אני כל כך מצטערת!! אולי ט`

[אופטימיות קסומה 1]

מותק,

אני שבע שנים עם זה בלי טיפת תמיכה. אחרי אשפוז בתל השומר הייתי מאושרת.וזהו,נפלתי מהר וחזק,ואין בבית מי שירים אותי.אין בסביבה הקרובה מי שיבין.יש מישהי שמנסה לעזור,אבל אני לא רוצה להכביד.לא תמיד משתפת אותה.אני בקיצור,עייפה.מאד עייפה.נפשית.

 

[אופטימיות קסומה 1]

כותבת לעצמי.לא חייב להגיב.ט`

אוף,חרא של יום! דווקא בזמן הכי קשה,דווקא כשהכי כואב,דווקא שהידיעה שאני חולה.הרבה יותר חולה ממה שחשבתי,דווקא אז מפנים לי את הגב. מאשימים אותי ביצירת מניפולציות בהרס עצמי בכוונה. מפילים עלי את האחריות למצב הזה!איזה אדם שפוי ירצה לסבול ככה? לענות את עצמו בלי סוף?להרחיק את כולם?להיות לבד? אני עשיתי כל מה שיכולתי,מרפאות, דיאטנית,תל השומר,כולם דוחים אותי.הרופא בעצמו אמר שהרים ידיים. והדמעות האלו,לעזאזל, הדמעות האלו לא מפסיקות לזלוג מהבוקר.אני לא רעבה,אני רוצה לאכול כדי שיהיה לי כח לבנות חיים.אם היה לי מקום להיות בו רק בסוף השבוע הזה,לאכול יחד עם מישהי שנלחמת,זה היה פוש רציני.אבל כבר אין לי אף אחד. רק דמעות שמשום מה לא מתייבשות. רק את עצמי.ועל עצמי הייתי מוותרת. זה נורא מפחיד להיות עם מפלצת.וזה מה שאני.מנסה לחזק את כולם,מנסה לעודד.אם לי אין תקווה אז לפחות שמישהו אחר יהיה בסדר.זה נגמר. המלחמה נגמרה, התקווה נעלמה, המפלצת נשארה.

 

[hilita של הצאט]

המפלצת...

לא קיימת,את לא מפלצת, יש לך הפרעה, הפרעה קשה, כמו לכולנו לחלק בעבר, את סובלת וכואבת והדמעות זולגות בפנים ובלב, אל תאבדי תקווה, את שרדת עד עכשיו, שרדת עד עכשיו את אמורה להמשיך לשרוד! ואת תשרדי, אין לי ספק, את תמצאי את הכוחות, זה לא נגמר וזה לא ייגמר, את תצאי מזה ויהיה לך טוב-תאמיני! הילית

 

[אופטימיות קסומה 1]

הלוואי!

אני מאמינה שכולם פה יצאו מזה,אבל עלי אני לא מאמינה,תגידי,מה דפוק בי?

 

[hilita של הצאט]

מה דפוק...

מה דפוק בכולנו? למה יש לי הפרעת אכילה ואת הבעיה השניה? למה יש אותה לאחרים? אני לא יודעת, פעם שאלתי למה, ניסיתי להבין, היום וכבר הרבה זמן אני לא שואלת, זה לא יעזור, שום דבר לא דפוק בך, בטח שלא יותר ממה שדפוק בכולם בין אם יש להם את ההפרעה או הפרעה אחרת ובין אם אין להם הפרעה לפחות לא שמוגדרת כהפרעה, יש לך הפרעה מסויימת פיזית ונפשית, הפרעה קשה וכואבת, מלחמה על החיים, את פה-עדיין נלחמת זאת אומרת שלא נגמר שום דבר לא נגמר! תלחמי והטוב יגיע! את תשרדי גם את השחור הזה ואז אפילו בלי שתשימי לב פתאום תראי איך דברים יתחילו להסתדר במקומם ותתחילי לחייך רק תחזיקי מעמד, תכתבי לי, הילית

 

[אופטימיות קסומה 1]

מחלה דפוקה!

אני מנסה להלחם. שרדתי עד עכשיו ואני לא רוצה לוותר אבל אני באמת לא יודעת איך!

 

[hilita של הצאט]

תכתבי שתוכלי מתוקה...אני פה

 

[יוליההההההההה]

...........

את לא תוותרי תאמיני לי את חזק יותר ממה שאת חושבת שאת אל תקשיבי למחלה אלא לעצמך אוקיי את תנצחי אותה את תשרדי כי את חזקה ואני מאמינה לא אני יודעת שיש בך את החוזק הדרוש אוקיי כולכן כמו שאמרתי מקסימות אפילו בזה שאתן יכולות להחזיק את עצמכן על הרגליים כל יום

 

[אופטימיות קסומה 1]

אלוהים!!!

