אני יודעת שזה משתנה ובכל זאת...

[הילהל]

הרגשתי בהתחלה אי נוחות

שהלכה והתפתחה לכאב. כשהצירים היו כל 6 דקות לקחנו את יונתן לחברים שאצלם שהה כל הלידה והתחלנו לטייל. כשהכאב הפך בלתי נסבל הגענו לבי"ח. הכל היה תוך שיחות טלפוניות עם הדולה ש"שמעה את הצירים" והגיעה בדיוק 5 דקות אחרינו. אחד הסימנים הכי מובהקים ש"זה זה" אחרי הרבה צירי שווא - לא התחשק לי לשתף אף אחד פרט למי שחייב, ההתכנסות בתוך עצמי החלה והיתה מאוד בוטה.

 

[רוני של השלוש]

לא חושבת שממש הרגשתי

באף אחת מהלידות. ה"הרגשה" עצמה התחילה בלידה

הלידה השניה הפתיעה אותי בשבוע 38, ממש לא ציפיתי (האחרות ב-40 וכבר ממש רציתי ללדת).

 

[swann]

אצלי זה היה תהליך של יומיים

יום לפני הלידה הייתי עם צירים כל 10 דקות, לא כואבים אבל מכינים את הגוף. בבוקר הלידה חשבתי שהיא התחרטה ולא רוצה לצאת - הצירים נעלמו, נשאר רק הכובד והלחץ למטה. ואז ירדו המים ותוך שעתיים היא היתה בחוץ. היתה לי הרגשה באותו בוקר, שכן - היום זה קורה. למרות שנעלמו הצירים, הייתי משוכנעת שאני לא סוחבת עד למחרת. לא בגלל משהו מוגדר. וכמובן שאחרי ירידת המים לא היה לי ספק

 

[אמאשלטל]

שאלה לגבי הבריכה

אני צריכה ללדת היום (זה התאריך שלי!) ובינתיים עוד לא קרה כלום... אבל לא ניפחתי את הבריכה עדיין - איפה שמת אותה? זה לא תופס המון מקום? אני לחוצה מכל האופרציות שצריך להספיק לפני הלידה - כולל להקפיץ את הבייביסיטר לטל, בריכה, צינור, בית וכו'. והכי חשוב - שיהיה בהצלחה מתי שזה יגיע!

 

[ס ו ל ה]

נפחי גם נפחי, שתהיה מוכנה, וכן

היא תופסת מלא מקום אך עדיף לא להתעסק עם הניפוח מספיק עניין המיים. אני פשוט העברתי אותה כל פעם לחדר אחר לא יכולתי לסבול לראות אותה משום מה. וזה היה פרויקט למרות החדרים הענקיים אצלי בבית.בקושי עברה במשקופים ובין הדלתות זו היתה ההתעמלות היומית שלי.

 

[אמאשלטל]

טוב, אז נראה לי שננפח מחר..

פשוט הבת שלי מסתובבת כאן ותרצה לגעת ולשחק עם הבריכה ובגלל זה חשבתי שלא לנפח עדיין, אלא בזמן אמת

 

[mise]

עוד לא ניפחת? מצחיקה.

אצלי היא היתה מנופחת נדמה לי כבר מחודש שמיני. לא זוכרת אם בהתחלה או בסוף. היא אמנם גדולה, אבל זה היה נסבל מאוד לאור העובדה שזה רק ללידה. הילדה שיחקה איתה כל יום והיא היוותה אטרקציה. הייתי מכניסה אותה ושמה לה כדורים, או שמה את הבריכה באוף סייד כשהיא נשענת על המיטה והיא היתה עושה קפיץ קפוץ.

 

[rnati]

למה מחודש שמיני?

אני לא ראיתי סיבה לנפח לפני שבוע 37 כי רק מאז זה "בסדר" ללדת בבית. (האמת, עוד יומיים אני עוברת לשבוע 38 ועוד לא ניפחתי, אבל אני אנפח, מחר, מחרתיים

)

 

[mise]

כי אני בן אדם היסטרי.

סתם. עבדתי מהבית במשרה וחצי, הזמן היה לפני פסח והנקיונות (לא הפינישים של השבוע האחרון, אלא הנקיונות היסודיים יותר של הארונות והמגירות וכו'), הגדולה שאיתי וכו' וחששתי שלא אספיק לנפח אותה.

 

[דגת הבננה]

גם אנחנו ניפחנו רק בשבוע 37 מלא

והיא כזו גדולה ויפה וכייפית. אשים תמונה בהזדמנות. אנחנו יושבים בה בכיף שלושתינו והיא מחכה לרגע

 

[יוקטנה]

אני הופתעתי בירידת מים, כמו בראשון

בלי צירים, שתיהן בשבוע 38-9. אז בלידה השלישית הייתי בהיכון משבוע 38, וכל ערב הכנתי אוכל ובגדים לילדים למחר והלכתי לישון בידיעה שקמים בלילה ללדת... ככה במשך 5 שבועות שלמים (תלשתי את כל השערות בראש, בידיים ובשחי כבר מרוב עצבים) עד ל-42 6!

ואז סוף סוף התחילו צירים (אבל אחרי שעה כבר עוד פעם ירדו לי המים).

 

[אום נטע]

יש לי הרגשה שהתינוקת הנוכחית תצא

מוקדם מהתל"מ אבל אני מקווה שתחכה לפחות לשבוע 38. אישית - אני כבר מוכנה ... עם נטע לא ידעתי כי גרשו אותה ממני בלי לחכות לה: עשו לי זירוז 10 ימים לפני התל"מ בשל מיעוט מי שפיר (זו היתה אבחנה נכונה דרך אגב. כשכבר ירדו המים בסוף בסוף, כמעט ולא יצא כלום). אז יצא שלא הרגשתי איך מגיעים ללידה באופן טבעי.

 

[vashti72]

בהצלחה לכל הקרבות ללדת....

מעבר לזה באמת אין לי תובנות....

 

[רוני של השלוש]

את יודעת, היתה לי הרגשה כזו לאורך

כל ההריון עם תמר. הרגשה חזקה מאד ואפילו דיברתי אליה בסוף וביקשתי כל הזמן שתשאר בפנים עוד קצת רק עד 37 שבועות מלאים... לא התחשק לי ללדת בבית החולים. אז מרוב ההרגשות החזקות (שהיו גם פיזיות וגם רוחניות) והדיבורים (שכנראה עבדו קצת יותר מידי טוב), תמרי חיכתה עד התל"מ ורק אז יצאה

 

[דגת הבננה]

תודה ענקית ../images/Emo24.gif

לכולכן על השיתוף והעידוד. אני באמת מאחלת לעצמי שההערכת המשקל היתה לא מדוייקת והתינוקת לא גדולה כפי שחשבו וככה הכנסתי לעצמי לראש כדי לא לפחד