אני יודעת שיש עוד המון המון זמן, ובכל זאת -

[אמא חמסה]

כמה תשובות:

א. לגבי הילדים בגן: כדאי לך לנסות פשוט לשאול אותם.
אני יודעת על הילדים שלי שלפעמים הם היו נראים לי עצובים, אבל הם טוענים שזה רק הפנים שלהם ככה.
אני יודעת גם שעלי חושבים לעתים שאני חולה למשל, אבל זה רק בגלל שהצבע שלי מאוד חיוור באופן טבעי...

ב. לגבי כיתות גדולות: כל ילד הוא משהו אחר, ויש ילדים, שמה לעשות, זה טוב להם שלא ישימו לב אליהם ולא יפריעו להם.
אני זוכרת שאראנה למשל כתב שהוא מאוד אהב שלא התייחסו אליו. יש בזה משהו טוב, שנותנים לך להתפתח בקצב שלך
ג. הוויכוח פה מבחינתי הוא לא האם זה טוב כיתות גדולות או לא.
זה ויכוח צדדי. מה שהפריע לי במה שכתבה פותחת השרשור הוא שהיא מאשימה את המדינה כל הזמן במקום לקחת אחריות ולנסות לחשוב מה לעשות במסגרת הקיימת.

 

[מלאת תקוות]

אני חושבת שיש קשר בין הנושאים

אם המדינה מספקת לך אפשרויות שנראות על הפנים וגם לא הגיוניות אז זה מרגיז...
(במיוחד שמדינה עושה אותן על חשבון המיסים שאנו משלמים).
אותי נגיד גם מרגיז ביותר (בתי בגן חובה ובשנה הבאה היא עולה לכיתה א') קרינה בבתי הספר.
שהיא הרבה מעל המותר...
אז מה עכשיו, לא מספיק שאני משלמת המון מיסים אני גם צריכה לשלם על בית ספר פרטי? (האמת שגם שם רמת הקרינה מעל המותר

...)
אז לדעתך זה לא אמור להרגיז?
אז זה כן מאוד מאוד מרגיז אותי.....

 

[אמא חמסה]

אז התרגזת וממש בצדק.

האם זה קידם אותך במשהו??

ההתרגזות אינה יפה לעור הפנים ואינה תורמת לבריאות ואינה משנה כלום.
האדם היחיד שההתרגזות שלך מזיזה לו משהו, זו את עצמך, ולא לטובה.

נתקלת במשהו מרגיז?
את יכולה לנסות להלחם בו.
נראה לי שיותר קל להלחם על הקרינה בבית הספר של הילדים מאשר על כל מערכת החינוך, כי זו התמודדות נקודתית.
אז אפשר לארגן הורים ולהפגין.
ואז אני מאוד בעד.
אני בעד לדבר עם חברי כנסת, חברי עירייה. כי כמובן שאת צודקת בזה, ושמגיע לילד שלך ללמוד בבית ספר ללא קרינה.
אם אין לך כוח להלחם את יכולה לנסות למצוא בית ספר ללא קרינה.

אבל העצבים לא עוזרים לך בכלום, לדעתי.

את רוצה לבחור להתרגז?
אני לא אפריע לך.

האם המערכת יכולה לפתור את כל הקשיים של האזרח?
לדעתי, אנחנו צריכים להשתדל לחיות עם כמה שפחות מוערבות של המדינה בחיי האזרח
שזה אומר, גם לקחית אחריות על עצמנו ועל הילדים שלנו ולא לתת למדינה את האחריות הזו.
את רוצה להלחם נגד עול המיסים?
אני אתך.
גם אני מעדיפה פחות מסים, כחלק מהעקרונות שלי, שלפיהם המדינה צריכה להקטין מעורבות.
ולהלחם בקרינה שיש בבית הספר שלך - זו חובה של כל ההורים לדעתי, וזו זכות בסיסית של כל אזרח לא להתקל ביותר מדי קרינה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים, שהם, מטבע הדברים, רגישים יותר לקרינה.
אבל הכעס גם פה לא מקדם אותנו לכל מקום.
אלא אם הוא כן הוא מניע אותך לעשייה ולפעולה.
ולכתוב פה נגד המדינה לא עוזר בכהוא זה וחבל, כי אלו מטרות חשובות.

 

[מלאת תקוות]

אז עכשיו זה כבר נושא אחר

קודם דיברנו שמפריע לך כעס על המדינה.
עכשיו את מדברת על כך שכעס לא מקדם ולא מועיל.

עם הטענה השניה אני מסכימה. באמת לכעוס בלי לעשות כלום לא מועיל.
אבל עם הטענה ראשונה שאין סיבה לכעוס על המדינה או המערכת- עם זה אני ממש לא מסכימה.
וזה צר מאוד שאנו ההורים, חוץ מלעבוד, לגדל ילדים, לשלם מיסים, צריכים בנוסף לבזבז זמן ואנרגיות על לחימה נגד המערכת על הזכויות הבסיסיות שלנו (גם לא כל ההורים מסוגלים להרים קבוצת ההורים..אני למשל לא מסוגלת...).
ורמת הקרינה תקינה זאת זכות הבסיסית של הילדים שלא מסופקת...(נודע לי שבשכונה שלנו נפטרו 3 ילדים מסרטן.. מי יודע אולי זה "בזכות" הקרינה הזאת? )

נ.ב וגם לדבר כאן זה יכול לתרום מכמה סיבות:1) כשמדברים על משהו כואב זה מקל. 2) אולי מישהו שכן יכול להשפיע יקרא כאן ויעזור...

