אני כל כך עצובה (כנראה טריגר)

איך באת לי בזמן גם כן את
ט' אולי

תודה רבה על העידוד. אני יושבת פה ובוכה מרוב חרדה. כל כך צריכה את החיבוק שלה. הלוואי שמחר יסתדר איכשהו. אני כל כך פוחדת, ליידי. מרגישה שהמוות מתקרב ועוד לא ברור לי מוות של מי, של מה. בינתיים הלב שלי מתרסק ומדמם ואני לא יודעת מה יעצור את זה. כל כך כועסת שלא יצא לי להגיע אליה היום. כל כך כועסת. איזה פקשוש.
אני פוחדת ולא מצליחה להפסיק לרעוד. אני נכנסת למיטה קצת, אולי יקל עליי. אני מפחדת ממה שקורה לי. אני לא מבינה מה קורה לי - אני פוחדת פחד עז מהמוות, חרדה משתקת שממש מעירה אותי מהשינה, אבל גם רוצה למות, מרגישה שצריכה למות, שחייבת, שחייבת לשים לסבל הזה סוף. ולא יודעת איך. אני לא מסוגלת לחשוב על היום של ה... ועל יום אחרי, על מה שיקרה לי... ועוד בלי מדריכה, כזו שאפשר לסמוך עליה...

ותראי גם כן גורל... הייתה צריכה לבוא הערב מישהי לראות את הדירה, והשח"ע הודיע לי שהיא לא תבוא כי אמה נפטרה הבוקר... איזה מזל נאחס...

אני פוחדת. פוחדת. צריכה שיחזיקו אותי ויחבקו אותי. פוחדת.


ותודה ענקית, את מקסימה, כולכן, איזה פורום תומך, תודה שאתן כאן (גם) בשבילי, תודה!
 

Lady Stark

New member
מותק

התחושה הזאת שהמוות מתקרב היא רק חרדה. זאת ההגדרה במהותה של חרדה. תחושה שיש סכנת חיים במצב שאינו מסכן חיים. תזכירי את זה לעצמך, בסדר? כדי שלפחות בהיגיון העול הזה ירד ממך.
 
זהו, לא יכולתי יותר.

לקחתי רבע סרקוול ולמיטה. לא עומדת בחרדה הזאת ובדיכאון גם. מקווה לקום עוד איזה שעה וחצי ולכתוב לכם כאן.
 
למעלה