אני חושבת שאיבדתי את שתי החברות הכי טובות שהיו לי!המחלה הזו הפכה אותי לחרא של בן אדם!פוגעת בכולם!הרסתי את הקשר עם שתי הבנות הכי חשובות לי בעולם!אני חתיכת מטומטמת!מה נשאר לי בחיים???הם היו החיים שלי!אחת כועסת,השניה לא מחזירה הודעה וזה אומר שהיא פגועה. חרא של בן אדם!!! מטומטמת!אחר כך אני בוכה שאני לבד! חולה!זה מה שאני, חולת נפש!הם עשו בשכל שעזבו אותי!! יאללה,קיבינימט הכל!

 

[lost in the mirror]

חשוב לי נורא שתקראי

לנשום עמוק. ולזכור - גם בתוך קשר מותר לכעוס. ואם כועסים זה לא אומר שלא אוהבים. ואולי את מבלבלת כעס עם דאגה. אם את מרגישה שפגעת - תמיד אפשר להתנצל. ואז להתנצל בפני עצמך על הנזק שאת מסבה לך. על הכאב שאת מכאיבה לעצמך. הכל הפיך. חוץ מהיום הזה שכבר לא יחזור על עצמו אף פעם. עוד יום של מחלה. עוד יום לא מאושר. עד מתי? עד מתי תתני למחלה לנצח? עד מתי תסכימי לשלם בבריאותך על טעויות של אחרים? עד מתי תחשבי שהכל אבוד? אני אומרת לך - לא הכל אבוד. זו מלחמה שאפשר לנצח ה. אבל כדי לנצח צריך לרצות להלחם. לרצות באמת. ולא בשביל החברות. לרצות בשבילך. לא בשביל אף אחד אחר. כי בסוף היום - גם אם יש המן אנשים שאוהבים אותך. גם אם אחרים דואגים לך. גם אם לי נורא איכפת - בסוף היום את נשארת איתך. ובעוד שנה - את נשארת איתך. ובעוד 50 שנה - את נשארת איתך. את תמיד תשארי איתך. אני מקווה שהמחלה לא. מחזקת אותך ומקווה שתביני שחברות זה לא רק חיבוקים ומילים יפות. כשחיבוקים ומילים יפות לא מביאים את השינוי מנסים דברים אחרים. מנסים לנער, מנסים להבהיר - הפרעות אכילה זה לא משחק! מתים מזה! זו מחלה וכל יום של חולי שעובר - הנזק לגוף גדל. ובכל יום של חולי הנפש יותר פצועה. וקשה לראות מישהו שאוהבים מזיק לעצמו כל כך. זה כואב. אז אני מחבקת. ואומרת שמאמינה בך. ושאני כאן. אבל את חייבת לעזור לעצמך. אם לא תעזרי לעצמך אף אחד לא יוכל לעזור. אי אפשר לרצות לחיות במקומך ואי אפשר לרצות לאכול במקום ואי אפשר ללעוס בשבילך. אפשר רק להיות כאן ולקוות שתסכימי להלחם. וכשתלחמי באמת - תגלי שכולם בצד שלך. לא נגדך. אבל הבחירה -שלך. לילה שקט מתוקה

 

[אופטימיות קסומה 1]

את מאה אחוז צודקת.

יש לי הרגשה שקשה להן לראות אותי נגמרת,אבל הם חושבות שלהפנות את הגב זה הפיתרון אם אצא מזה אי פעם אני אזכור תמיד מי היה שם וכואב לי שהם לא יהיו שם.אני מנסה לישון,אבל אני לא רגועה,אני לא קיבלתי הודעה מחברה שלי ואין לי ביג טוק לשלוח לה עוד אחת.התנצלתי שהייתי מגעילה, הודתי שאני מאד חולה,הסברתי שאני פוחדת מזה שאין לי מושג איפה אני יעביר את השבת והיא לא ענתה.היא הבן אדם האחרון שרציתי לפגוע בו וזה כל כך כואב שהיא לא מתייחסת. נמאס לי כבר מלבכות,אני רוצה להחלים,אני רוצה לצאת מהחרא הזה, אני רק לא רוצה לאבד אותה ואת החברה השניה.אלוהים,זה כל כך כואב!

 

[lost in the mirror]

...

