מה הבעיה עם ווטרס
ניר, אני שמחה שזה ה"מסר" שלקחת מ"החומה". הצרה היא, שהאלבום הזה מאוד מבולבל מבחינה רעיונית, ולא ניתן, בעצם, לומר שיש לו "מסר" אחד, חד משמעי. גם מה ש-endlessme כתב, זה נכון (חוץ מניבולי הפה). היחס של ווטרס כלפי העולם, אשתו, אמו וכו', הוא יחס דו-ערכי. הוא מאשים את עצמו - וגם אותן. הוא רואה את עצמו (פינק) כ"מסכן" פסיבי, שהכל קורה לו והוא לא יכול להתגונן או לשנות את המציאות. אני לא מסכימה אתך שהוא "מצליח לשבור את החומה" בסוף; סוף היצירה הוא הקטע הכי לא ברור בה, ו-ווטרס סרב בעקשנות להסביר למה התכוון שם, כך שאנחנו לא יודעים אפילו מה הוא רצה להשיג, לא כל שכן מה הוא כן מציע שם בפועל. הבעיה של ווטרס (שהוא כותב מוכשר מאוד) היא שבשלב הזה לא היה לו מול מי לעבוד, מישהו שיגיד לו to cut the bullshit , להוציא את הקטעים החלשים יותר מהאלבום ולהשאיר את החזקים יותר, ובכלל לשפר ביצועים ולתת לאחרים לתרום. המגלומניה שלו בשלב הזה לא איפשרה לאף אחד לתת לו פידבק בונה. הוא פשוט לא הסכים להקשיב. אפילו בוב אזרין, המפיק שהובא כדי לפשר בין ווטרס לגילמור בעת ההקלטות, לא הצליח (על פי דבריו שלו) ובסוף ווטרס ראה אותו כ"שתול" של גילמור, וכיום הוא לא מדבר אתו (וגם זה סיפור). שלא לדבר על חברי הלהקה האחרים: את רייט הוא בעט החוצה בזמן ההקלטות, ומייסון כל כך פחד שהוא הבא בתור, שהוא ניסה להעלים עצמו ולעשות קולות של שטיח. בסופו של דבר "החומה" היא כשלון אמנותי (למרות ההצלחה המסחרית) לא רק בגלל שזו לא עבודה של להקה, אלא של ווטרס עם נגני אולפן שונים, ביניהם גם חברי הפלויד, אלא בגלל העדר "עריכה" (כמו שיש עורכי ספרים, שעוזרים לסופרים בכתיבה) בגללו היצירה נשארה מבולבלת ולא ברורה רעיונית.