אני יודעת שיש עוד המון המון זמן, ובכל זאת -
הבן שלי חגג 6 לפני חודש. אובחן בגיל שנתיים וחצי עם עיכוב התפתחותי רב תחומי.
מתחנך בחינוך מיוחד מגיל 3. לא עלה לכיתה א', וממשיך שנה נוספת בגן חינוך מיוחד.
מקבל באופן פרטי טיפולי הידרוטרפיה, וקלינאית תקשורת.
יודע חיבור וחיסור במספרים 1-10.
מאוד לא אוהב את אותיות ה: א', ב'. ממש נרתע מלמידת האותיות, אבל הקלינאית עושה איתו עבודה נפלאה !
הוא חברותי, לעתים מעדיף לשחק לבד.
אוהב מאוד ללכת לגן. מבקר בצהרון של החינוך "הרגיל" ומשתלב שם מצוין.
אז איפה הבעיה אתן שואלות -
אני יודעת שהוא לא יוכל להשתלב בכיתה א' רגילה.
אבל היעדר היכולת הזו היא רק בגלל סיבה אחת - עודף התלמידים בכיתות.
בעיר שלנו, בכל בתי הספר היסודיים, בכל כיתות א', יש 40 תלמידים.
אני יודעת שבכיתה של 25 ילדים הוא יסתדר מצויין. לא "ילך לאיבוד", ולא "ייפול בין הכיסאות".
אבל בכיתה של 40 ילדים - זה אבוד. אני אשלח אותו לג'ונגל שבו הוא לא ישמע כלום בגלל שיהיה כל כך הרבה רעש.
הוא לא יראה כלום בגלל שמרוב תלמידים הוא לא יצליח להתמקד.
ואני לא רוצה שהוא יהיה בכיתה קטנה ( רגשית ).
הוא נבדק ואובחן בשנה האחרונה וגם קיבל המלצה לעבור לגן של חינוך רגיל. אני וויתרתי.
אבל אני כועסת, ואני עצובה, שרק בגלל מה שקורה במדינה מבחינת צפיפות תלמידים בכיתות,
הבן שלי לא יוכל להיכנס למע' החינוך הרגילה.
אין לי משהו אישי נגד כיתה רגשית. ואני לא בהכחשה על מצבו של הבן שלי.
אבל אני יודעת כמה שהוא התקדם מאז שאובחן.
ואני יודעת שאם הדברים פה במדינה היו אחרים, הבן שלי היה מצליח להיכנס לחינוך הרגיל.
ואני יודעת שיש עוד שנה שלמה,
אבל כמו שאני יודעת כמה שהוא התקדם, ואיפה החוזקות שלו, ואיפה החולשות,
אני יודעת שהוא לא יהיה בכיתה א' "רגילה" רק בגלל שבמדינת ישראל דוחסים 40 תלמידים בכיתה אחת.
הבן שלי חגג 6 לפני חודש. אובחן בגיל שנתיים וחצי עם עיכוב התפתחותי רב תחומי.
מתחנך בחינוך מיוחד מגיל 3. לא עלה לכיתה א', וממשיך שנה נוספת בגן חינוך מיוחד.
מקבל באופן פרטי טיפולי הידרוטרפיה, וקלינאית תקשורת.
יודע חיבור וחיסור במספרים 1-10.
מאוד לא אוהב את אותיות ה: א', ב'. ממש נרתע מלמידת האותיות, אבל הקלינאית עושה איתו עבודה נפלאה !
הוא חברותי, לעתים מעדיף לשחק לבד.
אוהב מאוד ללכת לגן. מבקר בצהרון של החינוך "הרגיל" ומשתלב שם מצוין.
אז איפה הבעיה אתן שואלות -
אני יודעת שהוא לא יוכל להשתלב בכיתה א' רגילה.
אבל היעדר היכולת הזו היא רק בגלל סיבה אחת - עודף התלמידים בכיתות.
בעיר שלנו, בכל בתי הספר היסודיים, בכל כיתות א', יש 40 תלמידים.
אני יודעת שבכיתה של 25 ילדים הוא יסתדר מצויין. לא "ילך לאיבוד", ולא "ייפול בין הכיסאות".
אבל בכיתה של 40 ילדים - זה אבוד. אני אשלח אותו לג'ונגל שבו הוא לא ישמע כלום בגלל שיהיה כל כך הרבה רעש.
הוא לא יראה כלום בגלל שמרוב תלמידים הוא לא יצליח להתמקד.
ואני לא רוצה שהוא יהיה בכיתה קטנה ( רגשית ).
הוא נבדק ואובחן בשנה האחרונה וגם קיבל המלצה לעבור לגן של חינוך רגיל. אני וויתרתי.
אבל אני כועסת, ואני עצובה, שרק בגלל מה שקורה במדינה מבחינת צפיפות תלמידים בכיתות,
הבן שלי לא יוכל להיכנס למע' החינוך הרגילה.
אין לי משהו אישי נגד כיתה רגשית. ואני לא בהכחשה על מצבו של הבן שלי.
אבל אני יודעת כמה שהוא התקדם מאז שאובחן.
ואני יודעת שאם הדברים פה במדינה היו אחרים, הבן שלי היה מצליח להיכנס לחינוך הרגיל.
ואני יודעת שיש עוד שנה שלמה,
אבל כמו שאני יודעת כמה שהוא התקדם, ואיפה החוזקות שלו, ואיפה החולשות,
אני יודעת שהוא לא יהיה בכיתה א' "רגילה" רק בגלל שבמדינת ישראל דוחסים 40 תלמידים בכיתה אחת.
