אני כשלון דיאטתי...

mummy

New member
אבל את הצלחה מקצועית משפחתית

אישית אמהית משפטית ועוד כמה דברים שאני בטוחה שאת יכולה לחשוב עליהם... אז מה יותר חשוב בינינו? כן, כן. אני יודעת. זה לא ממש מנחם. אבל ניסיתי לפחות. האופציה השניה היתה לשחרר לחופשי את המחשבות הראשונות שלי שעלו אחרי שקראתי אותך - משהו על איך שאני בחודש תשיעי מרגישה בעניין הזה, סוגרת כמעט שלוש שנים של הריון, לידה, הנקה, עוד הריון ומה עוד מחכה לי שם - אה כן, עוד פעם האחרי לידה הזה... אבל לא מדברים עכשיו עלי נכון? אני יודעת שההנקה אצלי ממש תקעה את עניין הירידה במשקל. ואת עדיין מניקה. אז אולי יש מקום לוותר לעצמך קצת? ממש ממש קצת אם לא לגמרי? ובכל מקרה, את יודעת שמי שאוהב אותך אוהב אותך כמו שאת (ויש לי עוד קלישאות אבל אני חוששת שזה כבר יעשה לעוס מיותר ובעיקר לא אפקטיבי על אישה אינטיליגנטית כמוך (הופס, הנה השחלתי לך עוד מחמאה לליטוף האגו בלי ששמת לב, נכון?). זה לא יהיה ככה תמיד. אני בטוחה. יום אחד המעצור ישתחרר ואת תצליחי. חכי ותראי. תני לזה עוד קצת זמן, ואל תהיי כל כך קשה עם עצמך. זה לא עוזר לאף אחד, בטח לא להרגשה האישית שלך. אה כן, ואנחנו כאן תמיד נאהב אותך בדיוק כמו שאת... זה טריוויאלי, לא?
 

Arfilit

New member
אאוץ' ישר על היבלת את דורכת לי...

ידעתי שאסור לי לבחור קיטור אחד מתוך המגוון שיש לי כרגע - כי אז ישר הקיטורם האחרים יעלבו. לא אמרתי כלום על הענין המקצועי והמימוש "עצמיאי" - אבל יש לי מלוא חפניים קיטורים גם בנושא הזה. "בקצירת האומר": בתוך לידה אחת הפכתי מההבטחה הגדולה ומן הדבר הטוב הבא - לסחורה פגומה... ולא - הכשרון שלי בתחום לא נפגע. תקופה רעה כבר אמרתי?! בכל מקרה - תודה על המחמאות. תמיד נעים לשמוע.
 

mummy

New member
אופס, סליחה. לא התכוונתי להוסיף

יגון לצער. תקופות רעות יש לכולם. במקרה כזה, באמת שאין הרבה מה לעשות, להוריד את הראש נמוך נמוך ולחכות עד יעבור זעם. והנה לך נושא חדש לשרשור כואב בפני עצמו: "בתוך לידה אחת הפכתי מההבטחה הגדולה ומן הדבר הטוב הבא - לסחורה פגומה" - רוצה לדבר על זה קצת? האמת, אולי עדיף שלא...
 
אוי אוי. כמה שאני מבינה.

גמני לפני ההריון הייתי מאוד מרוצה מאיך שנראיתי. ובתחילת ההריון הרגשתי כל כך רע שהפסקתי להתעמל (וההפסקה נמשכת עד היום מטעמי עצלות טהורים). וגמני מאוד הקפדתי על כל מה שנכנס לפה, ועשיתי ספורט והכל. והיום? אני ממש לא מצליחה לשמור. כל כח הרצון שלי נעלם. אמנם לא עליתי המון בהריון, וגם ירדתי די נחמד מאז, אבל ה 5 קילו הרכים האלה שיושבים לי בטוסיק ובבטן ממש מבאסים. אני מקווה שכשאתחיל להתעמל (יאללה. נו כבר הגיע הזמן) זה לפחות יהיה 5 קילו קצת יותר 'יציבים' וקצת פחות רופסים ...
 

boringvered

New member
../images/Emo41.gif משהו מצחיק ששלחו לי בנושא....

