"אני יותר רעה מהבן של בעלך"...

"אני יותר רעה מהבן של בעלך"...

חברים יקרים, אני חייבת לשתף אתכם, במסר שקיבלתי מנערה מקסימה בת 15.5, ששלחה לי מסרים בעקבות השרשור הכאוב שפתחתי כאן בשבת שנגע לסיפור של הבן של רגיעון והיחס שלו אליי ולילדיי. קיבלתי את אישורה של נעמה לפרסם אותו כאן: את לא מכירה אותי ואני לא מכירה אותך אבל מישהו שלח לי קישור להודעות האחרונות שלך בפורום משפחות מורכבות. את המישהו הזה אגב אני לא מכירה- הוא פשוט קורא את הבלוג שלי. גם אני חיה היום בבית מורכב, ואני עכשיו קצת מתביישת להגיד, אבל מתנהגת כמו הבן שלך בעלך. אני כל הזמן ידעתי שזה רע, אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך פוגע. אני רעה כלפי החברה של אבא שלי, אבל לא חשבתי שהיא שמה על זה עד כדי כך, כאילו אני סך הכל הבת של החבר שלה. רציתי להגיד לך שמה ששלחו לי על ההודעות שלך גרם לי לחשוב, ואצלי זה המון...... כאילו, אני אשכרה מתנהגת כמוהו- ומה יקרה אם אני גם אמאס עליה? היא תעיף אותי בגיל 16 מהבית? העניין הוא שיכול להיות שהוא מתנהג אליך ככה מאותה סיבה שאני מתנהגת אליה ככה- בהתחלה לא רציתי שהוא יהיה איתה, והוא לא שאל אותי והביא אותה הביתה ועכשיו אני חושבת שאם אני אחזור בי ואתחיל להיות נחמדה אליה זה יהיה מוזר, כאילו לחזור בי. מה פתאום להיות נחמדה? זה מראה חולשה, ואסור לחשוף חולשה. אני עכשיו בפסק זמן מהמלחמה איתה, צריכה לחשוב. ואלי אם תתנו לו לגיטימציה ואפשרות לחזור בו מבלי להיראות חלש זה יעזור? אני נגיד לא יכולה לומר" זהו גמרנו עם המלחמה" ואני לא אובת אותה, אבל היום אני פחות שונאת אותה, אבל אני חייבת להראות שאני שונאת אותה כדי שיהיה סיכוי שאבא שלי יעזוב אותה ( למרות שאני יודעת שזה סיכוי אפסי לצערי ) וכדי לא להיראות פגיעה, לא? וזה מה שעניתי לנעמה: התרגשתי כל כך לקרוא את מה שכתבת. ממש. עד דמעות. עדיין קשה לי מכל ההלם שעברנו כאן. ההבדל הוא שהבן של בעלי לא חי איתנו, אלא עם אמו, ואת חיה עם אבא שלך וחברתו, האם הבנתי נכון? היכן אמא שלך בתמונה? האם היא קיבלה את הזוגיות החדשה של אבא? נעמה, אני כל כך מבינה את המלכוד שלך אבל תאמיני לי, שום דבר לא ייראה מוזר אם תתחילי להיות יותר נחמדה ומשתפת פעולה. את תתקבלי בזרועות פתוחות שם והיא רק תאהב אותך יותר ממה שחלמת אי פעם. אין לך מושג מה עוברת אישה שכל ה"פשע" שלה הוא שהיא אוהבת גבר שסיים פרק אחד בחייו והמשיך הלאה כי רצה לזכות בחיים מאושרים במקום החיים הקודמים שהיו לו. שום דבר בסגירת הפרק הקודם לא קשורה לילדים, את הילדים ההורים אוהבים תמיד, לנצח, גם כשיש להם ילדים חדשים, ואת רק צריכה לשמוח שאבא שלך מאושר עם אישה שדואגת לו וגורמת לו אושר. הם שניהם אוהבים אותך, באמת, ויהיה לך רק טוב ועול ירד מהלב שלך אם תוכלי להתחיל לתת קצת יותר מעצמך במערכת שלהם. תאמיני לי. נעמה, אל תמעיטי בערך שלך. כתבת לי דברים חשובים והלוואי שיכולתי להראות אותם לבן של בעלי. אבל הוא חסום לגמרי ולא מוכן לשמוע כלום. האם תרשי לי לפרסם את המסר שלך בפורום שלנו? לא אעשה את זה בלי רשותך, כמובן. קחי ממני חיבוק אמיץ ואת תמיד יכולה לכתוב לי ולהתייעץ אם את צריכה. אגב, בת כמה את בדיוק?
 
