מסכימה, ונוגעת קצת בנקודות אחרות
יש לי אחות נכה, עם 120% או 150% נכות (לא זוכרת כמה זה מוגדר), מה שאומר שהיא לא מסוגלת לעשות שום דבר בעצמה (דיבור, הליכה, ישיבה עצמאית. כלום). בביטוח לאומי חשבו שאמא שלי ביקשה ממנה לשחק את עצמה נכה, ורצו שיוכיחו שהיא לא מסוגלת לעמוד לבד (אשכרה רצו שאמא שלי תחזיק אותה ותעזוב אותה, ויראו שהיא באמת לא מסוגלת לעמוד בכוחות עצמה. פקידה מטומטמת).
שתי חברות שלי מהלימודים, לעומת זאת, הוכיחו שיש להן הפרעות למידה קשות (לא ראיתי שהן יותר קשות משלי, אבל בסדר), והן קיבלו כל אחת לפטופ, עזרה של כמעט 1000 ש"ח בשכ"ד, ועוד כסף למחיה ולרכב, ומימון של שכ"ל ל-3 שנים (אפילו רטרואקטיבית).
מן הסתם יותר קל להגיע לציונים מטורפים כשיש את כל הזמן שבעולם לשבת וללמוד.
אחת באמת ניצלה את זה, וסיימה בהצטיינות. השניה לא עושה שום דבר, אוהבת לתרץ כל דבר שלא מצליח לה בהפרעות ה"קשות" שלה (יש לי אחות עם הפרעות יותר קשות משלה, והיא רק בת 14, ובחיים לא שמעתי אותה מתרצת שום דבר, אלא מנסה להוכיח את עצמה יותר מכולם), ואפילו לשטוף את הכלים ולנקות אחריה כמו שצריך- היא לא מסוגלת.
אז עכשיו אתם מבינים את שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי?