אני יודעת שזה
אבל...

sipor

New member
אני יודעת שזה../images/Emo32.gif אבל...

האמת.. כבר חודשיים כמעט אני בבית.. והיה לי די משעמם - גם עכשיו.. מדי פעם אני מוצאת את עצמי מקווה שביתי תשן קצת כדי שאוכל להיכנס לאינטרנט ולנוח ! אין לי תלונות היא טפו טפו טפו ישנה טוב והכל תקין, אבל מדי פעם אני די כועסת על עצמי שאני לא מספיק רוצה בערנותה , כלומר מעודדת את השינה שלה , כמובן שהיא לא ישנה אז אני משחקת איתה וכאלה אבל די הרבה אני מוצאת את עצמי מרדימה אותה. השאלה היא האם אני חריגה ? והדבר שהכי הורס אותי שגם לשירותים אני לא יכולה לגשת לבד.. אני חייבת שהיא תהיה איתי, כי אחרת היא בוכה אם היא מנמנמת או ערנית היא לא רוצה להיות לבד, למרות שהיא יכולה לשחק עם עצמה כל עוד היא רואה אותי? מה זה? היא רק בת חודשיים , שלא נדבר שמקלחת אני חייבת לחכות לאמצע הלילה שבעלי נמצא ולפעמים אני פשוט מתה לאחת כזאת.. בקיצור.. קשה קשה... הורג אותי שלקחו לי את העצמאות.. מתה לחזור לעבודה ומצד שני חוששת להשאיר אותה עם מטפלת או כל אחד אחר.. מה קורה לי ?!!! האם ירדתי מהפסים סופית ? בקיצור הייתי שמחה לשמוע איך אתן מעבירות את היום ? אולי יש לכן רעיונות לשיפור השעמום..
 

אמברון

New member
צאו קצת מהבית

מזג האוויר משתנה, נעים יותר להסתובב בחוץ. צאי איתה במנשא או בעגלה לטייל, תעשי דברים שאת אוהבת. כשאני הרגשתי שאני משתגעת בבית, ארזתי את עצמי ואת הזאטוטה והלכתי להסתובב - מוזיאונים, פארקים (גן החיות למשל), בתי קפה, חברות, קולנוע... u name it. זה גרם לי להרגיש שיש חיים (ואפילו לא רעים) עם הקטנטונת. אני לא חסידה של קניונים, אבל אפשר לשרוף גם כמה שעות בקניון, בשיטוט בין החנויות. צאי קצת. זה יעשה לשתיכן רק טוב
 

yaelia

New member
../images/Emo32.gifאמברון

ניסיתי כמה פעמים לשלוח לך מסר והתפוז לא מעביר. אל תחשבי שהתעלמתי.
 

אפרת12

New member
מוזר לי שכבר בגיל חודשיים היא דורשת

את תשומת הלב שלך באופן רציף. אבל לנושא רגשי האשמה - גם אני מחכה שסיון יילך לישון כדי שאוכל לעשות משהו, למרות שאני עושה גם כשהוא ער. אבל יש הרבה דברים שאי אפשר, או אי אפשר בצורה רצופה. עכשיו למשל חיכיתי שיישן כדי שאוכל לישון... לא יודעת מה אני עושה פה. בכלופן - אני לא יודעת מה מבנה הבית שלכם, אבל אצלנו בערך מאז שסיון בן חודשיים יש לו שמיכה על הרצפה בסלון, ואם אני לא לידו אלא במטבח או על הספה בסלון, הוא יכול לראות או לפחות לשמוע אותי. במקרים חריגים גם לקחתי אותו על הטרמפולינה איתי לכל מיני מקומות. אבך אין מה לעשות - כל זמן שאין להם עצמאות במיל, רוב היום הולך על טיפול בהם ומתן תשומת
. מה שכן - אולי כדאי שתצאי איתה לטייל, תפגשי חברות, תבזבזי כסף...
 

sipor

New member
אפרת , מה מוזר ?