והנה המסר הבא של הנערה החמודה

היי שחר קודם כל אין לי בעיה שתפרסמי את זה בפורום שלך, כיאף אחד שאני מכירה לא נמצא שם.. למרות שאני לא חושבת שמה שכתבתי זה חשוב כל כך. לי אין כל כך ברירה אלא לחיות עםאבא. עברנו לחו"ל לפני פחות משנה, אני גרה בגרמניה, ועברנו לפה בגלל העבודה של אבא שלי, הוא קיבל קידום והעביר אותנו לפה...:( אין לי אמא. היא נפטרה לפני 4 וחצי שנים, אז אני לא כל כך יודעת איך היא היתה מקבלת את הקשר בין אבא ללורה. אבא, סבתא, סבא והחברים שלהם אומרים שזה מה שהיא רצתה, אני אישית לא בטוחה, כי היא כל כך אהבה את אבא. איך אפשר לחשוב שהיא היתה רוצה שתהיה לו מישהי אחרת? אני בת 15 וחצי, ויש לי 2 אחים קטנים בני כמעט חמש. אני יודעת שאני רעה כשכואב לי שטוב לאבא שלי עם מישהי אחרת, אבל הוא גם רע כלפי וכלפי אמא כשטוב לו עם מישהי אחרת שזו לא היא. אני משתדלת בשבועיים האחרונים להיות איתה בסדר, לא כי אני אוהבת אותה, אלא כי אחים שלי הקטנים אוהבים אותה, וכל פעם שהיה ויכוחים הם היו בוכים... אין לך מושג עד כמה זה קשה. אני חושבת על זה כל הזמן, תראי, היא כבר כמה חודשים גרה פה, וכמה חודשים רק רבנו, אני מנסה אחרת, אבל אני לא בטוחה שאני אחזיק מעמד. יום טוב. זהו. עד כאן. כמובן שהשבתי לה בעוד מסר וסיפרתי לה שאפרסם את זה כאן. היה לי חשוב שתקראו ותתייחסו ומעבר לזה, ביקשתי ממנה שתקרא גם היא את הפורום ואת התגובות להודעה הזה, כדי שתוכל אולי להיעזר כמה שניתן. עד כאן אני ונעמצי, שזה הכינוי הווירטואלי שלה. עכשיו אתם תגיבו.
 

azaria

New member
"אין פה כחול יש אזניים כחולות"

מכירים את הביטוי הזה? אז כנראה שגם "אין ילדים עם לב רע, יש רק ילדים עם קליפה קשה" או אולי לא רק ילדים אלא בני אדם בכלל. [כולל הורים, בני זוגם המורכבים, וכו וכו] לפעמים הדרך אל הלב הטוב חופשיה והגישה מיידית. לפעמים יש קליפה שודורשת קצת ליטופים וניחמודים לפני שמגיעים אל הלב הטוב שבפנים. ויש קליפות קשות ששוחקות כלי או שניים לפני שבמקיעים דרך פנימה אל הלב הטוב. ומה? יש גם קליפות ממש קשות שדורשות כלים כבדים וחומרי נפץ ורעידות אדמה. אבל אם זוכרים שבפנים, מעבר לקליפה הקשיחה והאיתנה הזו ישנו לב טוב - אז לא מאבדים את התיקווה ופשוט ממשיכים במאמצים להגיע פנימה. אם לא דרך החומה אז מסביבה או מעליה או במנהרה מתחתיה או לזרוק פנימה "מחוות של רצון טוב" עם רוגטקה גדולה. לא משנה איך. כל קליפה והטריקים המתאימים לה וכל פורץ חומות והשיטות שלו. וזה נכון לשני הכיוונים. הורה (מורכב או לא) מול ילדעם קליפה, וגם ילד מול הורה עם קליפה. וכמובן שעם עזרה מבפנים הקליפה הקשה תובקע מהר יותר. אז תנו ללב שלכם "לחבל" בקליפה הקשה של עצמכם. הקלו את המלאכה על הפורצים שמחזרים אחרי ליבכם. עזריה, מביט במראה וחושב "שמעת?!"
 

