי מחליטה ללדת. את נשמעת כל כך רחוקה מזה. כל כך לא רוצה. ולגבי עצת החברה - אולי היא לא כל כך מופרכת - אני דווקא הייתי שוקלת לבדוק למה אני מחליטה לעשות משהו - שהוא כל כך משנה חיים וכל כך דרמטי ועם כל כך הרבה משקל בעתידי - למרות שעל פניו ברור שממש ממש לא בא לי לא מתאים לי ולא נראה לי שאני רוצה לעשות אותו.

 

[mary26]

נכון מאוד!

גם אני קיבלתי את הרושם הזה. למה סתם להביא חיים חדשים לעולם,אם לא רוצים בזה באמת,אם זה באמת לא בא מכל ה-

צריך לעשות טוב," חושבים" לפני שלוקחים החלטה כזאת....

 

[motzi]

אני מסכימה לגבי התייעצות עם בעל

מקצוע -יכול להיות שזה יעזור לי ולבין זוגי להבין יותר טוב לקראת מה אנחנו הולכים.אני ממש לא שוללת התייעצות,לפעמים זה דבר מאוד חיובי. ההחלטה להביא ילד לעולם(שלא היתה קלה כמו שהבנת) היתה קשה . הנחנו את הדברים על המאזניים והפחד שיום יבוא ונרצה אותם(וגם תמיד אמרנו שהם יהיו מתי שהוא) הכריע..ולכן אנחנו היום לקראת בואו של ילד. אנחנו מודעים לחלוטין לתהליך קבלת ההחלטות שלנו אבל זה לחלוטין לא מרגיע. ושוב ואני לא רוצה להלאות...היה הרבה יותר קל אם החברה היתה עוזבת אותנו במנוחה בזמן התהליך.(עוד לא הגענו לשלב כי לא סיפרנו אבל אני רואה נשים בהריון בעבודה וכו..) תודה על התגובות מוצי

 

[Arfilit]

תראי -

במהלך ההריון שלי - היה לי מאוד קשה למשל עם החודרנות של החברה. השאלות המטורפות - שאיש לא היה מעז לשאול אותי אם לא הייתי בהריון (מה זה עניינם כמה עליתי כבר במשקל? למה כל אחד ובמיוחד כל אחת צריכים לדעת על תופעות הלוואי שלי (שלמזלי לא היו כמעט)? למה כל אחד צריך להעיר על איך אני נראית בהריון?). עוד יותר היה לי קשה עם זה שהרבה אנשים חושבים שזה לגיטימי לגעת בבטן של אישה בהריון. הייתי מתחרפנת - וגם מגיבה באלימות (מילולית) בחלק מן המקרים. במהלך ההריון עברתי תהליך בו הבנתי, שבסך הכל, הכוונה היא טובה. אנשים מרגישים שקורה לי משהו גדול וחשוב, שהם (ובמקרה שלי - גם אני) תופסים אותו במשהו מאוד חיובי - והם רוצים להשתתף אתי בזה. להראות לי שאיזה יופי ושהם רואים שאיזה יופי. אז השתדלתי להפסיק להתרגז. לא תמיד היה קל - אבל ככל שהזמן חלף - זה נהיה לי קל יותר. כי הכוונה היתה בד"כ באמת טובה. אז למה לכעוס? נראה לי שזה דומה במצב שלך. הרופא למשל, חשב שבדומה לרוב המטופלות שלו - את שמחה במצבך - ורצה להראות השתתפות בשמחה. מהראש - אין מה לכעוס על זה. מהבטן - אני יכולה להבין מה את מרגישה.

