אני כשלון דיאטתי...

[Arfilit]

אני כשלון דיאטתי... ../images/Emo7.gif

לפני ההריון הייתי חתיכה. בחיי. 1.65 מ' על 51 ק"ג. ושלא תבינו לא נכון - עבדתי קשה כדי להיות כזו - אני מאוד אוהבת אוכל ולאכול - ויש לי מטאבוליזם ממש מחורבן - ככה שמה שנשאר זה כח הרצון - ואת זה היה לי - מברזל ובכמויות. מאז הלידה - אני פשוט לא שם. לא מצליחה לשמור. אני לא ענקית - אבל אני בהחלט בהחלט לא רזה. תקראו לזה מלאה. תקראו לזה שמנמונת - לא יודעת - אני לפחות 2 מידות יותר במכנסיים - והמצב לא משתפר. כח הרצון שלי נעלם. נמוג. נמס. התפוגג. לא מצליחה לשמור. כל יום אני מחליטה שהיום הוא היום - וכל ערב - אני מלקה את עצמי על כך שלא הצלחתי. אני לא אוהבת את איך שאני נראית כשאני ככה. זה לא שאני חייבת להיות בחזרה 51 ק"ג - אבל משהו באמצע בין היום לאז - היה עושה אותי הרבה יותר שלמה עם המראה שלי. ואם אני אכנס להריון כשאני ככה - מה יהיה?! אחרי הילדה הבאה אני אהיה ממש ענקית??? אני מאוד מוטרדת מזה, אבל לא מצליחה לעשות שום דבר בנדון. גרררר....

 

[galiaS]

מי לא תזדהה עם ההודעה שלך?

אני יודעת שאני לא שמנה אבל פעם היתי יותר רזה ובעיקר יותר מעוצבת. גם אני עבדתי על זה קשה ואני הפסקתי לעבוד על זה ביום שבו נצפו שני פסים כחולים. אין לי תובנות על איך תופסים את עצמך בידים ועושים את השינוי הזה. זה נורא קשה גם כשיש את כל האנרגיות לזה, ועכשיו האנרגיות שלי עסוקות בלנווט בין נטע, העבודה הלימודים וקצת זמן לעצמי. אני לא חושבת שזה נובע מכח רצון שנמוג ונעלם אלא משינוי הפרמטרים שמגדירים אותנו עכשיו. פעם איך שנמדדתי בעיני עצמי היה מאד קשור למשקל שלי, היום דברים אחרים מאפשרים לי לחיות עם עצמי בשקט. אין לי תובנות מעודדות, גם אני מרגישה כמוך.

 

[חושחושה]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gifאוףףףףףףף

 

[lulyK]

|אייקון מלא אמפתיה|

לא יודעת מה להגיד. גדלתי והתבגרתי כ"רזה" וזה נצרב לי בתודעה. העובדות החדשות לא מצליחות *באמת* לשכנע אותי שהגיע הזמן לשמור. עד שמגיעה פתאום מוטיבציה, ככה משום מקום. כשהיא מגיעה אני מנסה לנצל אותה עד תום. המטרה עכשיו: לרדת 10 קילו כדי שאוכל לחשוב על הריון חדש (לא לפני ישותם ייכנס לגן. מספיק לי תינוק אחד בינתיים, תודה).

 

[גורבי]

כמוכי כמון.

 

[בימבילי]

ואני בדיוק להיפך.

בראש שלי אני תמיד בעודף ותמיד צריכה להוריד.

 

[lulyK]

זו ההפרעה הקלאסית ../images/Emo3.gif

אם כי בתור מישהי שמכירה אותך כשעוד היית גבעול דקיק בן 19, אני לא מבינה על מה את מתבססת.

 

[בימבילי]

קלאסית הייתי וקלאסית נשארתי

 

[שחרונט]

כמה מחשבות שלי בעניין

ואני אףפעם לא הייתי חתיכה. את בטח נראית היום כמו שאני נראיתי בתקופות הטובות שלי. הפוקוס עכשיו הוא אחר. סדר העדיפויות השתנה גם בנושא הזה. ועדיין, מנסיוני הצנוע, כשמגיעים מים עד נפש אז מצליחים לרזות. אם כוח הרצון שלך לבד לא עובד, נסי משהו אחר. קבוצת תמיכה תעזור לך? וירטואלית? לא וירטואלית? אולי דיאטנית? את עושה גם איזושהי פעילות גופנית? איזה שטויות את מחזיקה בבית? אגב, אצלי זה תמיד בא עם מייקאובר כללי. לא רק דיאטה, אלא גם טיפול בבעיות אחרות שהצריכו טיפול. זה עוזר לי להרגיש שאני לא בדיאטה, אלא בחלק מטיפול בעצמי.

 

[בלינקה]

מה הפספוסה הזו עושה כאן? ../images/Emo9.gif

 

[lulyK]

דווקא הגיעה עם תובנות חכמות

 

[cookie1]

../images/Emo6.gif איזו ילדה חכמה ../images/Emo22.gif

 

[Arfilit]

את לא היית חתיכה???

שחרונט! את אחת החתיכות היותר מוצלחות שאאני מכירה! את ממש החתיכה החסרה...

 

[sipi1]

אני עם שחרונט ../images/Emo8.gif

(יופי של חינוך היא קיבלה, אמא בלינקה !) אצלי המאבק הנצחי בעודפים קשור תמיד לתמונה כוללת יותר : הפעם האחרונה שהצלחתי לרזות במהירות ובקלות היתה לפני ההריון של איתן - אבל באותה תקופה עשיתי עוד כמה דברים למען עצמי (לימודים, פעילות גופנית ועוד). הרגשתי טוב עם עצמי, ואולי מתוך הקבלה העצמית הזו הגוף הפסיק לשים "מעצורים", ונענה לדיאטה. עברתי כמה הריונות בחיי, עליתי וירדתי, ונשארתי תמיד בסופו של דבר סביב אותו משקל. ההבדל הוא בתפיסה העצמית, וכשמצאתי עוד דרכים שיגרמו לי לאהוב את המקום שאני נמצאת בו - המשקל הפסיק להיות גורם משמעותי בדימוי העצמי, ודווקא מתוך השינוי הזה הוא ירד...

 

[swann]

../images/Emo24.gif של הזדהות!

ואני מעולם לא הייתי רזה או חתיכה, אבל הסטנדרטים שלי עולים כל כמה שנים למה נחשב בעיני מוגזם וצריך דיאטה, ומה יפה לי ואפשר להשאר ככה איזה תקופה. מפחיד לחשוב מה יהיה עוד 10 שנים... אז לפני שנה וחצי התחלתי ובאמת במשך חצי שנה עשיתי דיאטה לבד (south beach) ואחרי שכבר לא יכולתי להמשיך לבד ועליתי איזה 2 קילו הצטרפתי לשומרי משקל. ממליצה בחום

אין כמוהם כדי להשאיר אותך במסגרת ואין כמו החיוך וההרגשה הזאת כשרואים ירידה ולו הקלה ביותר משבוע לשבוע, ולאט לאט רואים שהמשקל יורד וזה כיףףףףף. וההרגשה הכללית טובה יותר, וזה מה שחשוב. עכשיו שוב אני כבר לא במסגרת (בגלל סיבות אחרות) ומנסה לחזור למסגרת של אוכל בריא באופן עצמאי ומקווה שזה ילך... מקווה שתמצאי את כוח הרצון שלך איפהשהוא בתשובות כאן והמוטיבציה תגיע ולא תעזוב, זה קשה אבל שווה הכל

 

[עמית@]

איזו הודעה מדכדכת.

אני לא חושבת שתהיי ענקית, אני חושבת שבסופו של דבר תוכלי לחזור ולהיות מה שהיית, אולי אחרי ההנקה? אולי בסופו של דבר זה יקרה.. אני נטולת כל עצות פרקטיות (ספורט?) אבל מלאה אמפתיה.

 

[אור יום]

מזדהה איתך...

אומנם אף פעם לא הייתי רזה מאוד, אחר אחרי ההריון נותרתי עם כמה ק"ג שמסרבים לרדת..וכמובן שהם לא ירדו מעצמם..

 

[cookie1]

../images/Emo24.gif

מה שמצחיק זה שאתמול עברתי על שרשור שאלות שהיה פעם לטובה קראוזה וראיתי שם את שאלתך... מה לעשות? רק כח רצון, וזה תלוי בעיקר בפניוּת שיש לך בחיים. אין פתרונות קסם (לצערנו), אבל אני חושבת שברגע שתתחילי לנצל את אפני שכושר החדשים שלך דברים יתחילו לזוז. מנסיון שלי רק ספורט, כי אין מצב שאני אסתום את הפה, זה יעשה אותו אומללה. ואם תכנסי להריון (אמן

), הייתי ממליצה לך (בתוקף תפקידי

), להיות פשוט במעקב של דיאטנית, מה שעשוי למנוע עליה גדולה מדי במשקל.

 

[דפנה מי]

../images/Emo24.gif

ממש לא יודעת איך לעזור? אולי בשיתוף עם הבעל, משפחתי כזה, יהיה יותר קל? אצלי הוא מקל עם חילוף חומרים שכל מה שאוכל נעלם ועוד נשרפים קצת רזרבות שאין והוא עוד יורד עליי שאין לי אופי-כי לאחרונה אני ממש לא מצליחה להתמסר לעניין הורדת המשקל. לקחתי מרופאת משפחה הפנייה לדיאטנית ואין לי כוח ללכת אליה, להתחיל לבדוק כל פירור שנכנס לפה ובבית מתרוצצות המון שטויות על השיש, בארון ובמקרר. לפחות התחלתי לעשות הליכות 3 פעמים בשבוע, כל פעם חצי שעה, אבל אז גם מזג אויר מחניק כמו היום מרתיע מלצאת החוצה.

 

[27חומד]

../images/Emo24.gif

וזה כל מה שאני מציעה, לא ראיתם אותי עדיין ולכן עדיין לא סקלתם אותי באבנים על הגודל שלי, אבל גם אני למרות הרזון יכולה מאד להזדהות אם החוסר שביעות רצון מהשינויים שהגוף עובר והרצון העז לחזור לאיך שהיינו קודם, וגם אני מוצאת את עצמי בודקת במראה שוב ושוב כל ס"מ בגוף וכל סימן מתיחה ואצלי גם כמה צלקות שנוספו לפנים בגלל פצעים בהריון ואם זה אין לי מה לעשות אותם אי אפשר להעלים.