*יערית

New member
יש לי ספר מאוד טוב שנקרא

"אין ילדים רעים יש התנהגות רעה" {השאלתי לחברה כך שלא זוכרת את שם הכותבת} אני תמיד במיקרה הזה לוקחת את אחי הצעיר שהוא כרגע בצבא, כמה בעיות שהוא מפיל על עצמו,הוא עומד להשפט באזרחי ובצבאי על מעשי קונדס שלו,הוא ילד מקסים..אבל יש לו התנהגות רעה שהוא מודה לה אבל כנראה שלמרות כל מאמצינו כמשפחה לא הצלחנו למגר אותה אחת ולתמיד . אני כבר מחכה שישתחרר...שיוכל לעמוד לעצמו ,להתחיל העריך את הדברים שאנו עושים עבורו ולמדוד מחדש את התנהגותו, הוא ילד שנפל בין הכיסאות של גרושי הוריי...ויש לי הרגשה שזה באמת מה שהביא אותו להתנהג בצורה כזו מוחצנת יחסית ליתר אחיי ואנוכי שעוד גדלנו עד גיל הבגרות . לא עניתי לשחר..אבל בכל זאת לגבי ילדים רעים היה לי מה לכתוב
 
קראתי את ההודעות של נעמה ושל שחר

ואני באמת מעריכה את הכנות של נעמה. קראתי את התגובה של עזריה, ואני מאד מקווה שהוא צודק. אבל. אי אפשר להבטיח לאנשים הבטחות. שחר כתבה לנעמה, שאם רק תיתן צ'אנס לחברה של אביה, תאהב אותה זו הרבה יותר ממה שהיא מתארת. אי אפשר להבטיח את זה. אפשר להגיד שסביר שאם היא תתייחס יפה, אזי גם החברה תחזיר ביחס נעים. להבטיח אהבה אי אפשר. אני לא זוכרת מי זו הייתה שכתבה פה שהיא לא אוהבת את הילדים של בעלה, אבל מתייחסת אליהם בכבוד ובהגינות. זה עצוב, אבל בסדר. אם נעמה והחברה של אבא יגיעו למצב של כבוד והוגנות הדדיים, זה יהיה הרבה יותר טוב מעכשיו! (מה שכן, המצב של נעמה שונה מהרבה מצבים שאנחנו פוגשים כאן כי היא יתומה מאם. הטעות הגדולה של נעמה זו האמירה שאבא שלה רע אליה ואל אמא שלה בכך שהוא עם אשה אחרת. נעמה לא בטוחה שזה מה שאמא שלה הייתה רוצה. אני בטוחה שכל אשה כאן, שאוהבת את בן זוגה, תגיד לנעמה שכן, זה מה שהייתי רוצה, שיהיה לו טוב גם אחרי. אבל זה באמת במאמר מוסגר.) באשר למחוות של רצון טוב, עם ובלי רוגטקות, אני מאד בעד - אבל צריך להבין, משני הצדדים, שלא תמיד נושאים המאמצים הללו פרי בטווח הנראה לעין. ומאד קשה להתמודד ביום יום, שבוע שבוע, חודש חודש ושנה שנה עם חומה אטומה שעוטפת את הלב הטוב הזה שאנחנו מקווים שישנו אצל כל אחד מאתנו ומהם. יש גבול לכוח הסבל של זה שהמחוות שלו נזרקות לו כל הזמן חזרה בפרצוף ואצל חלק מאתנו הגבול הזה קרוב יותר מאשר אצל אחרים. מכל מקום, נחמד לראות משהו אופטימי על הבקר!
 
קרן - הבהרה

בנושא "הבטחת אהבה" מהחברה של אבא. ניסיתי לדבר אל נעמה בראש של ילדה בת 15 ובוודאי שהכוונה הייתה לחיבה ולנעימות ולכבוד הדדי וסימפטיה. לכן, קחי את זה כעניין של סמנטיקה, בוודאי שלא הייתה לי כל כוונה להבטיח אהבה לנעמה מהחברה של אבא שלה. דבר שני, זו אני הייתי ו שכתבה לגבי זה שאי אפשר לאהוב ילדים שהם לא שלך, אבל לכבד ולנהוג בהם בהגינות ובנימוס ובחייכנות, בפירוש כן. ואני לא הייתי היחידה נדמה לי שגם סביב השעון אמרה זאת ועוד כמה שהיו כאן בשרשור ההוא. אבל הרעיון הוא שהבית יתנהל באווירה נעימה, רגועה, חייכנית ומכבדת. ולגבי סוף ההודעה שלך, אין ספק, אני הגעתי לקצה כוח הסבל שלי. מבחינתי זה נגמר כי אין לי ספק שהצד השני לא מעוניין ולא יהיה לעולם מעוניין אלא לירוק עליי. כל אחד והגבולות שלו בפרשה. אני חושבת שעשר שנים זה "זמן סבלנות" די והותר.
 
בדיוק לזה התכוונתי

כשכתבתי שיש גבול לכל דבר. אני לא חושבת שאליך התכוונתי לגבי עניין האהבה מול הגינות וכבוד. הייתה מישהי אחרת - אולי סביב השעון? - שכתבה פעם בצורה מאד מפורשת שהיא לא אוהבת את הילדים של בנזוגה, אבל. למיטב זכרוני שלך הייתה ההודעה הזו (ואני די נוטה לזכור את ההודעות שלך...) בכל מקרה, לעניין הסמנטיקה, דווקא עם ילדים צריך מאד להזהר. זה עם שלוקח דברים מאד מאד מילולית, אז לא להגיד אהבה כשלא לאהבה הכוונה...
 
שחר

יכול ליהיות שדווקא עכשיו אחרי שהרמת ידיים ואינך מסה יותר "לקנות" את ליבו,אולי,רק אולי,בעוד זמן מה הוא עוד יפתיע את שניכם בכל מקרה בהצלחה
 
תמיד שניה, הלוואי,אין לי שום ציפיות

אבל אם יהיה שינוי של 180 מעלות, מי לא ישמח? כל אחד. ימים יגידו. תודה לך.
 

פרח 11

New member
גם אני חושבת כמוך

בשלב כלשהו יש סיכוי גדול שמתייאשים בסופו של דבר, אם כל העבודה שמושקעת לא נושאת פרי. בכלל, מערכות יחסים, הן לא מתמטיקה, כל מערכת והסיפור שלה. במיוחד במשפחות המורכבות.
 

saritoosh22

New member
נמעצי

אני מאוד מקווה שתקראי את התגובות שלנו. אני רוצה לומר לך משהו מהלב, אם אני אמות מחר, אני מקווה שבעלי, ימצא אהבה מחדש. שיהיה מאושר ויהיה לו טוב. אני אוהבת אותו ורוצה מאוד שיהיה לו טוב ולא יהיה לו בודד ועצוב אחרי שאני אמות. אני מקווה שהוא יכיר מישהי נחמדה שתעזור לו לאהוב את הילד שלנו, ושתתן לו אהבה ונחמה. אני מקווה שהילד שלי, יאהב אותה ויכבד אותה מכל הלב ולו בגלל שהיא טובה עבור אבא שלו. אני סומכת עליו, שהוא לא יחיה עם מישהי שתהיה רעה לבן שלנו, כמו שאחד מאבני הבוחן של הקשר שלנו, היה איך אני מסתדרת עם הילדים שלו מנישואים קודמים. אני מאמינה שאבא שלך הוא אבא טוב, אני מאמינה שהוא חי עם אישה שמסוגלת להכיל אתכם ולהעניק לכם מטובה. זה לא יעזור אם תעשי דווקא, אבל זה יעזור אם תנסי להבין את לורה, פתאום להיות מטופלת בשלושה ילדים, שהם בכלל לא שלך, זה בטוח גם לא קל לה. צר לי על אימך, אבל חמודה, החיים ממשיכים. אני יודעת שלאבד הורה בגיל צעיר זה לא קל (אני התייתמתי מאבא בגיל צעיר) והלוואי ואמא שלי הייתה ממשיכה הלאה בחייה ומוצאת לה בן זוג, שיעשה אותה מאושרת! העובדה שאבא שלך, מצא אהבה מחדש, לא מוחקת את אמא שלך, היא תמיד תהייה חלק ממנו, שהרי יש לו שלושה ילדים ממנה ולורה לא תהיה אימך לעולם, רק החברה של אבא, שאולי תוכל להיות גם חברה שלך. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ומקווה שתנסי להבין את אבא ולורה ותנסי לשנות גישה, כולם ירויחו מזה ובעיקר את, יהיה לך חופש ממלחמות.
 

oehhe

New member
איזה יופי, כל כך מרגש

אני כל כך שמח תמיד לפגוש נוער שיודע להתבטא כהלכה ובצורה כנה שכזאת. כמה טוב שמדי פעם מגיעים לכאן נערים ונערות (נעמה, ביתך כאן). כל קודמי גזלו ממני את אחרונות המילים שלי. איזה יופי oehhe נשוי ומאושר
 

מורכב

New member
שרית היקרה

אני ממש נרגש מהתגובה שלך לנעמה עשית לי לחלוחית בעניים חזקי ואימצי יקרה
 

gila411

New member
נעמה שלום

תעשי ביניך לבין עצמך חושבים לרגע למה להתנהג לא יפה עם אישה בוגרת שבאבא שלך בחר לחיות איתה? מה זה יתן לך? ומה זה גורם לאבא להרגיש? מה היתרון בלחיות במלחמות בתוך הבית שלך? היית מעדיפה שכל החיים אבא יהיה שייך לאמא וזהו? אין לו סיכוי לאהבה? את לא חושבת שקשה לו שאמא שלך נפטרה? אני בטוחה שהוא עדיין אוהב את אמא שלך אבל החיים ממשיכים והאשה הזאת לא באה לתפוס את מקומה של אימך והאהבה שלו ללורה שונה מהאהבה שלו לאימך. חוץ מזה אם אתם גרים יחד אני מניחה שהיא מכינה לך אוכל,מכבסת ומגהצת את הבגדים שלך ודואגת לניקיון הבית ורק על זה היא ראויה להערכה אף אחד לא מצפה מכם לאהוב אחת את השניה! אבל לשקט הנפשי של כולם רצוי שתלמדו להכיר אחת את השניה במקום להלחם, אם אבא שלך בחר בה אני מניחה שיש בה כמה תכונות טובות ואולי אפילו היא תמצא כן בעינייך ... מקווה שיהיה לך אומץ לשנות גישה זה לא יראה כחולשה, להיפך זה יראה שאת בוגרת ומתעלה על עצמך
 
שלחתי לנעמה קישור לשרשור כאן

אני בטוחה שכשהיא תראה את המסר היא בוודאי תציץ לכאן ותגיב. ופרי, לא הבנתי את הודעתך. האם תוכלי להבהיר את עצמך?
 

