"אני יודעת שעשיתי משהו טוב, כש...." (השלימו)

kokula12

New member
אני הבנתי את השאלה המקורית ככזו

כלומר, כעשיתי משהו טוב בהורות שלי (במיוחד עם הדוגמה שניתנה)

(לא עונה כאן, כי מה שיש לי בראש נתפס אצלי כאישי מדי מכדי לפרסם קבל עם ופורום)
 
השאלה דווקא גנרית

רק שהדוגמא אולי הטתה את הכיוון לשם.

וכן, גם אני לא עונה לא כי אין לי מה, אלא כי או שזה אישי מאד, או שזה מרגיש לי כמו: הבו לי מדליה, איזו מהממת אני


(אבל אני ממש נהנית לקרוא כאן את התגובות.)
 
על זה אני מדברת.

השאלה היתה: "אני יודעת שעשיתי משהו טוב, כש..." (השלימו)

ואז באה הדוגמא שלה.

מה שמעניין הוא שכולן אוטומטית קישרו את זה להורות, לחינוך וכו'.
 

rnavina

New member
אני קראתי ברצף עם הדוגמה ובנוסף זה

פורום הורות אז נשמע לי הגיוני שהשואלת התכוונה למשהו שקשור בחינוך הילדים.
 
באמת התכוונתי להורות


אני חושבת שזה אחד התחומים המאד בולטים בחיים בהם באמת יש לנו השפעה אמיתית ורצינית ומהותית על מישהו אחר (למעט מי מכאן שעובדת במקצועות טיפוליים)
ואישי זה נכון, אבל מה רע בטפיחה על השכם מדי פעם?
זה באמת התחום היחידי שאני לא מתביישת להגיד שאני טובה בו, בניגוד לצניעות היחסית שלי בתחומים אחרים בחיי (או שפשוט אני לא טובה בהרבה דברים...גם אופציה
)
 
...

ברור שצריך לטפוח לפעמים על השכם, אבל לי לא נוח לעשות את זה קבל עם ופורום.
אני גם נמנעת מלכתוב הודעות שאני יודעת שהתגובות אליהן תהיינה: "את מלכה" או "יש לך לב זהב" או מה שלא יהיה. מרגיש לי לא נוח. אבל זו אני, וזו הרגשתי האישית.

ברור שילדים הם מראה. וקל לראות דרכם איך את. קל לראות את ההשפעה שלך עליהם, וכו'.

מה שצד את עיני היתה העובדה שאת שאלת שאלה כללית לחלוטין (למרות שאת אולי התכוונת למשהו ספציפי, הניסוח, כאמור, היה "אני מרגישה שעשיתי משהו טוב כש..." שזה כללי לגמרי) ולמרות זאת כולם הניחו / הבינו שהתכוונת לתחום ההורות.
ברור שזה גם ובעיקר בגלל הדוגמא שנתת שמיקדה את השאלה לכיוון הזה, אבל זה שכולן הניחו שאת מתכוונת לתחום ההורות - זה מעניין. בעיני זה מראה שאו שזה התחום שהכי חשוב לנו להיות בו טובות, או שזה התחום שהכי קל לנו להתגאות בו ולראות בו את פרי עמלנו.

לי, באופן אישי, התשובה הראשונה לשאלתך היתה בתחום אחר לגמרי, ולכן הופתעתי לראות שכולן ענו סביב אותו הדבר.
 
הייתי פעם באיזה השתלמות נשים חרטטנית כזו

אבל נקודה מעניינת שקשורה למה שאת אומרת- המנחה ביקשה מכולן להציג את עצמן באופן חופשי. בסוף הסבב היא ציינה שתמיד נשים מציגות את עצמן כ- X, יש לי X ילדים, אני מנהלת בכירה ב- Y וכך הלאה.
היא אמרה שנדיר שגברים מציינים את הילדים שלהם, לא במקום אחרון ולא בכלל, שכהם מתבקשים להציג את עצמם באופן חופשי. הם תמיד מציגים את הפן המקצועי בלבד.
 
קראת את המאמר שאז עדיפ צירפה לכאן?

מדבר בדיוק על זה- על ההתפתחות הטכנולוגית והנורמטיבית הנדרשת.
 
נכון. והנה - ראית בשטח.

אצל נשים, האמהות (והמשפחה) נכנסת לשטח ה"אני".
אצל גברים, יש את ה"אני", ויש את המשפחה והילדים.

מה שכן, הרבה נשים מגדירות את עצמן עפ"י התא המשפחתי שלהן, וגם מאבדות את עצמן לעיתים לטובתו.
לגברים קל יותר לעשות את ההפרדה.
 
מה הקשר?

אנחנו לא מדברים כאן על משהו טכני, אלא רגשי.

נשים, כשהן מגדירות את עצמן, חלק מההגדרה הוא מצבן המשפחתי.
אצל גברים זה לא בהכרח כך.

נניח שיש גבר שאשתו היא סופר-מאמ ואחראית בלעדית על טיפול בילדים. עדיין, הילדים, לפחות מההבט הרגשי, הם חלק בלתי נפרד מחייו, לכאורה. ועם כל זאת - כשהוא יציג את עצמו, הוא יכול להתעלם מההבט הזה.
אשה, גם אם תהיה קרייריסטית שלא רואה את הילדים אלא בסופי שבוע, עדיין לרוב תציין אותם ותזכיר אותם.

זה לא קשור לאפלייה, לאי שיוייון, לכלום (וגם לא לכתבה המצורפת). אלא רק לשוני בין גברים לנשים. אין מה לעשות, אצל נשים הכל מעורב זה בזה, הכל קשור, והן רואות את חייהן כמכלול. גברים, לעומת זאת, חיים ב"מחיצות". יש אותי, את העבודה שלי, את המשפחה שלי, התחביבים שלי, וכו'. לא בהכרח הכל אצלם קשור להכל.

(זאת הכללה, ויש יוצאים ויוצאות מן הכלל, ועדיין.)

ובקשר לכתבה - דסקסנו רבות על הנושא. דעתי ודעתך לא השתנו, נכון?
 

rnavina

New member
בעיני זה מאד קשור לתפקיד המסורתי של נשים

ולציפיות של החברה מנשים.

לא הבנתי אם את עדיין לא מאמינה שיש פער בשכר בין גברים לנשים או לא.
 

rnavina

New member
הלוואי שמחר יהיה פה עולם ללא אפליית נשים

אני מתקשה להאמין בכך.
 
למעלה