כבר יותר מחודש היא כזאת.. היא בכלל משונה, עושה כל מיני דברים שהיא לא אמורה לעשות.. האמת משמח וגם קצת מקשה.. בכל מקרה. העובדות מדברות היא יכולה לשחק שעה שלמה בתוך אמבטית המשחקים שלה ובגימבורי כל עוד אני שם והיא רואה או שומעת אותי.. זזה לחדר מחשב לרגע.. תוך 2 דקות.. צרחות כאילו משהו בה לחטוף את הילדה שלי.. זאת האמת.. אולי זה מיקרי אבל יותר מדי צירופי מקרים שזה קורה כל פעם.. אני מהלכת איתה בבית או בעגלה או בסלקל .. כדי שאהיה בזוית עיניה אחרת אי אפשר לעשות כלום.. חברות הייתי מאוד שמחה לפגוש רק שהם עובדות כולם.. ובשעות שהן זמינות אני כבר מוטשת.. בכל מקרה.. גם גרים רחוק קצת מכולם (עברנו לפני הלידה!) וזה גם מקשה.. מה שמנחם זה שהיום יום חמישי וזה סוף שבוע וזה אומר שסוף שבוע בעלי עוזר הרבה מאוד .. ואז יש שקט.. איזה כיף סוף השבוע הזה.. אני מחכה לו כל השבוע.
 

אפרת12

New member
עונג שבת....../images/Emo9.gif

לא ראיתי עד עכשיו את התגובה שלך (גם אני קצת מוזרה בימים האחרונים...). זה אכן קצת מוזר - אבל יש לך ילדה מתקדמת, אם בגיל חודשיים היא כבר ממש משחקת. בקיצור - בורכת בילדה מחוננת כנראה, ואם לא ידעת עד עכשיו, אז ילדים מחוננים הם "טירדה" רצינית להוריהם. ואני מציעה שתבררי כבר את האפשרויות במכון ויצמן...
 
קלעת בול לתחושה שלי בנושא רגשות

האשם... עתליה שלי בת חודש וחצי. הענין הוא שאני כל כך לא מספיקה כלום, שאני מוצאת את עצמי מחכה לרגע שהיא תישן כדי להספיק לסדר את הבית/לקפל כביסה/לשטוף את הכלים/לישון/להתקלח. ואני מרגישה ממש רע עם זה. בנוסף, אני גם ממש עייפה - למשל בבוקר כשהיא קמה, ואני אחרי שש שעות שינה לא רצופה, ממש קשה לי לשיר לה ולשעשע אותה. אני פשוט גמורה. ואח"כ אני מאשימה את עצמי שבגלל שאני לה ממש "איתה" היא לא מתפתחת מספיק טוב. אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל, למשל, לפי כל הספרים היא אמורה כבר לחייך וליצור קשר עין, והיא - מחייכת איזה חצי חיוך פעם בשלושה ימים, וצריך לעבוד ממש קשה כדי שהיא תיצור קשר עין וגם תחזיק אותו. וכמובן שבנוסף יש באזור אמא לבת אותו גיל, שמספרת לי איך הבת שלה מחייכת, צוחקת, מדברת עם הצעצועים שלה... וזה בכלל גורם לי להרגיש כמו מישהי שהמועצה הפדגוגית תזמן בקרוב לנסיפה חמורה... מה עושים? אני מרגישה שהלחץ הזה מקלקל לי את ההנאה שהיתה לי עד עכשיו מהפיצית שלי...
 
תנועה חמודה

לא לקרוא הרבה ספרים
ילד לא מגדלים לפי הספר או החומר שמקבלים בטיפת חלב, לכל אחד יש קצב שונה, גם אצלי לא נרשמו עדיין חיוכים מיוחדים...אולי היא מחייכת לעצמה אבל לא אלי. תמיד יש אמא אחרת שתגיד שאצלה הילד כבר עושה הכל....נא לא להתייחס, עוד שבוע שבועיים גם עתליה תעשה.
 

דוק26

New member
מה עושים? קודם כל משתחררים מהר

מההרגל המגונה להשוות אותה לסביבה. אני יודעת שזה מאד מפתה במיוחד בילד ראשון, אבל חייבים להפסיק עם זה ומיד משום שלכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו ואל תשכחי שגם בספרים או לפחות הגישה היום מדברת על טווחים ולא על גיל מדויק. הבת שלך בת החודש וחצי אמורה עכשיו להתחיל לחייך, וגם אם היא תעשה את זה בעוד שבוע או שבועיים זה בסדר. גם אם היא תתחיל ללכת בגיל שנה ומשהו ולא בגיל שנה זה גם יהיה בסדר. צריך להשאיר ילד שישחק קצת בעצמו גם אם זה רק לכמה דקות, לא צריך כל הזמן לשעשע אותם משום שזה גם יוצר עודף גירויים והם עלולים להתעייף מזה. אסנת
 

משוש30

New member
אם זה עוזר לך מתן עד גיל חודשיים

בקושי חייך ויצר קשר עין זה השתנה מאד בגיל חודשיים ועכשיו זה ממש תענוג. אל תדאגי זה יגיע...
 

sipor

New member
לזרוק את כל הספרים לפח..