 

[efroch99]

מה שאת מתארת

קורה לי לפעמים בחלומות הגרועים שלי. אני מוצאת את עצמי בהריון, ו - מה? אני? בהריון? לא רוצה! תוציאו אותי מזה! זה קשה כי הנעתם את התהליך ואין לעצור כבר את כדור השלג המתגלגל. זאת רכבת שאי אפשר לרדת ממנה. אני מבינה את האנטי שלך לתגובות החברה והציפיות. חברתי הטובה בדיוק היתה בהריון, וגם היא סלדה מכל ההתרגשות סביבה. וגם מזה שכל בן אדם הרשה לעצמו לגעת, ללטף, לשאול שאלות פולשניות (שמקבילות למישהו זר שמתחיל לשאול אותך מתי המחזור שלך או מתי עשית סקס לאחרונה, מבחינתי). אני מניחה שהתגובות שבודאי יבואו רק עוד יותר יגדילו את האנטי. אני מציעה לך להתחיל להכין תשובות מתוחכמות שיסתמו לאנשים את הפה (או יגרמו להם לפעור אותו בתדהמה) כבר עכשיו. יש לי כמה רעיונות כבר בעצמי. ו... גם אני חושבת שכדאי מאוד לדבר עם איש מקצוע, פשוט כדי שיהיה יותר קל ותהיי יותר שלמה עם הנושא. למרות שאת אומרת שתתני לילד הכל, ברור לך שמסרים תת-מודעים ותחושות כן עוברות לילדים. אז עדיף להתכונן נפשית.

 

[efroch99]

ובעניין התגובות

זה גם לשאר משתתפי הפורום - סיפרתי פה לא מזמן על בחורה שעובדת תחתי שנודע לי שהיא בהריון. אז אתמול מישהי אחרת מהחברה שאלה אותי אם היא הבחורה הזאת בהריון. אמרתי כן, ומיד, בלי לחשוב, יצא לי - איזה באסה. לקח לי כמה שניות לקלוט מה אמרתי! ואז הייתי צריכה להסביר שאני מתבאסת כי היא עובדת טובה וחבל לי לאבד אותה בלה בלה (כל זה גם נכון). מי שדיברתי איתה היתה טיפה מופתעת, אבל בסך הכל קיבלה את זה בסדר. יש אחרות שהיו הורגות אותי על דבר כזה אני חושבת.

 

[Arfilit]

ושוב אני נותנת את הצד השני -

בודאי שזה מפתיע שאת אומרת "איזה באסה" על משהו טוב שקורה למישהי אחרת. המשהו הטוב - הוא בעיניה. הציפיה - לפחות שלי - שאם קורה לי משהו טוב בעיני - ישמחו אתי בלי לשפוט את זה דרך עיני המתבונן. זה קצת מזכיר לי ויכוח עתיק ביני לבין בן זוגי היקר - ששונא פרחים, וחושב שזו מתנה מטופשת. אני לעומתו מתה על פרחים. סטיה - אם תרצו. לקח לי המון המון זמן להסביר לו (המון זמן) - שהשאלה היא לא מה הוא חושב על המתנה שהוא מביא לי אלא מה אני חושבת עליה. כי היא בשבילי. השאלה היא לא מה את חושבת על ההריון של חברתך לעבודה - אלא מה היא חושבת עליו. אם היא חושבת שזה משהו משמח - הרי שאכן תגובה של "איזה באסה" היא מפתיעה בעיני.

 

[efroch99]

את צודקת, ולכן

1. לשמחתי התגובה הזאת נאמרה לא בפני העובדת ההרה אלא בפני מישהי אחרת 2. זאת הייתה פליטת פה. בצורה מושכלת בחיים לא הייתי אומרת דבר כזה, כי זה בהחלט לא לעניין

 

[Arfilit]

הצעה לתגובה למלטפים

אני הייתי נחרדת מליטופי הבטן. פשוטו כמשמעו - נחרדת. יום אחד, עצרה לידי מישהי מהעבודה, ליטפה לי את הבטן, ואמרה: "אני מתה על הבטן שלך. רק לך יש בטן כזו." לא התבלבלתי, המשכתי אחריה לחדר הצילום, ליטפתי לה את התחת ואמרתי: "אני מתה על התחת שלך, רק לך יש תחת כזה...". לזכותה יאמר שהיא הבינה - ולא כעסה.

 

[QueenOfMagic]

אוי את גדולה!!

אהבתי...אבל ממש אהבתי.. אני בהחלט אשמור את זה לימים פחות משעשעים בחיי...