 

[אמא חמסה]

אסביר למה זה לא סותר

אני מעתיקה את ההודעה שכתבה פותחת השרשור:

"
אבל אני כועסת, ואני עצובה, שרק בגלל מה שקורה במדינה מבחינת צפיפות תלמידים בכיתות,
הבן שלי לא יוכל להיכנס למע' החינוך הרגילה.
אין לי משהו אישי נגד כיתה רגשית. ואני לא בהכחשה על מצבו של הבן שלי.
אבל אני יודעת כמה שהוא התקדם מאז שאובחן.
ואני יודעת שאם הדברים פה במדינה היו אחרים, הבן שלי היה מצליח להיכנס לחינוך הרגיל.
ואני יודעת שיש עוד שנה שלמה,
אבל כמו שאני יודעת כמה שהוא התקדם, ואיפה החוזקות שלו, ואיפה החולשות,
אני יודעת שהוא לא יהיה בכיתה א' "רגילה" רק בגלל שבמדינת ישראל דוחסים 40 תלמידים בכיתה אחת."

בכמה פסקאות היא תקפה שלוש פעמים את המדינה.
הכי קל זה לתקוף את המדינה.
ולי זה נשמע כמו מחאת היורדים לברלין, ולכן זה מאוד הפריע לי.

מעבר לזה, אני חושבת שלכתוב כאן בעצבים זה לא יעיל.
יש דברים שחובה לשנות
ויש דברים שהם החלטה שיש לה פנים לכאן ולכאן.
על מה מוציאים את הכסף ועל מה לא.
מה יותר חשוב ממה.
שהרי בכל מקרה אין מקום לכל.
אז אני כמובן בעד לפגוע קודם כל במנגנון המסואב של מערכת החינוך, למשל.
ולפעול נגד כפילויות ואני חושבת שצריך לאחד ערים.
אבל זה משנה איך כותבים את זה.

אם כותבים מכאב, מתוך רצון לשנות - אז אני בעד
אבל לי זה הריח כמו רצון סתם לתקוף את המדינה.
אני מרגישה שבזמן האחרון זה בון-טון לתקוף את המדינה ועל כל דבר.
ואין שום מדינה מושלמת. לדעתי.
תמיד יהיו כאלה שלא יהיו מרוצים ולא יהיה להם טוב.
העובדה שהיא כתבה בכל כך מעט פעמים שלוש פעמים התקפות על המדינה זה מאוד הפריע לי.

את כותבת שאת לא רוצה להילחם על הזכויות שמגיעות לך.
אבל אין מה לעשות. זו המציאות.
מה הן הזכויות הבסיסיות המגיעות לאדם?
אני לא חושבת שאם תקראי את זכויות האדם הבסיסיות תגיעי לזכות לכיתות קטנות.
תקראי למשל כאן
http://he.wikipedia.org/wiki/זכויות_האדם



מעבר לזה, אני חושבת שהתקפות כאלה גם לא עוזרות לה באופן אישי ועדיף לה לפעול בדרכים אחרות.
ויש כמה דרכים שיכולות לעזור לך.

בקשר לקרינה, שברור שילדים לא צריכים להיות חשופים לקרינה מסוכנת.
אני הבנתי, שברגע שהבינו שיש חשש שזה נובע מהקרינה נקטו בצעדים כדי להרחיק את הילדים ממקור הסכנה.

וכן, אין מה לעשות. בכל העולם אנשים צריכים להיאבק על זכויות, בסיסיות פחות או יותר ולא מקבלים הכל על מגש של כסף. בכל מקום נאבקים על דברים אחרים.
גם אני נאבקתי על דברים שהיו חשובים לי, ואני לא תוקפת את המדינה ומבינה שצריך לעתים להיאבק. וזה בכל מקום.

 

[גלמיש1]

 

[yuliyuli1]

לבן שלי זה טוב שיש הרבה "מבחר" של ילדים

די מהר הוא התחבר לילד אחר ברמה שהם מגדירים את עצמם כחברים, ויש עוד 3 ילדים שהוא די התחבר אליהם (מבחינתי זה ממש סיפור הצלחה כרגע). לא מפריע לו שיש ילדים שהוא שקוף בשבילם, ובסך הכל גם יש הרבה ילדים שהם שקופים בשבילו אז זה גם לא נראה לו מוזר.
הילד שהוא התחבר אליו הוא ילד שלא בספקטרום, אבל יש להם תחומי עניין ממש דומים והכימיה ביניהם מצוינת. ההסתברות למצוא ילד כזה היא לא גדולה ובכיתה גדולה יש יותר סיכוי למצוא חבר מתאים.

