אלומת האור
New member
תודה, עייפה. תודה רבה.
לא, זה לא קורה לי שוב. לעזאזל עם העו"סית הזאת!!!!!!!! כל שבועיים צץ איזה משהו דחוף שמודיעים לי 20 דקות לפני הפגישה שלא יכולים לבוא... פעם זו המדריכה הקודמת וגם לה זה קורה המון. כל הלילה לא ישנתי כמעט בכלל (לא טוב לי להיות במיטה, בגלל הברונכיט, זה עושה לי התקף להיות בשכיבה), כל הבוקר היו לי טלפונים שמזיזים לי תכניות, ועכשיו גם היא! ואני צריכה אותה!!! לא ראיתי נפש חיה מיום שישי, לא יצאתי מהבית (חולשה, וזה), ואני זקוקה לתמיכה!!! וגם לדבר על נושא המדריכה אם כן תישאר או לא!!! אני שונאת שעושים לי את זה, קיבינימט!!!!!!!!!!
ונמאס לי להיות זאת שאפשר להזיז הצדה כל פעם שיש משהו דחוף!!! יאללהה למה תמיד על חשבוני? למה על חשבון הזמן שלי??????? והנה המדריכה שתהיה בריאה סימסה לי אם אני רוצה שהיא תבוא מחר. מה יש פה לא להבין מאז אתמול בלילה??? אמרתי לה שיש לי ברונכיט ושאני אצור קשר כשארגיש יותר טוב, מה הבעיה להבין את זה? באמת!!!
יודעים מה? אני לא רוצה כלום. שידחפו ת'שיקום הזה ל^@%@#$%@#$%. לא רוצה את הטובות שלהם, לא רוצה שיזבלו לי בשכל, לא רוצה. נמאס לי שדוחים אותי כל הזמן כשצץ משהו דחוף יותר, אבל כשלי קורה משהו דחוף כמו באותו יום שאיילה הודיעה לי שהיא עוזבת והתמוטטתי שם אז העו"סית לא התגמשה ובאה.
הנה, אלוהים אדירים, המדריכה מסמסת שוב שאודיע לה מתי שאני רוצה שהיא תבוא. אבל לפני דקה וחצי כתבתי לך שאני לא יודעת ושאצור קשר שאבריא, אז למה לחזור על זה עשר פעמים???????? זה בדיוק מה שהיא עושה בפגישות, חוזרת שוב ושוב ושוב ושוב על אותו תקליט סרוט. די, כבר הבנו! הבנתי כבר קודם. להודיע לך, לקבוע אתך, מה לא הסברתי ברור? חלאס!!!!!!!
נשבר לי שחושבים שאפשר לעשות ממני צחוק.
איך אני אמורה להעביר את הזמן הזה השבוע? יש לי טיפולים רפואיים שאני אפילו לא יודעת אם יוכלו לעשות לי בגלל הברונכיט. ומה יהיה עם איילה מחר? לנסוע? לא לנסוע? אני כל כך זקוקה לה ורוצה לראות אותה, והרי גם לא יהיו עוד הרבה פעמים, אבל אין לי כוח לזוז... והשיעולים.
דחוף! מה כל כך דחוף להם שם בחברת השיקום????? מה?? הרי לי תמיד הם אומרים שאם יש משהו דחוף שאני אסע למיון, אז למה למשתקמים האחרים הם נוסעים לעזור במקרה חירום???? מה זה כבר יכול להיות שלא סובל דיחוי ושמגיע לי לספוג את זה על חשבון הזמן שאני כל כך זקוקה לו עם העו"סית??????????? חוצפה. חוצפנים. אותי הרבה יותר קל לנפנף הצדה. אני נחשבת למשתקמת "איכותית", לא עושה בעיות, לא כזאת שמשתוללת ומעיפה חפצים, לא כזאת שקופצת מבניינים, לא כזאת שלוקחת סמים, לא כזאת עם התפרצויות. כזאת שאפשר לדבר איתה ואולי אפילו ליהנות מזה, אז מהסיבה הזאת הם מרשים לעצמם לדלג עליי בכל פעם שיש להם איזה "חירום". שילכו לעזאזל עם החירום הזה שלהם.
אין לי מושג איך להעביר את השבוע. פשוט אין לי מושג. אם לפחות הייתה לי עוד עבודה, או אם היו לי כבר הלימודים... אבל הכול תקוע ואין לי כוח לעשות שום דבר והאמת שגם חשק כבר אין לי לכלום. לכלום.
