כרותת הצמה
New member
אני יכולה לנשום. אשמח אם תקראו
היי, מי זכור אותי כתבתי כאן לפני לא הרבה זמן וביקשתי ייעוץ בנוגע למצבי הנפשי הדי גרוע (ורק היום הבנתי כמה גרוע...), שאלתי לגבי הפסיכיאטר והמשך טיפול, יציאה מהצבא וכולי. ובכן, הימים נעשו קשים מנשוא לאחרונה... מלאי בכי, התקפי חרדה בלילה, התחרפנות ככה סתם באמצעי היום ושאר רגשות איומיים. זה פשוט לשבת ולא להפסיק לבכות. כאילו לעיניים חיים משל עצמן. בכל מקרה, נקבעה מבעוד מועד פגישה עם קבנית להיום, כמובן שהייתי נורא במתח ובדכאונות לגבי מה שיהיה ועלול להיות- המטרה שלי היתה ברורה, המסגרת הזאת תהרוס אותי, ויש לצאת ממנה. הגעתי אליה היום, ודברים התגלגלו... לפני הפגישה ובכלל במשך היום בכיתי ללא הפסק, הייתי כמו זומבי, בבסיס מילים חלפו לידי ולא קלטתי דבר. מיותר לציין שכבר הגעתי לשלב הייאוש הסופי, של לשקול ברצינות ולדמיין מצבים בהם אני מזיקה לעצמי, בולעת כדורים, ושאר סיטואציות שיסיימו את הסבל הזה. אז הגעתי לקבנית עם תקווה קלושה.... ולהפתעתי היא היתה מדהימה. לא דיברה יותר מדי אבל היא לקחה אותי ברצינות בכך שהיא קראה מכתב שכתבתי בו אני מתארת את מצבי, את רצוני לפנות למסגרת פשוטה, על המחשבות הקיצוניות. בכיתי לה מול הפנים, התפרקתי..כבר נזלה לי נזלת מהאף מרוב בכי. וכמעט ולא דיברנו, זה מה שהיה מוזר.. נתתי לה לקרוא את מכתבי, ואז גם דיברנו על עניין הכדורים נוגדי דיכאון שמראש סירבתי להם- מסיבות אישיות... ובכן, המצב התגלגל, היא השאירה אותי לבד כמה דקות בשביל להתייעץ עם הפסיכיאטרית מסמוך, ואני לא ידעתי מה לעשות מרוב מתח מייאוש, מחשבות ועוד מחשבות. זה היה נורא. בכל מקרה, היא חזרה בסוף והושיבה אותי. ואז היא אמרה שהיא נותנ לי גימלים נפשיים עד הX לחודש- מה שהשאיר אותי קצת בהלם, ואז שאלתי אותה מה יהיה אחרי, אז היא קבעה לי בעצם תור עם אמא לפסיכיאטרית בX לחודש ואז יוחלט על הורדת הפרופיל. באותו רגע שהבנתי מה בעצם קורה ועצם העובדה שנפתחה לי דרך ותקווה להשתחרר, ברגע אחד נפתחו לי הריאות. אחרי כל כך הרבה זמן שנחנקתי והרגשתי כובד עצום בפנים- פתאום חשתי הקלה עצומה כמו שמעולם לא הרגשתי. בבת אחת נפל לי סלע מהלב. הרגשתי שאני יכולה לנשום כמו פעם, כמו לפני כל הבעיות האלה. עכשיו אני בבית ונותר לי רק לחשוב מה יהיה עלי בזמן הזה, עד הפגישה הגורלית (בבקשה תגידו לי שלרוב מאשרים את הורדת הפרופיל, בבקשה) וכמובן- מה יהיה אחרי. אני די אסרטיבית עכשיו ולא רוצה לחכות לגבי השירות לאומי, אני לא מתכוונת לנוח על זרי הדפנה ולהתבטל בבית, רוצה לעשות משהו ולטפל בעצמי ברגע שאני אבין שאני בחוץ- ברצוני להתקשר עוד שבוע הבא, ולברר עניינים בעמותות. עכשיו אני צריכה את עזרתכם.. מהרגע שחייל משתחרר באמצע או לפחות, יודע שהוא עומד להשתחרר בגין סיבות נפשיות/רפואיות, מה הפרצדורה לגבי שירות לאומי? למי אני פונה תחילה? במידה ועוד לא השתחררתי אבל אני עומדת.... יש טעם להתחיל כבר עכשיו לדבר עם עמותות חילוניות? שמעתי על שלומית. למישהו יש טלפון של העמותה? מה עלי להגיד? איך קובעים פגישה? מה אומרים (-אשמח לדעת אם בריאיונות אני צריכה להגיד שהשתחררתי בגלל בעיה נפשית או להגיש רפואית), והאם יש סיכוי להתחיל שנת שירות בת שנה, באמצע השנה? אני לא ארצה לחכות עד ספטמבר, רק אם לא תהיה ברירה. אשמח לכל מידע בנושא... יש לציין שאני מעוניינת בשירות לאומי מחוץ לבית, כלומר בירושלים, רצוי לא בבי"ח (-זה מוביל אותי לשאלה-אנשים שמשתחררים מרקע נפשי לא יוכלו לעשות שירות לאומי בבתי חולים ומוסדות ממשלתיים?). אולי עזרה לילדים בבתי ספר, שמעתי על חונכות באוניברסטיה העברית...ראיתי המון אופציות. אשמח לטיפים ועזרה..זה ממש חשוב לי בשביל לטפל בעצמי..\: תודה מראש..
היי, מי זכור אותי כתבתי כאן לפני לא הרבה זמן וביקשתי ייעוץ בנוגע למצבי הנפשי הדי גרוע (ורק היום הבנתי כמה גרוע...), שאלתי לגבי הפסיכיאטר והמשך טיפול, יציאה מהצבא וכולי. ובכן, הימים נעשו קשים מנשוא לאחרונה... מלאי בכי, התקפי חרדה בלילה, התחרפנות ככה סתם באמצעי היום ושאר רגשות איומיים. זה פשוט לשבת ולא להפסיק לבכות. כאילו לעיניים חיים משל עצמן. בכל מקרה, נקבעה מבעוד מועד פגישה עם קבנית להיום, כמובן שהייתי נורא במתח ובדכאונות לגבי מה שיהיה ועלול להיות- המטרה שלי היתה ברורה, המסגרת הזאת תהרוס אותי, ויש לצאת ממנה. הגעתי אליה היום, ודברים התגלגלו... לפני הפגישה ובכלל במשך היום בכיתי ללא הפסק, הייתי כמו זומבי, בבסיס מילים חלפו לידי ולא קלטתי דבר. מיותר לציין שכבר הגעתי לשלב הייאוש הסופי, של לשקול ברצינות ולדמיין מצבים בהם אני מזיקה לעצמי, בולעת כדורים, ושאר סיטואציות שיסיימו את הסבל הזה. אז הגעתי לקבנית עם תקווה קלושה.... ולהפתעתי היא היתה מדהימה. לא דיברה יותר מדי אבל היא לקחה אותי ברצינות בכך שהיא קראה מכתב שכתבתי בו אני מתארת את מצבי, את רצוני לפנות למסגרת פשוטה, על המחשבות הקיצוניות. בכיתי לה מול הפנים, התפרקתי..כבר נזלה לי נזלת מהאף מרוב בכי. וכמעט ולא דיברנו, זה מה שהיה מוזר.. נתתי לה לקרוא את מכתבי, ואז גם דיברנו על עניין הכדורים נוגדי דיכאון שמראש סירבתי להם- מסיבות אישיות... ובכן, המצב התגלגל, היא השאירה אותי לבד כמה דקות בשביל להתייעץ עם הפסיכיאטרית מסמוך, ואני לא ידעתי מה לעשות מרוב מתח מייאוש, מחשבות ועוד מחשבות. זה היה נורא. בכל מקרה, היא חזרה בסוף והושיבה אותי. ואז היא אמרה שהיא נותנ לי גימלים נפשיים עד הX לחודש- מה שהשאיר אותי קצת בהלם, ואז שאלתי אותה מה יהיה אחרי, אז היא קבעה לי בעצם תור עם אמא לפסיכיאטרית בX לחודש ואז יוחלט על הורדת הפרופיל. באותו רגע שהבנתי מה בעצם קורה ועצם העובדה שנפתחה לי דרך ותקווה להשתחרר, ברגע אחד נפתחו לי הריאות. אחרי כל כך הרבה זמן שנחנקתי והרגשתי כובד עצום בפנים- פתאום חשתי הקלה עצומה כמו שמעולם לא הרגשתי. בבת אחת נפל לי סלע מהלב. הרגשתי שאני יכולה לנשום כמו פעם, כמו לפני כל הבעיות האלה. עכשיו אני בבית ונותר לי רק לחשוב מה יהיה עלי בזמן הזה, עד הפגישה הגורלית (בבקשה תגידו לי שלרוב מאשרים את הורדת הפרופיל, בבקשה) וכמובן- מה יהיה אחרי. אני די אסרטיבית עכשיו ולא רוצה לחכות לגבי השירות לאומי, אני לא מתכוונת לנוח על זרי הדפנה ולהתבטל בבית, רוצה לעשות משהו ולטפל בעצמי ברגע שאני אבין שאני בחוץ- ברצוני להתקשר עוד שבוע הבא, ולברר עניינים בעמותות. עכשיו אני צריכה את עזרתכם.. מהרגע שחייל משתחרר באמצע או לפחות, יודע שהוא עומד להשתחרר בגין סיבות נפשיות/רפואיות, מה הפרצדורה לגבי שירות לאומי? למי אני פונה תחילה? במידה ועוד לא השתחררתי אבל אני עומדת.... יש טעם להתחיל כבר עכשיו לדבר עם עמותות חילוניות? שמעתי על שלומית. למישהו יש טלפון של העמותה? מה עלי להגיד? איך קובעים פגישה? מה אומרים (-אשמח לדעת אם בריאיונות אני צריכה להגיד שהשתחררתי בגלל בעיה נפשית או להגיש רפואית), והאם יש סיכוי להתחיל שנת שירות בת שנה, באמצע השנה? אני לא ארצה לחכות עד ספטמבר, רק אם לא תהיה ברירה. אשמח לכל מידע בנושא... יש לציין שאני מעוניינת בשירות לאומי מחוץ לבית, כלומר בירושלים, רצוי לא בבי"ח (-זה מוביל אותי לשאלה-אנשים שמשתחררים מרקע נפשי לא יוכלו לעשות שירות לאומי בבתי חולים ומוסדות ממשלתיים?). אולי עזרה לילדים בבתי ספר, שמעתי על חונכות באוניברסטיה העברית...ראיתי המון אופציות. אשמח לטיפים ועזרה..זה ממש חשוב לי בשביל לטפל בעצמי..\: תודה מראש..
את יוצאת מהצבא..