(כי ניסיתי לכתוב תגובה והתפוז בלע אותה בתיאבון רב מידי)... להלן מה שקבלתי בדוא"ל: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד, וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים. ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת בייגל נאש. ויאמר השטן לאדם: אתה רוצה גבינת שמנת עם זה? ויאמר לו אדם: כן! ותאמר חוה: אני גם רוצה. עם וחמוצים. ויעלו השניים 3 קילו כל אחד. ואלוהים יברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאשה תוכל לשמור על הגיזרה שאדם כל כך אהב. ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה, וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם. ותעבור חוות ממידה 36 למידה 44. ויאמר אלוהים: מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון. ויאמר השטן: ותוסיפו לו רוטב גבינה כחולה עם לחם שום בצד. ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה. ויאמר אלוהים: שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור! ויפרוש השטן על שולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך לאכול ככל יכולתך. ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה. ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים. ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון. ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים. ואלוהים ברא את נעלי הריצה, ויתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל. ויתן השטן לאדם וחוה טלויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים. ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טרינינגים רפויים. ויתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, ומוצרים דיאט, ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות. ויברא השטן את מקדונלדס, ואת הצ'יזבורגר הכפול בחמישה שקלים. ויאמר השטן לאדם: אתה רוצה גם צ'יפס? ויאמר לו: כן! ותגדיל לי! ויחטפו אדם וחווה התקף לב. ויאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש. ויגחך השטן בקרבו, ויברא את... קופות החולים."
 

nubi

New member
../images/Emo2.gifלא זכור לי שכתבתי היום

הודעה.... את נשמעת ממש כמוני.אפילו כתבתי לא מזמן בדיוק אותו דבר. ואני בדיאטה, ויורדת, אבל כל כך לאט..... זה נראה (לפחות לי) שאחרי הלידה כל מה שנשאר לנו זה אוכל. לפעמים אני חושבת שזה הפיצוי שלי על כל תיסכולי היום. וזה כל כך קשה לסגור את הפה!
 
כמה שאני מבינה על מה את מדברת

בלי קשר להריון - לפני שנה וחצי התחלתי בדיאטה הראשונה בחיי שהתצחתי לעמוד בה. לפני כן התחלתי דיאטה בכל יום ראשון במשך כחמש שנים
. אבל דבר ראשון - את מניקה, לא? אל תמהרי לקפוץ למסקנות משקל. אני למשל כל-כך מורעבת (אמנם רק חדשיים, אבל בכל זאת) שנראה לי שלשמור על המשקל הנוכחי זאת מטרה ראויה לשמה. דבר שני - ובטח אמרו את זה כבר לפני - צריך לפנות הרבה מקום וזמן לדיאטה ראויה לשמה. צריך לפנות מקום לבשל ולגוון באוכל, צריך לפנות זמן אפילו בשביל לחתוך סלט (אתמול לקח לי שעה וחצי להכין סלט ולאכול אותו). ביחד עם אמהות ועבודה זה משהו שדורש הרבה החלטיות תכנון - סדר יום שיאפשר אכילה (פחות או יותר) מסודרת, תכנון בישולים/ קניית מזון מוכן וכן פינוי זמן לספורט(נשבעת שזה נותן הרגשה טובה, באמא שלי) וגם לתמיכה בדיאטה. לפחות בשבילי, העובדה שנרשמתי לתכנית דיאטה בפיקוח תזונאי עשתה המון. וחשוב שהקבוצה והמנחה יהיו אינטיליגנטים! התחלתי פעם שומרי משקל עם מדריכה כזאת מטומטמת שדיקלמה עובדות שלא הבינה בכלל והעלתה לי את הסעיף. ירידה במשקל לא יצאה לי מזה. יש לי עוד מה לכתוב אבל קוראים לי
. אולי אחכ
 