אלוניס

New member
אני שרדתי את הסיטואציה הזאת

אני יכולה להגדיר את עצמי במידה מסוימת "ניצולה של משפחה מורכבת". ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 17. אחותי הגדולה כבר הייתה סטודנטית ולא גרה בבית, אחי היה בן 14 ואחותי הקטנה בת 6. כל כך לא הסתדרתי עם אימא שלי בתקופת הגירושים שהחלטתי ללכת עם אבא, שהיה אז לבד. אחי מיד אמר שהוא גם רוצה לבוא איתי. אבא הופתע, הוחמא אבל לקח לו זמן להתארגן על דירה בשביל כולם אז בשישה חודשים הראשונים עדיין גרנו עם אימא כשהיא יודעת שאנחנו חצי בחוץ. אני אחסוך לכם את תיאורי הריבים שהלכו שם. מאוד מהר אבא מצא חברה. שידכו לו מישהי הרבה יותר יפה והרבה יותר צעירה מאימא. כשעברנו לגור איתו היא כבר הייתה איתו חודשיים. הייתי זהירה איתה והתנהגתי בשיא הכבוד ושיתוף הפעולה כי הבנתי שהיא עושה לאבא רק טוב. אחי לא היה שותף. הוא ניסה הכול כדי לאמלל אותה. ואני לאט לאט הבנתי שהיא לא האישה בשביל אבא ואמרתי לו שאני חוזרת לאימא ( כי היו להם ריבים מפחידים מדי). וזה לא היה קל לחזור אל הבית. אחי נשאר איתם. הנחמה שלי הייתה שיכולתי להיות קרובה לאחותי הקטנה שנשארה עם אימא. אני כותבת בעיקר כי הסיפור של שחר ונעמה מאוד הזכיר לי את מה שקרה עם אחי. הוא לא סבל את החברה של אבא ואחרי שאבא התחתן איתה זה הפך מרע לגרוע. היא אהבה סדר - והוא בכוונה בילגן והיה לא מסודר. היא הכינה אוכל גורמה והוא היה שופך עליו מעטה כבד של קטשופ. זה הגיע לכך שכשהוא עמד להתגייס אבא החליט שזה או אחי או הנישואין שלו - ובחר בנישואין שלו וגם לא היה לו האומץ לעמוד בפני הבן היחיד שלו ולהגיד לו. במקום הוא סיפר לי על זה כאילו זו עובדה גמורה וידע שאני מיד ארוץ לאחי ואשאל איך זה שהוא לא סיפר לי על זה. את ההלם והכאב על פניו אני לא אשכח לעולם. ואני אף פעם לא אסלח לאבא שלי על זה שהוא הפך אותי לשליחה שלו. אימא שלי בשלב זה הייתה חולה מאוד ולא הייתה אופציה שאחי יחזור אל הבית. הפתרון היה שהוא יהיה חייל בודד בצבא. וככה הוא נשאר בלי בית משלו, בלי שום פינה שבא הוא תמיד "ברוך הבא". אחי נהרג במהלך שירותו הצבאי. את השבעה ישבנו אצל אימא ואשתו בישלה לנו אוכל ובאה מדי פעם אבל שמרה על מרחק. אחת מהמבקרות הייתה לקוחה של אבא שלי וסיפרה שאחי סיפר לה על כל התעלולים שהוא עושה לאישה של אבא. והיא שאלה אותו למה. הוא בשיא הפשטות אמר לה שהאישה החדשה היא מכשול והוא מקווה שברגע שהיא תיעלם ההורים יחזרו להיות יחד. אין פה שום דבר רציונלי. הוא ידע כמו כולנו כמה אימא אהבה את אבא אבל גם כמה הם גרועים כזוג. וזה לא שינה כלום. זה רק הרס לו את החיים. אולי הבן החורג של שחר מרגיש שהוא יכול להרשות לעצמו להתנהג ככה כי יש לו לאן לחזור בכל פעם. יש לו בית והוא לא חייב לשחר שום דבר לפי החשבון שלו. הוא עושה לה טובה לפי דעתו בזה שהוא מסכים לנשום אותו אוויר כמוה. גם אם עברו תשע שנים אלו תשע שנים שבהן בלי שום קשר לכל עובדה שהיא - שחר היא מכשול לחזרתם של הוריו להיות יחד ולאותה חבילה נכנס האח הקטן. ונעמה - היא אולי מרגישה שהאושר של אביה הוא בגידה בזכרה של אימה. הרי הוא אמור להיות גלמוד ואומלל כמוה. קשה לפעמים להמשיך הלאה. אולי זה קשה עוד יותר כי יש פחד שקבלת החברה הזאת תשכיח את זכר האם האהובה. בלב שלי יש הרבה כאב. סלחתי כבר על הרבה. אחי מת לפני תשע שנים. ואולי גם המספר הזה קפץ לי. שחר - תחזיקי מעמד. וטוב שאת ובעלך בדעה אחת בעניין. הילד הזה צריך לגדול. נקווה שזה יקרה לו בשנים הקרובות ולא בגיל 40. ניסית כמיטב יכולתך ויש גבול. אני תמיד שומרת על דלת פתוחה. גם לאויבים שלי. לפעמים זה עלה לי בהמון כאב אבל גם איפשר לאנשים שבכלל לא ציפו לזה הזדמנות לפצות ולתקן. אם יבוא יום שהוא ירצה סולחה - תני לו צ'אנס. נעמה - מקווה שיצליח לך בחיים ושתוכלי להחלים מהכאב שאת חשה.
 
אלוניס - לקרוא ולבכות../images/Emo7.gif

ומכיוון שאני מכירה את הסיפור שלך מכיוונים אחרים ומפורום אחר, הפעם ראיתי זווית נוספת והלב רק נשבר לי יותר. אין לי מילים מנחמות. אני רק שמחה שהחיים שלך נראים הרבה יותר טוב היום מפעם, עד כמה שאני יודעת ואני מקווה שתמשיכי ותדעי רק אושר. אוהבת אותך מאוד, שחר.
 
למעלה