אני לא מכירה את הפרטים וזה גם לא ממש משנה אני רק אומר שאני בטוחה שההתנהגות שלהן היא מתוך דאגה ואיכפתיות ולא מתוך נטישה. שהן עושות מה שהן חושבות שטוב לך. אולי הן רוצות שאת תחליטי לקחת את עצמך בידיים. שזה יבוא ממך. שאת תרצי להחלים. שאת תסכימי להיעזר. שאת תביני שאת חייבת עזרה מקצועית ושתפעלי למען זה. שאת לא תדרדרי עצמך פנימה אל תוך המחלה. כשילד קטן מנסה לברוח לכביש אמא שלו ישר תרחיק אותו משם גם אם הוא יצרח וגם אם הוא יבעט וגם אם הוא יבכה וירגיש שמנעו ממנו משהו שהוא רצה אבל היא יודעת שזה לטובתו. ותהיי בטוחה שהן חושבות על טובתך. שהכוונות שלהן הן לא להזיק לך. להפך. את מרגישה שאת מאבדת אנשים בגלל הקיבעון על המחלה. זו לא סיבה מספיק טובה לנסות לצאת מזה?

 

[אופטימיות קסומה 1]

לצערי

דווקא כי אני מאבדת אנשים אז לא אכפת לי מכלום. אני ניסתי טיפולים הם יודעות את זה. יודעות טוב מאד.אז מה?אני אשמה שאף אחד לא מוכן לטפל בי?אני באמת זקוקה להן והריחוק הזה לא עוזר לי.בכלל לא. אני מודה לאלוהים ששלח לי אותך.את מלאך אמיתי!

 

[lost in the mirror]

תל השומר זו לא האופציה היחידה

אני מצטערת על הדוגמא הקשה אבל אביא אותה בכל זאת - אדם מגלה שיש לו גידול סרטני. הוא עובר כימותרפיה. הרופאים אומרים שלא רואים יותר את הגידול. עברה שנה. אותו אדם מגלה שהסרטן חזר. אז מה, הוא יגיד - רגע אבל טופלתי ואני שוב חולה אז אני לא מטפל יותר? לא. זה לא מה שהוא יגיד. הוא יאסוף כוחות ויעבור שוב טיפולים ושוב כאב ושוב התמודדות קשה נורא. עד שהוא יחלים. או עד שהוא ימות. להבדיל מסרטן - אם מטפלים בהפרעת אכילה ומתמידים בטיפול ורוצים להבריא -זה אפשרי. אדם שחולה בסרטן יכול לרצות הכי חזק בעולם להחלים ולעבור את כל הטיפולים והניתוחים ולהאמין בעצמו ובכל זאת יש סיכוי שימות. ואת - אם תרצי ותטפלי ותתמידי - תחלימי. את סוף הסיפור שלך - את קובעת.

 

[אופטימיות קסומה 1]

חמודה,בוקר טוב.

הדוגמא שלך הייתה נורא קשה אך מאד מנערת.את צודקת. המחלה הזו בכלל מפחידה אותי והרבה פעמים אני אומרת לעצמי,ראבק,יש לך מחלה שאת יכולה לרפא,לא כמו מחלות אחרות שהרצון של החולים לא ממש תופס,אבל כשהייתי בתל השומר אחת האחיות אמרה שזו המחלה הכי קשה שהיא מכירה,כי החולה בעצמו לא רוצה לצאת ממנה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

תה"ש זו לא האופציה היחידה, שוב.

את בודקת אופציות אחרות???

 

[אופטימיות קסומה 1]

מאיפה אתחיל...

קפלן,רמב"ם,הדסה עין כרם...הגעתי למסקנה כואבת שלמי שאין כסף אין זכות לחיות.ואני מדברת איתך אחרי הסיבסוד שהציעו.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

צריך לזכור

שהחברות שאת מדברת עליהן מתמודדות עם קשיים משלהן. המון קשיים והתמודדות לא פשוטה. לא בטוח בכלל שהן מפנות לך את הגב כי הן חושבות שזה פיתרון. יכול להיות שהן קצת עסוקות בעצמן עכשיו. שהן צריכות שקט וזמן. שהן לא עונות כי הן צריכות הפסקה מהעולם לפעמים. זה מותר להן.

 

[אופטימיות קסומה 1]

את בעצמך

חולה.נלחמת,אין ספק,אך בטוח היית במצב הזה.הכי נח זה לקחת את זה לכיוון ששונאים אותי,נמאס ממני, מרימים ידיים.לא שיתפתי אותן בהרבה דברים דווקא כי אני מודעת שגם להם קשה,אבל להתייחס לזה שהדבר שיפתור את הבעיה זה להכין פרוסה ולאכול (מצטערת,לא בטוחה איך כותבים סנדביץ...)זו טעות איומה!אני לא מאשימה אותם.אני יודעת שהמחלה שלי מרחיקה אותי מכולם ואני משלימה עם זה. סתם כואב לי.זה הכל