ואני מנסה לשתוק

כי שרשורים על משקל ועל דיאטה אין לי מה לומר. אני יכולה הלגיד שהמצד השני אני הרבה פעמים מקנאה בבנות מלאות ושמנות. הם הרבה יורת נשיות בעיני - ממני. אני אוהבת סטייל של בגדים שמה לעשות מתאימים רק לבנות מלאות - ועלי הם נשפכים בצורה נוראית. יש המון בגדים שאני אל יכולה ללבוש כי הרגליים דקות מידי וזה ממש מכוער. אני לעולם לא הלכת עם מכנס קצר או חצאית מעל הברכיים או חצאית בכלל - הטופ זה שמלה ומתחת מכנסיים. הבגדים של מידה 36 מתאימים לילדות בנות 16 ולא לגיל 30+ שרוצים להראות מכובד יותר. אז אתן יושבות לכן בטח וצוחקות וחושבות שאלו יהיו הצרות שלנו - אבל מבחינתי זו צרה. ואני מקנאה והייתי שמחה לעוד עשר קילו מינימום...
 

מעין26

New member
מזדהה, מאוד

גם אצלי אותו סיפור, אומנם פעם אחרונה שהייתי 51 קילו היה בגיל 18 אבל בואי נגיד שהייתי שמחה לחזור למשקל של 60 קילו והיום אני מעל ומאוד קשה לי לרדת במשקל. יש ימים שאני ממש נגעלת מעצמי ויש ימים שבסדר לי אבל מרוצה מעצמי בחיצוניות כבר המון זמן לא הייתי מבחינת המשקל. מה שכן אני משתדלת(גם לא תמיד מצליח) להתאפר ולהתלבש יפה ואז כבר ההרגשה יותר טובה. אני השבוע הפסקתי להניק מקווה שהקילוגרמים ינשרו מעתה. מתחילה גם הליכות לפחות פעם פעמיים בשבוע וזה מקווה יעזור.
 

yaelia

New member
בתור רזה שהפכה לשמנה

התובנה היחידה שאני יכולה לתת היא קודם כל לקבל את עצמך ואחרכך לעשות שינוי. זה ללא ספק דורש יותר ממילים ויותר מהחלטות חדשות לבקרים אלא בחירה אמיתית להיות רזה ולא להיות שמנה. אני לא אכנס לכל הצדדים הפסיכולוגיים שיש לדעתי לבחירה בלהיות שמנה על להיות רזה, אבל אני בטוחה שיש, ואני בטוחה שכל תרוץ שהוא (ממטאבוליזם מחורבן, הנקה, כח רצון ועד תרוצים פוליטיים כמוני), יכול למנוע הרזיה. ברגע שתקבלי את עצמך כשמנה או כרזה ותבחרי להיות רזה, אני מאמינה שיקרה, לא משנה באיזו שיטת דיאטה או ספורט תבחרי. שולחת בינתיים חיבוק גדול.
 

שִירָה

New member
לא קראתי את כל השרשור

אבל כאחת שיש לה חילוף חומרים מזעזע, ומצליחה להיות רזה - אני ממליצה לך לנסות לעבוד בשיטת ה-South Beach. מכירה?
 
בתור שמנה שהפכה להיות שמנה עוד יותר

אני ממש מזדהה עם כל מילה שכתבת. הייתי רוצה לחזור להיות השמנה שפעם הייתי, לפני שהפסקתי לעשן ונכנסתי להריון. וגם אני חרדה מכך שבכל הריון אהיה גדולה יותר ויותר. כבר עכשיו אני במשקל מזעזע לחלוטין. וכשחושבים שאי אפשר יותר מזה, באה המציאות וטופחת על פני.
 
למעלה