 

[Arfilit]

ועוד משהו -

על ההורים טרוטי העיניים - זה שמשהו קשה לי - לא אומר שאני סובלת ממנו. כבר יצא לי לאמר בכמה הזדמנויות - שאין עוד בן אדם בעולם - ולא משנה מה מקומו בחיי - שאני אקום בשבילו חמש פעמים בלילה (והיתה תקופה שזו היתה השגרה אצלנו) - ואפילו לא אכעס (אני כן אהיה עייפה. יהיה לי מאוד קשה. אני לבטח אקטר למחרת. אבל עד היום - נדמה לי שלא יצא לי לכעוס על הפעוטה שלי בענין הזה).

 

[motzi]

ערפילית וכל השאר

תודה על התגובות הכנות והמפורטות. אגב יש בהן מין הנחמה המרגיעה ,לשמוע על החוויות של מישהי שכבר עברה את זה (כל העניין עם התגובות החברתיות). אני מניחה שכשנגיע בזמן אמת להתמודדות עם הסובבים אותנו אנחנו נצטרך לספוג את מה שנוכל ולהדוף את מה שלא(אני יודעת שזה יעצבן אותי אבל זו רק הילדה המרדנית שבי).אולי באמת אני אכין מעכשיו תגובות בשרוול.. לגבי הלילות..והקימה הנה סיפור(ויחי ההבדל הקטן והמהותי): אספתי גורת חתולים בת יומה(לא הייתי מסוגלת לראות אותה גוססת לאחר שהאם נטשה אותה) במהלך הטיפול בה, הייתי צריכה לדאוג לחימומה באופן רציף ולהאכילה עם בקבוק קטן ומטרנה של חתולים(עם כל "הלחטא לשתוף להרתיח" ) כל ארבע שעות כולל בלילה. זה היה חודש וקצת שהתעוררתי עם שעון(כי זה לא תינוק שמתעורר בבכי) בארבע לפנות בוקר מידי לילה ע"מ להאכילה..ואח"כ לעודד אותה לעשיית צרכים. זה היה טיפול בתינוקת נטו אבל מהסוג החתולי. היא היתה מחוברת אלי 24 שעות כולל בעבודה בתוך סלסה סגורה עם בקבוק חם! אז כך שחוויה מינורית של אימהות עברתי ואין לי שום כעס ולא היה לי אליה, כי זה מין"איך שהעולם מתגלגל לו" מעין מובן מאליו ,זה מה יש ומתמודדים! סליחה שוב יצא ארוך תודה

 

[I s t a r]

אני מקבלת את זה שזו הבחירה שלך

אבל איני מבינה ונראה לי שלעולם לא אבין איך את יכולה לסחוב בתוך הגוף שלך משהו שאת כל כך לא רוצה וכל כך לא מתחברת אליו ושכל המניע שלך לעשותו הוא פחד - פחד במקום אהבה. הפחד מנצח במיקרים רבים - ואת בוודאי לא היחידה שמביאה ילד מתוך פחד - אולם אצלך בניגוד לאחרות אין הכחשה ואין הדחקה ואת מאוד מודעת למה שמניע אותך ולאיך שאת מרגישה... ולכן עוד יותר קשה לי שעם רמת מודעות כזו-בכל זאת בחרת ללכת נגד התחושה הטבעית שלך. רק בגלל זה הייתי גם אני מצטרפת להמלצה לדבר עם מישהו מיקצועי. בכל מקרה,שיהיה לך המון בהצלחה בכל מהלך עליו תחליטי.

 

[efroch99]

כל הכבוד לך

על הטיפול בחתולה! אני גם אספתי הרבה חתולים בחיי, אבל לרמת מסירות כזאת לא נדרשתי. זה ראוי להערצה בעיני.

 

[motzi]

תודה,היום היא חתולית לתפארת

מדינת ישראל,מפונקת משו משו.. ולגבי התייעצות עם בעל מקצוע אשקול וגם אשקול ברצינות. לגרוע זה לא יכול ,רק להוסיף!