 

[מלאת תקוות]

אני מאוד שמחה לשמוע את זה

כי אותי מאוד "מפחיד" גודל הכיתה

 

[האחות גקי]

זה בדיוק העניין. הבן שלי ממש לא נ"ט

ואני כל כך מסכימה עם מה שרשמת לגבי אחוז ילדים שתמיד נראה מתוסכל ועצוב.
והבן שלי, שלא רק שהוא לא סופר נ"ט, הוא אפילו לא נ"ט רגיל,
יהיה בדיוק ילד כזה בכיתה של 40 תלמידים - כבוי. מאוד מתוסכל. ובוודאי של ימצה את היכולות שיש לו, שבאות לידי ביטוי בחברה של מעט ילדים / חברים.

 

[אמא חמסה]

אני מבינה שלדעתך הכי מתאימה לו כיתה רגילה קטנה

אני יודעת שיש מקומות בארץ בהם גם הכיתות הרגילות קטנות יותר (עובדה שבממוצע יש בכיתות בישראל פחות משלושים ילדים).
אולי שווה לעבור למקום אחר?
אולי כדאי לבדוק אם יש בית ספר פרטי מתאים לידכם?
אולי כדאי לבדוק אם בכל זאת מתאימה לו כיתה קטנה?

אני חושבת שהכי חשוב שהילד יהיה שמח וכדאי לבדוק באלו דרכים אתם יכולים לעשות את זה.

 

[גלמיש1]

להאשים את המדינה זה פשוט מצחיק!

זה באמת לא בסדר שלא פתחו כיתות מתאימות לילד שלך בשכונת מגורייך....
במקום להאשים כדאי לחשוב איך לעזור לילד. כיתה קטנה זה לא תמיד יותר טוב. מנסיון עם 3 בנותי דוקא זו שלמדה בכיתה קטנה (בבי"ס מזן הדמוקרטי) סבלה מאד. והפידידית שלמדה בכיתה גדולה דוקא היתה מרוצה.
אנחנו העברנו אותה (זו שסבלה) לבי"ס מרוחק והתייגענו בהסעות. זה היה מאמץ גדול אבל שווה כדי לעזור לה.
צריך להיות יצירתיים ולחשוב על פתרון הכי טוב במסגרת הנתונים הקיימים.

 

[גלמיש1]

להאשים את המדינה זה פשוט מצחיק! נורא קל להפנות לשם את הכעס

זה באמת לא בסדר שלא פתחו כיתות מתאימות לילד שלך בשכונת מגורייך....
במקום להאשים כדאי לחשוב איך לעזור לילד. כיתה קטנה זה לא תמיד יותר טוב. מנסיון עם 3 בנותי דוקא זו שלמדה בכיתה קטנה (בבי"ס מזן הדמוקרטי) סבלה מאד. והפידידית שלמדה בכיתה גדולה דוקא היתה מרוצה.
אנחנו העברנו אותה (זו שסבלה) לבי"ס מרוחק והתייגענו בהסעות. זה היה מאמץ גדול אבל שווה כדי לעזור לה.
צריך להיות יצירתיים ולחשוב על פתרון הכי טוב במסגרת הנתונים הקיימים.

 

[רונן שפירא1]

זה כל כך נכון

אני ראיתי הורים מסוגים שונים שנלחמו עבור מסגרות שונות לילדיהם בלי לשאול לרגע עד כמה המסגרת מתאימה/לא מתאימה לילד, ותמיד זאת המערכת האשמה....

 

[אמאמהדרום]

אצלנו יש עד 30 תלמידים בכיתה

אנחנו שנה שעברה הצלחנו לקבל אישור לסייעת על סעיף של לקות חרדה של הילדות ועל סעיף של לקות תחושתית ורגשית
אין לבן אבחון של PDD על כל מקרה זה לא הלך ואחרי חנוכה סיימנו את הפרק עם הסייעת והשנה בשל האישור בכיתה ח' הוא מקבל שוב מורת שילוב לשעתיים בשבוע שתעזור לו בשפה / לשון .
&nbsp
&nbsp
לא כל בתי הספר עם כיתות של 40 תלמידים . לא כל בתי הספר נגד שילוב .
&nbsp
&nbsp

 

[פרח לי יפה ורוד]

מוכר מאוד

גם לי יש ילדים שהיו יכולים להסתדר טוב בכיתה/גן של 20 ילדים עם סיוע,
אבל לא בגן כיתה של 35-40 ילדים.
מישהו צריך לכתוב לכבוד השר הרב שי פירון,
שהמחיר של גנים וכיתות עמוסים הוא הרבה יותר ילדים בחינוך המיוחד.

 

[פרח לי יפה ורוד]

מצד שני אני בסה"כ מרוצה מהחינוך המיוחד

ומקבלים שם דברים ועבודה על כישורי חיים
ויחס אישי שלא מקבלים בחינוך הרגיל.
גם לא בכיתה עם 20 תלמידים.

 

[TikvaBonneh]

אם הייתה לנו דרך להוכיח את זה

אז הוא היה רואה שכלכלית יותר משתלם לו להקטין את הכיתות.
כי ההוצאה על כיתת חינוך מיוחד היא מאוד גבוהה.