זה נראה כמו מקרה סחרחורת זמן.
מישהו מכיר את הספר של קוני וויליס 'מלבד הכלב'? אז אנשים שעושים יותר מדי מסעות בזמן נהיים חולים ואחד הסימפטומים של המחלה היא הנטייה לרגשנות יתר. הגיבור של הספר מסתכל על הכלב שלו ומתחיל לברבר על כך שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם ו- יש לי רעיון יותר טוב אני אלך להביא את הספר. ...הנה: "נאמן ומהימן ושומר אמונים, שותף ליגונותינו ושש בשמחותינו, ידיד אמת שכמותו לא ידענו מעולם, ידיד טוב מכל שאנו ראויים לשכמותו, מרצונך בחרת להיות שותף לגורלינו, בטוב וברע, בשדה הקרב ועל המרבד לפני האח, סירבת לעזוב את אדונך גם בעיצומו של הרס קטלני. אהא, כלב אציל, ראי של פרווה אשר בו ישתקף המיטב אשר בנו, כאשר ישאף האדם להיות, בלי זוהם מלחמה ויצר, בלי שחיתות-" ואז לוקחים אותו למרפאה.