לא מתאים הספרים האלה, כל אחד והקצב שלו. בגיל 18 היא תלך, תחייך ותיצור קשר עין עד אז תני לה לגדול עם הקצב שלה. ומי שמשווה - אל תתיחסי!
 

מעיןבר

New member
זה ../images/Emo32.gif זה../images/Emo35.gif זה הכי נושא פורום...

תראי, אני בשלב מסויים הבנתי שאין ברירה, לפעמים תינוקות בוכים קצת. גם היום <כשאנחנו בתקופה של חרדת נטישה> היא בוכה כשאני עוזבת. לא נורא, היא נרגעת... וכשהיא היתה קטנה יותר אז מקסימום היא חיכתה לי דקה שתיים עד שסיימתי עם השירותים וחזרתי אליה. גמני אהבתי כשהיא ישנה ומצד שני אחרי זמן כבר הייתי מחכה שהיא תתעורר, ככה זה בני אדם - רוצים תמיד מה שאין להם
 

sipor

New member
מעיין הצלחת לעלות לי חיוך...

בהחלט מה שאין רוצים.. בכל מקרה.. אמרתם לצאת מהבית, קצת מפחדת עם כל ההתראות האלה ללכת לקניונים ומקומות שבהחלט היה לי נחמד לצאת אליהם עכשיו איתה, בכל מקרה, אני גרה קצת מרוחק מקניונים אז אני צריכה לקחת אותה ברכב והרכב שלי הוא של מקום העבודה ולא מסכימים לנתק לי את הכריות אויר כי זה לא בטיחותי, אז היא צריכה לשבת מאחורה כשאני לא רואה אותה, קצת מלחיץ אותי לא לראות מה קורה איתה אז אני לא נוסעת רחוק איתה.. לטייל פה באזור כבר יצא לי מכל החורים.. אבל כן, אנחנו מטיילות.. בכל מקרה, די נרגעתי לשמוע שאני לא היחידה שרוצה שהיא תישן כדי שאוכל קצת לפנות זמן לעשות דברים ולעצמי.. מקווה שהיא לא תזכור לי את זה..
 

מעיןבר

New member
לעניין הכיסא

עדיף שהיא תהיה מאחורה ותבכה מאשר שינתקו לך את כריות האויר. אצלינו הנושא אפילו לא עלה על הפרק - אדוה היתה מאחורה. נקודה. והיא היתה תינוקת לא קלה בנסיעות - היא צרחה המון בחודשים הראשונים <כמעט עד גיל 5 חודשים>. הייתי נוסעת איתה לאמא שלי בראשון מהבית בת"א <25 דקות נסיעה במקרה הטוב, 45 כשיש פקקים> ולא פעם עצרתי בצד הדרך להרגיע אותה, אבל לא ויתרתי על הנסיעות הללו. אם את חוששת תקני בשילב את המראה שמאפשרת לך לראות אותה <ואם היא לא צורחת כמו אדוה אז חייך טובים> אבל אל תוותרי על מה שטוב לך רק כי את אמא עכשיו. המוטו שלי הוא אמא היא בנאדם
 

nubi

New member
אפילו אין לי זמן לקרוא

את כל השירשור כי שי מייללת. גם אצלי-כל הזמן תשומת לב, אחרת-חללות קורעות לב. היא לא ישנה דקה במשך היום וזה מאוד מאוד קשה לי. טוב, אני אחזור מאוחר יותר...
 

nubi

New member
רק עכשיו הצלחתי

למצוא קצת זמן
. אין לי כל כך מה להוסיף על מה שהבנות הציעו. לצאת המון. המון. ולשנות גישה. פעם נורא נלחצתי שהכביסה מחכה, הנקיון מחכה, הכלים מחכים. היום-לא אכפת לי. הילדה רוצה תשומת
-אין בעיה. כל השאר יחכה.
 

mika le

New member
את נורמלית לחלוטין!!!

גם בתי דורשת תשומת לב תמידית - ודי מלידתה. ונכון - זו בעיה ללכת לשירותים ובעיה אפילו לאכול בשקט. רק עכשיו בתי מתחילה לתת לי קצת "מרחב", בעזרת המובייל שמעסיק אותה כל כך נפלא למשך רבע שעה... נסי אותו :) ורבע שעה מספיקה לסנדביץ' ופיפי מהיר...
 

sipor

New member
מצחיקה אחת..לי אישית בא כבר

להקיא מסנדוויצים אם אני אראה עוד לחם אני לא יודעת מה אני אעשה.. זה בערך מה שיש זמן להכין ולאכול.. וזה כבר יצא לי מכל...
 
למעלה